בראשית מב, ג

וירדו אחי יוסף. ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם:

עשרה. מה תלמוד לומר, והלא כתיב (פסוק ד) ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה, שלא היתה אהבת כלם ושנאת כלם שוה לו, אבל לענין לשבור בר כלם לב אחד להם:

וּנְחָתוּ אֲחֵי יוֹסֵף עַסְרָא לְמִזְבַּן עִיבוּרָא מִמִּצְרָיִם

וּנְחָתוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָרָה לְמִיזְבּוֹן עִיבּוּרָא מִמִצְרָיִם

וירדו אחי יוסף עשרה. כי לא היה המשביר מוכר לשום קונה אלא בעד בית א' ולא בעד רבים פן יעשה בו סחורה כמו שהוא המנהג בשני רעב:

וירדו אחי יוסף עשרה. היה לו לומר בני יעקב, אבל למד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם.

או יש לפרש כי הכתוב יבאר כוונתם הטובה אצלו כי ירדו עשרה כדי שיתפללו עליו במנין שהרי אין קדושה בפחות מעשרה, שנאמר (ויקרא כ״ב:ל״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל.

והרמב"ן פירש וירדו אחי יוסף עשרה כדי לקיים החלום הראשון של, החלומות כי הוא היה מספר אל אחיו העשרה כי בו אמר (בראשית ל״ז:ה׳-ו׳) ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו. ולהם אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים. כי בנימן איננו בכלל הזה, ונתקיים עתה החלום הזה כאשר השתחוו אליו. והחלום השני שכתוב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים לא יוכל להתקיים עד שיבא בנימן וגם אביו.

ובמדרש וירדו אחי יוסף עשרה, אמר להם יוסף כל מי שיכנס לשבור בר כתבו שמו ושם אביו ושם עירו ולערב הביאו לי פתקיהן, כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו שמותם, לערב הביאו פתקיהן לפני יוסף זה קורא ראובן בן יעקב וזה קורא שמעון בן יעקב וכן כל השערים. מיד אמר להם יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו כשיבואו אנשים אלו לידך תפוס אותם ושגרם לי, עברו שלשה ימים ולא באו מיד נטל עשרה גבורים מבית פרעה ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות. ולמה בשוק של זונות, אמרו יוסף היה יפה תואר ויפה מראה שמא הוא בקובה של זונות מיד תפסו אותם והביאום לפני יוסף.

למה תתראו. אם תתכחשו ברעב יהיו הכל מביטים בכל ותומהים הראיתם בני יעקב שהם עשירים ויפים איך נשחרו ברעב כמו (שיר השירים א׳:ו׳) אל תראוני שאני שחרחורת שהוא כמו אל תביטו בי:

אחי יוסף. פרוש, נתנו דעתם על האחוה לפדותו.

עשרה. אולי הלכו כלן לחשש הרגיל בשני רעב, כי תרע עין אדם ברעהו ועל פת לחם יפשעו לגזול ולהרוג איש אחיהו, לזה הלכו כלם כדי שאיש את אחיהו יעזורו, וגם בנימין היו רוצים להוליכו עמם אלא שיעקב לא רצה, והוא אמרו ואת בנימין לא שלח וגו׳, הא למדת שזולת טעם זה גם אותו היה שולח עמהם:

עוד נראה שלא היה מוכר יוסף אלא דבר קצוב לכל אחד, ונתחכם בזה לשני דברים, אחד נגלה ואחד נסתר. הנגלה – כדי שלא יתגר אדם בתבואה, ויש בזה שבח לו ושבח לקונים: שבח לו כדי שישתכר הוא בכל עלית השערים, ושבח לקונים כי הוא לא יעלה השער ביותר, ואחד נסתר – כדי שיבואו כל האחים אצלו, כמו שכן היה כי באו כלן לקנות כל אחד הקצוב.

וירדו אחי יוסף עשרה. הודיע הכתוב שעתה נתקיים החלום הראשון של יוסף שחלם שאלומותיהם ישתחוו לאלומתו. ואז לא היה בנימין עמם בצאן שהיה עוד צעיר לימים ומש״ה היה שירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר:

ואת בנימין וגו׳. כי לא היה בכלל החלום ע״כ הוסב דעת יעקב לבלי שלחו:

שאלות: למה ירדו עשרה, ודי שילכו קצת מהם, ולמה אמר כי היה הרעב בארץ כנען:

וירדו. מצד שהם אחי יוסף ירדו כל העשרה כי היה בדעתם לבקשו שם, או שמן השמים נסתבב כך כדי לקיים חלום האלומות, ואת בנימין לא שלח יעקב, יען שהוא אחי יוסף ירא יעקב פן יקראנו אסון כאחיו: