בראשית מ, ו

זעפים. עצבים כמו (מ"א כ מג) סר וזעף, (מיכה ז ט) זעף ה' אשא:

וַאֲתָא לְוָתְהוֹן יוֹסֵף בְּצַפְרָא וַחֲזָא יָתְהוֹן והָא אִנּוּן נְסִיסִין

וְאָתָא לְוַתְהוֹן יוֹסֵף בְּצַפְרָא וַחֲמָא יַתְהוֹם וְהָא אִינוּן כְּנִיסִין

זועפים. מתרעשים כטעם ויעמד הים מזעפו:

ויבא אליהם. יתכן שבלילה היה לן בבור:

זעפים ב' במסורה הכא ואידך ולמה יראה את פניכם זועפים. מה התם על עסקי אכילה בשביל שלא רצו לאכול היו פניהם זועפים אף הכא זועפים פניהם על עסקי אכילה זה נמצא זבוב וכו':

והנם זעפים כסבורין היו שהחלומות טובים הם אמרו זה לזה אין לנו שום דבר מעכב לצאת חוץ מכאן אלא להזכירנו למלך ולכך היו זועפים.

והנם זועפים. טעם זעיפת פני שניהם, על פי דבריהם זכרונם לברכה (ברכות נה:), שכל אחד חלם גם פתרון חלום חברו. לזה שר המשקים היה זועף במה שראה בפתרון חברו כי רע הוא, ירא גם לנפשו ונבהל, ושר האופים הגם שחלם פתרון חברו לטובה, עם כל זה להיותו מוכן לפרענות מזלו מגידו ולבו לא נכון עמו.