בראשית מא, לג

וּכְעַן יֶחֱזֵי פַרְעֹה גְּבַר סוּכְלְתָן וְחַכִּים וִימַנִינֵיהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

וּכְדוּן יֶחְמֵי פַּרְעה גְבַר סוּכְלְתָן וְחַכִּים וְיִמְנִינֵיהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

ירא פרעה איש נבון וחכם אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ ואמר לו שיהיה נבון וחכם נבון שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו ולתת להם כדי חיותם וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וחכם שידע לקיים התבואה שלא תרקב שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו כגון חומטין שהזכירו רבותינו (שבת לא) והכסף החי הממית הכנימה וכיוצא בהן ואמרו בבראשית רבה (בראשית רבה צ׳:ה׳) ערב בהן עפר וקיסומיות דברים שמקיימין את התבואה ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו כי החכם עיניו בראשו:

ועתה ירא פרעה. מאחר שהאל ית' הגיד הרעב העתיד למען תתור להושיע את עמך והראך השבע להודיעך במה תושיע ראוי לך למען לא תחטא לו שתראה

איש נבון וחכם. עיוני ומעשי בהנהגת המדינות שישים הוא לב לזה ומלכא לא להוי נזיק:

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. יאמר יצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על הארץ, וזהו וישיתהו על ארץ מצרים כלומר ישיתהו עליון על כל בני ארץ מצרים. ואמר נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף בידו ולתת להם לחם כדי חיותם למכור המותר לארצות לאסוף ממון לפרעה. ואמר חכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב שיערב בכל מין דבר המקיים אותו בטבעו, ואמר כן בעבור שיבחר בו המלך כי החכם עינו בראשו, כן פירש הרמב"ן ז"ל.

ועתה ירא פרעה וגו'. כי לך נגלה שתעשה תקנה לעולם:

ועתה ירא וגו׳. טעם יוסף שנעשה יועץ למלך והוא לא בקש ממנו אלא פתרון החלום, כי בא לתת לו טעם אשר הראהו ה׳ את אשר הוא עושה, כי הוא כדי שיפקד פקידים וגו׳. עוד להיות שהראוהו בחלום שבלעו הפרות הרקות לפרות הבריאות, זה יגיד כי יתפרנסו שני רעב משני שבע, ולזה אמר ירא פרעה וגו׳:

איש נבון וחכם. לדעת אופן אוצרות התבואה לבל תרקב, וזה מהתבונה. ואמרו וחכם שיודע כלליות החכמות, לדעת חכמת התשבורת וההנדסה והמספר. והקדים ״נבון״ כי הוא דבר המעכב יותר כדי שתתקים התבואה.

איש נבון וחכם. לא אמר איש חכם ונבון כלשון המקרא דברים ד׳ ו׳ עם חכם ונבון. דשם חכם משמעו שני אופנים. הא׳ מלומד בדבר המקובל וידיעות הרבה. והב׳ הוא בר שכל וחריצות וזהו כוונת המקרא במשלי ד׳ ראשית חכמ׳ קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה. פי׳ ראשית שכל וחריצות. הוא שמתחלה יקנה ידיעות הרבה ואח״כ יקנה בעמלו בהם בינה והיינו מאמרם ז״ל לגמור אינש והדר לסבור. מעתה מובן משמעות עם חכם ונבון הוא שהמה מלומדים ברוב ידיעות וגם נבונים המה בידיעות הללו ע״כ כתיב תחלה חכם ואח״כ נבון. משא״כ כאן פי׳ נבון להשכיל על רוח בני האדם ויודע להנהיגם וחכם הוא בידיעות הנחוצות לדבר איך לקיים התבואה וכ״כ הרמב״ן. מש״ה הקדים נבון לחכם דשני דברים המה בפ״ע:

שאלות: מי בקש מידו ליעץ עצה ירא פרעה איש נבר וחכם שע"ז לא שאלוהו. ולמה כפל ירא פרעה יעשה פרעה, וכפל וחמש את ארץ מצרים ויקבצו את כל אכל ויצברו בר וחזר ופירש אכל בערים שכל זה כפול:

ועתה ירא פרעה. הנה חכמי המדיניות מקצתם יאמרו שחלוק ההתעסקות טובה יותר בהנהגת המדינה, היינו שיהיו ממונים רבים וכ"א יתעסק בדבר מיוחד, למשל אחד יתעסק בגבית המסים, ואחד יהיה ממונה על בית האוצר, וא' על ההוצאה וכדומה, כי אם יהיה הכל תח"י איש אחד לא יוכל להשגיח על כל הפרטים ועסקים השונים שיתנהגו בטוב ובשלמות, ומקצתם יאמרו שטוב יותר אם כל ההנהגה תהיה תחת איש אחד, כי בפשע ארץ רבים שריה, וכ"א יפנה אל תכלית אחר ופניות אחרות ולא תעלה ההנהגה כראוי, וראינו בעצת יוסף ששני הסברות יש להם מקום, שהענינים הכוללים צריך שיהיו כלם תחת איש אחד שהוא ישגיח על כלל ההנהגה שתהיה לתכלית אחד כולל. ועז"א ועתה יראט פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים, שאיש אחד יהיה ממונה על כלל המדינה באופן שההנהגה הראשיית תהיה תחת יד איש אחד:

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו וגו' עד ויאמר פרעה אל יוסף ראה. בעבור שאמר יוסף לפרעה את אשר האלדים עושה הראה את פרעה שהיה תכלית מה שהודיעו בחלומו מהרעב כדי שיתקנהו ולא תכלה ארצו ועמו מפני זלעפות רעב והודיעו עוד שממהר אלדים לעשותו לכן הודיעו ועתה ירא פרעה ר"ל עתה שידעת כל זה עתה מבלי עכוב עוד בזאת העתה ראוי שתקיים עצת אלדים בתקון הדבר הגדול ולא תשליכהו אחרי גווך ולכן ראה ובחר לך איש נבון וחכם ר"ל נבון במעלו' המדותיות וחכם בשכליות כי היו שני התנאי' ההם צריכין בענין הזה אם התבוא' להיות החק הזה מהחומש יקבוץ התבואה שיזכור דבר חדש במצרים וירבו עליו הקטטות ויצטרך עליו מפני זה אדם נבון לדעת פשר דבר ולנהל את עם המצרים בדבר הזה בחכמה חן ושכל טוב ותצטרך ג"כ התבונה בקנות התבואה בשני השבע בזול שלא יתיקר השער ובמכירתה גם כן בשני הרעב ובתת למצרים באופן ראוי לחם לפי הטף והשאר למכור לשא' הארצות ויאסוף הון עתק למלך. והיה ג"כ שיהיה חכם יודע בטבעי הדברים כדי שתתקיים התבואה במצרים שהיא ארץ לחה כ"כ מהשני' בערבו עמה דברים המקיימים אותה כמו שזכרו בב"ר. ואמר לו שהאיש החכם הנבון ההוא ישיתהו על ארץ מצרים ר"ל לשר כי לא יתכן שיתן האומנות הזה כי אם לאדם גדול שיהיה ממונה על כל הארץ ויהיה ידו כיד המלך. ואמנם אמרו עוד יעשה פרעה ויפקד פקידים וגומר אפשר לפרשו בא' מב' פנים. הפן הא' שאמ' יוסף וא"ת איך תעשה לתקן את הרעב הזה כיון שאין למלך חטה באוצרותיו הנה זה תוכל לעשותו בזה האופן שיעשה המלך מה שזכרתי שישית האיש נבון וחכם על כל ארץ מצרים והוא יפקד פקידים וחמש ר"ל שהאיש החכם ונבון ישים מס על כל הארץ שיתנו עובדי אדמה בשני השבע מכל התבואה החמישית לפרעה וזהו וחמש את ארץ מצרי' ר"ל שיחמש האיש חכם ונבון את כל התבואה ומלבד החומש ההוא עוד שיקבצו אותם הפקידים את כל אוכל השנים הטובות הבאות האלה והנה זה כשיקנו אותו ממעות המלך כדברי הרמב"ן כי להיות שבע גדול בארץ מצרים תהיה התבואה בזול מאד ובפרט במקומו' שנולדה שם. ואמרו ויקבצו את כל אוכל ענינו כל הנמכר בשער שיקנו הכל לא שיקבצו כל התבואה מבעליה ולא ישאר להם מה לאכול ואחר שדבר מהחומש ושיקנו למלך אמר שלא ישאוה כלה מעיר אל עיר כי תהיה בזה הוצאה רבה בטעינ' וההבאה וגם יחרה אף העם עליו בהשארו מבלי בר אבל יצברו הפקידים ההם קצת אותה תבואה בערים שיקנו אותה שמה ותהיה תחת יד פרעה רוצה לומר באוצרותיו ורשותו שלא תגע בו יד אדם מהעיר ובזה יתפייס העם לפי שיהי' אוכל בערים למכרו שם בעת הצורך לצרכם והשאר כלו יהיה בשמיר' והוא אמרו אוכל בערי' ושמרו רוצה לומר מקצת האוכל ההוא יהיה בערים והשאר יהיה בשמירה והשמירה תהיה בעיר מצרים כמו שיתבאר וביד אותם הפקידים בשם המלך. האמנם צריך אזהרה רבה בפקידים שלא יכנסו ידם בתבואה כי מי ומי יהיה נאמן בהיות הבר בידו בשני הרעב ועליהם נאמר והיה האוכל לפקדון לארץ. והבן אמרו לפקדון שענינו שיהיה הבר המקובץ ההוא בתור' פקדון כי כמו שהפקדון אין ביד הנפקד לשלוח יד בו כן יהיה אסור לפקידים ההם לשלוח יד בתבואה הזאת שהיא אצלם בתורת פקדון וזה טעם הלמ"ד לפקדון שלא אמר שיהיה האוכל פקדון בארץ ביד אנשיה אלא ביד הפקידים שהוא יהיה בידם לפקדון לצורך הארץ בשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים כי לתועלתה בעצם וראשונה ראוי לעשות זה ובשניות לכל שאר הארצות ועליו אמר עוד ולא תכרת הארץ ברעב הארץ בכלל שכולל לשאר הארצות זהו הפן הא' בפירוש הפסוקים האלה. והפן השני הוא שאמר יוסף לפרעה הדבר הזה הוא כ"כ גדול השעור והצורך שאין ראוי למנו' עליו אלא או איש חכם ונבון שיהיה ממונה על כל הארץ שיתחברו בו התבונה והגדולה או שיעשה זה פרעה בעצמו וזהו יעשה פרעה כלומר יעשה זה פרעה בעצמו כי הוא נבון וחכם ומלך ולך נאה הדבר הזה ולכך החניף למלך ואמר ליה הן אמת שאם תעשה זה מעצמך צריך שתפקיד פקידים בכל ארץ מצרים ויהיו אז בהכרח גנבים רבי' בדבר. ויצטרך שמעלתך יחמש ר"ל לקחת החומש בארץ מצרים כלה לפי שעקר האמונה הוא בחומש שיוכל לומר הפקיד כך קבלתי מחומש פלוני או כך אבל בקנית החטה מצד המעות שיקבל לקנותה לא יוכל לגנוב ולזה אמר וחמש כנגד פרעה ולענין קניית התבואה אמר שהפקידים יצברו הבר אבל יצברו אותו וישימוהו בצבורי' תחת יד פרעה כי אין ראוי שיהיה תחת יד הפקידים וכאשר יהיה תחת ידיך אז יהיה בנאמנו' לארץ ולא תכרת הארץ ברעב. וכפי זה לא היו צריכים הפקידי' אלא כשיעשה פרעה הדבר הזה בעצמו שלגדולתו לא יוכל ללכת פה ופה אבל בהיות על המלאכה הזאת איש נבון וחכם לא היה צריך לפקידים וכן בספור המעשה הכל מיוחס ליוסף לא לפקידים ויקבוץ את כל אוכל וגו'. ויצבור יוסף בר ויתן אוכל בערים וזהו הפירוש היותר נכון אצלי. הנה התבאר שהעצה הזאת כלה היתה למאמר הקודם מהפקדון ומכח רוח הקדש שבו אמר יוסף כל זה כי הנה הנביא לא יוכל לכבוש נבואתו ויתאמץ לומר מה שראה והמתחייב ממנו וכמו שאמר ירמיה בלבי כאש בוערת עוצר בעצמותי וכלכל לא אוכל ובכלל שהתחברו לו בזה שלש סבות האחת להיות מטבע רוח הקדש כאשר יחול בלב האדם שיגידהו ולא יוכל לכבשו וכמו שכתב הרב המורה בפרק הנזכר ובפרט בהיותו לתועלת הכללות. והשני שבזה היה מהאמת מה שאמר את אשר האלדים עושה הראה את פרעה. והג' שבזה היה מאמת ענין הפתרון והותרו במה שפירשתי בזה השאלות הח' והט'. והנה זכר הכתוב שייטב בעיני פרעה. וכבר שאלתי מאין ידע פרעה שהיה פתרון יוסף אמיתי ושלא היו אמתיים פתרוני החרטומים וכמו שאמר אין פותר אותם לפרעה שלא היו מתישבים על לבו. אבל אמתת זה הוא כי החולם חלום צודק יראה הענין כמו שהוא מושפע עליו מההשגחה האלהית או מנפש הגלגל אלא שהכח המדמה יגשים אותו השפע ויחקה אותו בחקויים והמשלים ולכן כשהפותר אומר לחולם הנכון והאמת מיד יזכור החולם וירגיש בנפשו שזהו מה שראה כי זה בעצמו טבע השוכח איזה דבר וכל שכן כשלא יעבור עליו זמן רב שכאשר יזכור לו אדם אחר אותו הדבר מיד יזכור בעצמו שהוא מה ששכח ולזה לא נתישב בלב פרעה פתרון החרטומים וייטב הדבר שפתר יוסף בעיניו. ומפני זה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו כי הגיד להם פרעה כי זהו מה שראה באמת כמו שעשה נבוכדנצר כאשר הגיד לו דניאל את החלום אם היה כבר נשכח ממנו. ולכן לא יפעם האדם על חלום שחלם זולתו אף על פי שיתאוה לדעת פתרונו אמנם על חלום עצמו כבר יפעם האדם וענין ההתפעמות שיעמוד מחשב ונבהל לא יוכל לדבר מלשון נפעמתי ולא אדבר. כי כן הוא דרך מי שירצה להזדכר דבר מה שחשב שיעמוד להתבודד עליו ולזה נאמר בנבוכדנצר ותתפעם רוחו לדעת את החלום כי החלום כבר ידעו ושכחו ונשאר נפעם ומחשב כדי שיבא לזכרו וכן הוא הענין בכאן. ולמה שראה פרעה שיוסף הבין וידע אמתת השפע כמו שנשפע עליו ושנפל עליו לא כדרך הפותרים ידע בודאי כי רוח אלדים בו וכאשר עלה בדעתו בהשגחת השם לעשות ליוסף שר וגדול על כל ארץ מצרים חשש שמא יטיל קנאה בזה בין עבדיו וישנאו את פרעה עליו ולכן השתדל להתוכח עמהם כדי שיודו בפיהם מעלת יוסף מצורף שהיה מדרך המוסר שיהיה נמלך עמהם בדבר הגדול הזה וכמ"ש רז"ל אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכים בצבור שנאמר ראה קרא י"י בשם בצלאל ולכן אמר לעבדיו הנמצא כזה איש ר"ל האם נמצא כשנבקש אותו בכל מצרים עיר מלאה כשופים ובכל העולם איש שיהיה בו רוח אלדים כזה ואין ספק שעבדיו חשבו שיעשה הדבר בעצמו ויפקד פקידים ושיהיו המה הפקידים ויקבלו בזה תועלת רב ולכך הודו בהיות רוח אלדים בו כי זה מה ששאל פרעה מהם לא אם היה יוסף חכם ונבון כי לא שאל מהם דבר מזה ולא עלה על דעתם שיעשה פרעה את יוסף ממונה על כל זה כי היה עברי שנוי אליהם והיותו נכון וחכם ועדין לא נתנסה והיו במצרים כמה חכמים ונבונים ומהיות בו רוח אלדים לפתור חלומות לא יתחייב שיתן לו הנהג' המלכות. וכאשר עבדיו הודו שהיה בו רוח אלדים מיד הוציא מדבריהם התולדה ואמר כנגד יוסף אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ר"ל כיון שהכל מודים שחכמתך הוא נבואיי מרוח הקדש שהודיע אלדים אותך את כל את אם כן מבואר הוא שאין נבון וחכם כמוך שאין הנבואה שורה אלא על חכם בשכליות ועל נבון במעלת המדות כי השלמיות הם באים בהדרגה ולא יגיע האדם אל השלמות היותר גדול אלא אחר השלמיות שאינם כ"כ גדולים והיא המדרגה הנבואיית היא היותר גדול' מן המדרגה המדעיית המגעת בדרך חקירה ומפני זה אתה תהיה על ביתי וגומר רוצה לומר הנה ההנהגות כמו שמזכר המדיני הם ג' הנהגת האדם עצמו כפי התבונה והנהגת הבית והנהגת המדינה או המלכות ולכן כיון שאתה חכם ונבון ושלם בהנהגת עצמך אתה תהיה על ביתי שאתה תדע להנהיג הבית כראוי ועל פיך ישק ויתנהג כל עמי שתדע בהנהגת המדינה והמלכות ויתקבצו בו א"כ כל שלשת ההנהגות יחדיו. ולמעלת בית המלך אמר אתה תהיה על ביתי שבעצמך תשגיח בעניני ביתי ולא תצום לזולתך לעשותם אמנם בענין המלכות שלא תוכל לעשות הכל בעצמך על פיך ישק כל עמי שבמאמרך ובצוויך יתנהג המלכות כלו ולא ישאר לי עליך רק שם מלך בלבד וזהו רק הכסא אגדל ממך שהוא הרמז לשם המלך שזה בלבד לא יהיה לך. והותרו עם מה שפירשתי השאלות הי' והי"א: