בראשית מא, יב

נער עברי עבד. ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה מזכירו בלשון בזיון:

נער. שוטה ואין ראוי לגדלה:

עברי. אפילו לשוננו אינו מכיר:

עבד. וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים:

איש כחלומו. לפי החלום וקרוב לענינו:

וְתַמָּן עִמָּנָא עוּלֵם עִבְרָאָה עַבְדָא לְרַב קָטוֹלַיָּא וְאִשְׁתָּעֵינָא לֵהּ וּפָשַׁר לָנָא יָת חֶלְמָנָא גְּבַר כְּחֶלְמֵהּ פָּשָׁר

וְתַמָן עִמָנָא טַלְיָא עִיבְרָאֵי עַבְדָא לְרַב סַפּוֹקְלַטוֹרְיָא וְאִשְׁתָּעִינָא לֵיהּ וּפָשַׁר לָנָא יַת חֵילְמָנָא גְבַר הֵי כְּפוּשְׁרַן חֵילְמֵיהּ פָּשָׁר

איש כחלומו לפי החלום וקרוב לענינו לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״א:י״ב) ויותר נכון שיאמר כי לכל אחד ממנו פתר כאשר היה אמתת חלומו העתיד לבא לו כי כאשר פתר כן היה לנו וכן (בראשית מ״ט:כ״ח) איש אשר כברכתו ברך אותם כברכה הבאה אליו ועל דעתי אין צורך אבל אמר איש את חלומו פתר לנו ויהי כאשר פתר לכל אחד כן בא והגיע אלינו הגיד כי היו חלומות שונים ולהם פתרונים שונים כאשר יפרש שלא יחשוב שחלום אחד חלמו שניהם ופתרון אחד להם וכן לדעתי איש כברכתו ברך שלא ברך אותם ברכה שוה לכולם אלא ברכה מיוחדת לכל אחד כאשר פירש ואמר לו:

איש כחלומו פתר - במשמעות חלומו פתר וגם כמו שפתר לנו כן היה.

נער עבד עברי ירא היה פן יכניסוהו לגדולה וישנאהו על אשר לא הזכירו כמו שבקש ממנו, לפיכך הוציא עליו דבה. ד״א שלא יכעוס עליו המלך שלא הגיד לו עד עכשיו שיש חכם גדול כזה בארץ ולכך ביזהו.

נער עברי עבד. מוסיף פלא בכל פרט שהוא נער ולא למד חכמות. ועברי א״כ לא בא בכח הכישוף. ועבד ג״כ לא ניתן לבתי חכמה. וא״כ הוא ענין אלהי כמו שידוע הי׳ להם שמשפחת העברים המה למעלה מטבע שאר ב״א. (וע׳ להלן מ״ג כ״ג). ולא יפלא מהם דברים נשגבים מהליכות העולם וא״כ אין קץ וגבול לדבר:

איש כחלמו פתר. בדיוק החלום ולא החסיר מן החלום דבר שלא ביאר פתרונו:

ושם אתנו. בל תאמר כי יוסף היה מתהלך בעיר ונודע לו מאת נערי המלך משרתיו, שכן נכון הדבר מעם המלך שזה ינצל וזה יתלה, וכן פתר, עז"א שהיה שם אתנו כלוא בסהר, ולא תאמר שהוא איש זקן וכבר ראה ושמע הרבה מענינים כאלה, כי רוב שנים יודיעו חכמה. ועפ"ז הבין אחרית דבר משפטנו, עז"א שהוא נער, ואל תאמר שהוא בקי בנמוסי ארצנו וחקות משפטי המלך והבין זאת, עז"א עברי ואינו יודע נמוסי ארצנו, ואל תאמר שהוא בן חכמים בן שופטי ארץ ולמד זאת מאבותיו והבין שכן יחרץ המשפט, עז"א עבד לשר הטבחים, ובכ"ז ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו, ר"ל כי פותרי חלומות ישאלו וידרשו אחרי מזג החולם וטבעו, שיש הבדל לענין החלומות ממזג האדם, שמי שהאדומה גוברת עליו חלומותיו משונים ממי שגובר עליו הלבנה, אבל הוא לא דרש על מזג החולמים וטבעם רק ספרנו לו החלום ועפ"ז לבדו תר, ועז"א איש כחלמו פתר, כי יתר פותרי חלומות יפתרו בענין שהחלום נמשך אחרי האיש וטבעו, והוא פתר באופן שהאיש נמשך אחר חלומו, ועז"א איש כחלומו, לא שהחלום ימשך אחר האיש:

ס רוצה לומר נער בגימטריא שוטה:

ע (נח"י), וכל שכן שאר לשונות, וכתוב בנימוסי מצרים שצריך שהמושל יהא מכיר ע' לשון, עיין סוטה (דף ל"ו:):

פ דעבד נמי מיותר דכיון שאמר ושם אתנו נער עברי, ובודאי שלא היה בבית הסוהר שום נער עברי כי אם יוסף, ואם כן למאי נפקא מינה קאמר שהוא עבד לשר הטבחים, אלא ודאי לדרשא: