בראשית מד, כא

וַאֲמַרְתָּ לְעַבְדָּיךְ אֲחִיתוֹהִי לְוָתִי וֶאֱשַׁוֵּי עֵינִי עֲלוֹהִי

וַאֲמַרְתְּ לְעַבְדָךְ אַחְתוֹהִי לְוָתִי וַאֲשַׁוֵי עֵינוֹי לְטַבְתָא עֲלוֹי

מָחוּס עֵינִי עֲלוֹי:

ואשימה עיני עליו אמר רבי אברהם הטעם שאראה אותו ולא מצאתי בכתוב שימת עין על הראיה בלבד ושמתי עיני עליהם לטובה (ירמיהו כד ו) קחנו ועינך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע (שם לט יב) כי לא צוה אותו שיראנו אחר שיקחנו אלא שישמור אותו ויטיב לו אבל נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו ואם לא נזכר בפירוש כאשר יקצר שם בכל הדברים האלה אשר ספר יהודה בפניו ולא הזכיר מאסר שמעון ועלילת מרגלים אתם דרך מוסר או אימת מלכות:

ואשימה עיני עליו. שאראה אותו:

ואשימה עיני עליו - אפילו פשע גנאי הוא למושל הארץ להכרית דבריו.

ואשימה עיני עליו. ואין צריך שידאג אביו לשלחו:

ואשימה עיני עליו. פירש"י וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו ולכך נראה לפרש ואשימה עיני עליו שלא תעשה לו רעה:

ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואני יהודה אשימה עיני עליו כי אני ערבתיו. ד״א ואשימה עיני עליו שאמרת הורדהו אלי לשמירתי ואפי׳ פשע גנאי וחולין הוא לך להחליף דבריך ולעכבו.

ותאמר אל עבדיך וכו' ואשימה עיני עליו. וא"ת היכן מצינו שאמ' להם יוסף שישים עינו עליו. וי"ל מסתמא כיון שאמר להם יוסף ואת אחיכם הקטן תביאו אלי יש לדעת שאמר להם יוסף זאת לרחם עליו ולהטיב להם בעבורו שא"לכ איך היו מביאים נער קטן מארץ נכריה ולהפרישו מאביו הזקן אשר נפשו קשורה בנפשו כמו שאמר. עוד י"ל דקאי אל יהודה וה"ק ותאמר אל עבדיך הורידוהו אלי ואשימה עיני אני אשימה עיני עליו ואכניס עצמי אני בעובי הקורה כי עבדך ערב את הנער מעם אבי וכן גלה לו בסוף דבריו:

ותאמר אל עבדיך הורידוהו. פרוש, לא הספיק לך לאמת הדבר בדברינו או על ידי ברור אחר זולת להורידו אליך, ותוסף לחזק עלינו לבל נראה פניך זולתו. והודענו הדבר לאבינו ולא הועיל לשלח אותו עד אשר כלתה התבואה וגו׳, והצרכנו להורידו.

הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו. קשה למאי נפקא מינה אמר שיורידוהו אליו ושרצונו לשום עין השגחתו עליו, ועוד קשה שלא מצינו שיוסף אמר ואשימה עיני עליו, בשלמא מה שאמר לו אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח, אע״פ שלא מצינו שיוסף שאלם על זה, מ״מ מכח התירוץ אנו למידין מה עלה על דעת המקשה כי מאחר שהוצרכו לתרץ את עצמם בעלילת מרגלים אתם ולומר יש לנו אב זקן וגו'. וכמו שאמרו והנה הקטן את אבינו היום וגו'. היה דומה להם כאילו שאלם בהדיא על זה כי ודאי ידעת שאין אנחנו מרגלים, אלא שבאת לחקור עי״ז אם יש לנו אב או אח ע״כ ונאמר אל אדוני כו'. לפי שהבננו כוונתך ועל פי זה השבנו לא כחדנו דבר, אבל מאמר ואשימה עיני עליו לא מצינו שדבר יוסף זה כלל אפילו ברמז.

ונראה לפרש, ששימת עין זה אינו שימת עין השגחתו, אלא לפי שיוסף אמר להם שעל ידי בנימין הוא רוצה לבחון דבריהם כמ״ש בזאת תבחנו וגו', וא״כ היה רצונו לשום עיניו עליו ולראות על ידו אם דבריהם כנים או לא והמפרשים אמרו שמתחלה נאמר שם ויבחנו דבריכם ואחר שהיו במאסר אמר להם ויאמנו דבריכם, כי הבחינה היינו דרישה וחקירה כקטן מסיח לפי תומו, ולא נתרצו האחים לזה, כי אמרו פן ילמדוהו לדבר תועה ובחרו לישב במאסר, ואח״כ הוציאם מן המאסר ואמר להם ויאמנו דבריכם בלא דרישה וחקירה, ולזה נתרצו להביאו, וע״כ אמר לו כאן שאתה אמרת ואשימה עיני עליו כי בהבאתו לבד תראה שדברינו נאמנו מאוד, ואיך נהפכת עליו כרגע להתגולל ולהתנפל עלינו.

ואשימה עיני עליו. משמעות זה הלשון אינו על ראיה לשעה אלא כך ביקש שישב תמיד עמו וכ״כ הרמב״ן והבטיח שישגיח עליו הרבה לטובה:

[טענה ב] בא להזכירו מצד ההבטחה, כי אתה אמרת הורדהו אלי ואשימה עיני עליו, וצריך אתה לשמור הבטחתך: