בראשית מא, נה

ותרעב כל ארץ מצרים. שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף:

אשר יאמר לכם תעשו. לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:

וּכְפָנַת כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וּצְוַח עַמָּא קֳדָם לְפַרְעֹה עַל לַחְמָא וַאֲמַר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרָאֵי אִיזִילוּ לְוַת יוֹסֵף דִּי יֵימַר לְכוֹן תַּעְבְּדוּן

וּכְפֵינַת כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם דְלָא הֲוַת מַפְקָא בַּר זַרְעָא וּצְוַח עַמָא קֳדָם פַּרְעה בְּגִין לַחְמָא וַאֲמַר פַּרְעה לְכָל מִצְרָאֵי אִיזִילוּ לְוַת יוֹסֵף דְיֵימַר לְכוֹן תַּעֲבְדוּן

לכם תעשו בגימטריא המילה תעשו שצוה אותם למול:

ותרעב כל ארץ מצרים. בשנה השנית. למד שקרא הקב"ה לרעב, כענין שכתוב (מלכים ב ח׳:א׳) כי קרא ה' לרעב. וכתיב (תהילים ק״ה:ט״ז-י״ז) ויקרא רעב על הארץ, כל מטה לחם שבר. ומפני הרעב ויצעק העם אל פרעה ללחם, כן דרך הרעבים לקרוא ולצעוק אל מי שבידו להשביעם, כענין שכתוב (תהילים ק״ז:ה׳-ו׳) רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. וכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם.

לכו אל יוסף. שהרי הוא במקומי לכל דבר, ואין לי רק הכסא, וע"כ יש לכם לעשות כל מה שיאמר.

ובמדרש לכו אל יוסף, הלכו המצריים אצל יוסף אמרו לו תנה לנו לחם, א"ל לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם. הלכו אצל פרעה ובכו לפניו אמרו לו הלכנו אל יוסף והוא מדבר לנו דברים ריקים ואומר לנו מולו עצמכם, אמר להם פרעה שוטים מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם תבואה של ג' שנים ושל ד' שנים, אמרו לו כל תבואה שבבתינו הרקיבה, אמר להם לא נשתייר פת לחם מאתמול, א"ל אף פת שהיתה מונחת בסל הרקיבה, אמר להם לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. זהו שאמר הכתוב (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר. מונע בר זה פרעה, וברכה לראש משביר זה יוסף, שנאמר (בראשית מ״ט:כ״ו) ברכות אביך גברו על ברכות הורי וגו' תבואתה לראש יוסף.

ויצעק העם אל פרעה ללחם שימכור להם תבואה וגנאי הוא למלך לקבוץ דמים לתבואה שלו אבל בכבוד נפטר מהם, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו הדמים שיקצוץ במדה תנו.

ויצעק העם אל פרעה. בתחלה הלכו אל המלך לשמוע מה יצוה עליהם והוא שלחם ליוסף:

לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. פירש״י בקש מהם שימולו, טעמו של דבר הוא לפי שמצינו שהערלה נקראת חרפה, כמ״ש (בראשית לד יד) כי חרפה היא לנו לתת אחותנו לאיש אשר לו ערלה, והרעב נקרא ג״כ חרפה שנאמר (יחזקאל לו ל) ולא תקחו עוד חרפת רעב בגוים, ע״כ חשב שבהסרת חרפת הערלה יוסר מהם חרפת הרעב, כי הסרת הערלה היא הסרת מותרות הדמים המסבבים העיפוש, ורקיבת התבואה באה ג״כ מצד המותרות והפסולת שבתבואה הגורם הריקוב והעיפוש, וזכות ברית המילה הועיל גם לנח שנאמר (בראשית ו יח) והקימותי את בריתי אתך פירש רש״י על התבואה והפירות של ירקבו, וכן השיב להם יוסף שימולו, על מה שאמרו אספנו תבואה והרקיבה, וזה מדה כנגד מדה שאם האדם מסיר מתוכו הפסולת שבו, גם ה' יתן הטוב ויסיר הפסולת שבתוך התבואה ממש, שא״א לאדם להסירו, ורז״ל אמרו (סוטה ד:) כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא שנאמר (משלי ו כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי הבועל ארמית משכה ערלתיה ועוד שהמילה תיקון האבר שלא ירבה במשגל, והמצרים היו שטופי זימה ע״כ היו צריכין תיקון זה בשנת הרעב, ומטעם זה נאמר ביוסף (בראשית מט כד) ותשב באיתן קשתו, שכבש יצרו באשת פוטיפר ע״כ משם רועה אבן ישראל, כי זכה משם שתבואתו לא הרקיבה והיה רועה וזן אבן ישראל בזכות שלא היה רועה זונות.

ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם וגו׳ ויאמר פרעה לכל מצרים. שנוי שלש לשונות בזה כל ארץ מצרים שהכונה האנשים והעם ולכל מצרים. וגם מהו אשר יאמר לכם תעשו. ועוד לא נזכר פתיחת האוצרות עד שנזכר עוד הפעם והרעב היה וגו׳ וא״כ מה זה אמר יוסף. ופרש״י בשם המדרש ידוע. אבל לפי הפשט האי ותרעב וגו׳ עוד לא היה אלא בצורת והעשירים עוד היה להם תבואה משנים שעברו שהטמינו מיוסף ואנשיו או בסיבה אחרת. אבל העניים היו רעבין. והעם היינו אנשי חיל כמש״כ לעיל מ׳ ובס׳ שמות ר״פ בשלח ובכ״מ. ודרך המלוכה בשעה שבני חיל יש להם עבודת המלוכה ניזונים מאוצרות המלך אבל בשעת מנוחה ואין עושים כלל. המה מפוזרים בארץ וניזונים ומתפרנסים בבתי עם הארץ. וכאשר הרגישו בעלי הארץ ביוקר ורעב של בצורת היתה עינם צרה לזון את העם היינו אנשי חיל. ויצעקו לפרעה שהרי המה עמו ותופשי מלחמתו בעת הצורך:

ויאמר פרעה לכל מצרים. בין לבעה״ב שלא היה להם לצעוק כ״כ ומ״מ המלך ידע בצרתם. בין להעם שצעקו:

לכו אל יוסף אשר יאמר וגו׳. ולבעה״ב היתה האמירה כדרך בני אברהם יו״י. לעשות אופנים בעת בצורת שיגיע גם לדלי העם לחם צר. ולהעם היתה האמירה להמציא מלאכה ועבודה לפניהם כמו לשמירת המדינה מרציחה וכדומה שמצוי הרבה בעת בצורת ובזה היו ניזונים מאוצר המלך. וכ״ז נוגע לתכלית המכוון שעי״ז חקר ודרש יפה ביאת אחיו:

שאלות: מ"ש ותרעב כל ארץ מצרים, והרעב היה, ויחזק הרעב, הכל כפל לשון:

ח דייק מדכתיב אשר יאמר לכם תעשו, למה כתיב בלשון אמירה ולא כתיב אשר יצוה, אלא ודאי אמירה היינו מילה, כדכתיב גבי דוד (תהלים קי"ט קס"ב) שש אנכי על אמרתך, והמפרשים הרבו בזה ועיין שם: