בראשית מא, ב

יפות מראה. סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:

באחו. באגם, מריש"ק בלע"ז, כמו (איוב ח יא) ישגא אחו:

וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרָן שַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וּפַטִּימָן בְּשָׂר וְרָעְיָן בְּאַחְוָה

וְהָא מִן נַהֲרָא סַלְקַן שְׁבַע תּוֹרָתֵי שַׁפִּירָן לְמֵיחֲמֵי וּפַטִימָן בִּשְרָא וְרַעֲיָין בְּגוֹי גוּמַיָא

וַהֲוָאָה רַעֲיָין בְּגוֹ גוּמַיָא:

והנה מן היאור עולות בעבור כי ארץ מצרים תשתה מן היאור וממנו בא להם השובע והרעב ראה אותן עולות מן היאור והפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקציר כמו שאמר (בראשית מ״ה:ו׳) אשר אין חריש וקציר ראה כי היאור לא עלה רק מעט ואין חריש ואשר יזרעו מעט במקומות הלחים יבא קדים רוח ה' וישרוף אותם כאשר ראה אותם שדופות קדים והנראה ממשמע הכתובים כי היה השובע בארץ מצרים לבדה כאשר נאמר (בראשית מ״א:כ״ט) שבע גדול בכל ארץ מצרים וכן (בראשית מ״א:מ״ח) אשר היו בארץ מצרים אבל הרעב היה בכל הארצות (בראשית מ״א:נ״ד) וכן פתר יוסף וקמו שבע שני רעב ולא הזכיר בארץ מצרים ועל כן לא יכלו בשאר הארצות לקבוץ אוכל ואפילו אם שמעו הענין כי היה מפורסם מאד ואולי היה בחלום רמז מזה במה שהזכיר ותרענה באחו כי שם היה מרעיהן ומעמדן אבל הרעות אחרי אכלן את הטובות תתהלכנה בארץ ולא ידע פרעה עד אנה הלכו:

באחו אגם כמו ישגא אחו (איוב ח יא) לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״א:ב׳) ואיננו נכון כי אחו שם העשב הגדל כמו היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים עודנו באבו לא יקטף (איוב ח יא-יב) והנה איננו האגם ואולי ירצה לומר שיקרא העשב הנעשה באגמים על שם האגם והנכון שיהיה אחו שם כולל הדשא והעשב הנעשה על שפת הנהרות והאגמים ויהיה בי"ת באחו כמו בי"ת לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה) כי על שפת היאור היו רועות כמו שאמר (בראשית מ״א:ג׳) אצל הפרות על שפת היאור ואולי הוא מלשון אחוה בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד:

באחו. י"א עמק שבו צמחים. וי"א שהוא שם צמח. הבי"ת נוסף כבי"ת השביעני במרורי' ועל שני הפירושים כי הוא בין אחים יפריא הוא ואחיו בן אמו:

והנה מן היאור עולות - דרך ארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו.

באחו - מקום עשבים, כדכתיב: ישגא אחו בלי מים.

והנה מן היאור. לפי שהרעב והשבע בא ע"י המים שמשקה השדות ומגדיל התבואות:

שבע פרות על שם עגלה יפיפיה מצרים ולמה ז' על שם מצרים לודים ענמים להבים נפתוחים פתרוסים כסלוחים שהם ז' וז' עממים מארץ כנען יתפרנסו ממצרים:

והנה מן היאר עלת שבע פרות. מחית ארץ מצרים היתה מן היאור, הוא שכתוב (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור יבש נדף ואיננו. וכתיב (שם) ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. וכתיב (שם) ובושו עובדי פשתים שריקות. וכתיב (שם) והיו שתותיה מדכאים וגו'.

ותרעינה באחו. הב' נוספת, כמו (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, כי אחו הוא שם העשב עצמו, כמו (איוב ח׳:י״א) ישגא אחו בלי מים, וטעמו ותרעינה אחו כי על שפת היאור היו רועות האחו.

מן היאר עלת שירדו שם לשתות.

מן היאור עולות וגו׳. היה לו לומר עולות שבע פרות מן היאור, כי מן הראוי יזכר העולה ואחר כך מקום שעולה משם. ואולי שיכון לומר כי כל הויתן היתה מן היאור, ולזה הקדים המהוה ואחר כך המתהוה ממנו. ולזה אם היה אומר ״והנה שבע פרות עולות מן היאור״ יהיה הנשמע כי הפרות עברו דרך היאור ועלו ממנו, ולא מהיאור נמצאו. לזה אמר ״מן היאור עולות שבע פרות״ לומר שממנו נמצאו. ומזה הרגיש גם כן כי הוא חולם חלום וכמו שפרשתי בפסוק ״ופרעה חלם״ (בראשית מא:א). וטעם שהראוהו מראה זה להגיד כי מהיאור עצמו יתהוו שני הדמיונות, והוא שפתר יוסף שהם שבע שני שבע ושבע שני רעב, ושניהם הם מתהוים מהיאור עצמו אם יעלה או לא יעלה, ולזה ראה בחלום כי הפרות הויתן היתה מהיאור.

והנה מן היאור עולות שבע פרות וגו'. לפי שבריאות הפרות תלוי בבריאות הבריות, כי מרעה אחד לבריות ולפרות, ובזמן שכלה לבהמה מן השדה כלה גם לאדם, כי מתחילה ונתתי לבהמתך ואח״כ ואכלת ושבעת, ועוד שאם אין הבהמה בריאה וטובה מי יחרוש בבקרים ויפות מראה יכול להיות שקאי על עיני הפרות שהיו להם עינים יפות, וזה סימן לבריות שיהיו עיניהם יפים זה לזה, כי בזמן שעין בריה צרה בחברתה נראה הדבר בעינים, אם הוא רואה את חבירו בעינים שוחקות או בעינים זעומות דהיינו רעות מראה.

יפות מראה. יבואר עוד להלן י״ח:

ותרעינה באחו. סמוך ליאור. ובא ללמד להפתרון שהשבע לא יהי כ״א במצרים סמוך ליאור ולא בשארי ארצות וכ״כ הרמב״ן:

והנה מן היא רעלת. יען שהמצריים היו מאמינים בהנילוס שיש בו כח אלהות, וכן היו מאמינים בכח שור והיו עובדים להפרה, כי השובע והתבואה בא מן הנילוס ורב תבואות בכח שור, לכן הראו לו הפרות הטובות המורות על השובע עולות מן היאר. ומ"ש,

ד דקשה לרש"י למה לא פתר יוסף את זה, למה היו הפרות יפות מראה, שפתר רק בריאות בשר ולא טוב המראה ורוע המראה, ומתרץ כיון שמצינו שפתר דשבע פרות הטובות הם סימן לשבע ימי השובע, אם כן הוא הדין בזה הפתרון נמי פתר יוסף, דיפות מראה סימן הוא לימי השובע, והפתרון קאי נמי על זה דבימי השובע נראות הבריות יפות אלו לאלו דהיינו יפות מראה, כלומר שמקבל זה את זה בסבר פנים יפות, ונותן לו די מחסורו אשר יחסר לו: