בראשית לט, ג

כי ה' אתו. שם שמים שגור בפיו:

וַחֲזָא רִבּוֹנֵהּ אֲרֵי מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ וְכֹל דִּי הוּא עָבֵד יְיָ מַצְלַח בִּידֵהּ

וַחֲמָא רִבּוֹנֵיהּ אֲרוּם מֵימְרָא דַיְיָ הֲוָה בְּסַעֲדֵיהּ וְכָל דְהוּא עָבִיד יְיָ מַצְלַח בִּידֵיהּ

כי ה' אתו שם שמים שגור בפיו לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ט:ג׳) ואינו נראה אבל וירא אדוניו כי ה' אתו כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו וכן (בראשית כ״ו:כ״ח) ראה ראינו כי היה ה' עמך וימצא חן בעיניו ושמו משרת לעצמו ופקיד על ביתו:

כי ה' אתו. היה ראוי שיאמר כי אלהים אתו, אבל אדני יוסף היה מצרי לא ידע ה', וע"כ יאמר כי בראותו הצלחתו הגדולה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף. וזהו שאמרו במדרש וירא אדוניו כי ה' אתו. היה רואה אותו מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר מזוג רותחין והיו רותחין מזוג פושרין והיו פושרין, ומה אמר, יוסף תבן בעפריות, חרשין במצרים. עד היכן, עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדניו כי ה' אתו.

וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו טעם בידו כדרך סוחר אחד ראיתי שהצלחתו היתה כל כך גדולה שכשהיה משים היד על הבגדים היה מצליח ולכן היה עובר בידו הבגדים ממקום למקום בביתו לשיהיה סחורתו מצלחת. עוד נראה שהסוחרים מעכבין מלמכור הסחורה שנים או שלשה חדשים ובזה מרויחים אבל יוסף מיד ליד היה מרויח מאד וזהו בידו שעדיין היתה בידו:

וירא אדניו. על ההצלחה הטבעיית לא שם לב רק על הצלחה ההשגחיית, מה שראה שה' אתו. ויש סימן להכיר בין שני מיני הצלחות האלה, שההצלחה הטבעיית תזמין אל המוצלח תמיד ענינים מוצלחים בטבע, למשל שיסחר דבר שיש בו ריוח וילך בדרך מוצלח, אבל לא תועיל לו אם בחר בבחירתו דבר בלתי מצליח, אבל ההצלחה ההשגחיית תהיה בהפך, שאם הוא בלתי מצליח מצד המזל ובוחר בדברים רעים ובלתי מצליחים, בכ"ז תהפך אותם ההשגחה לטוב נגד הטבע, וביוסף שהיה בו ב' מיני ההצלחות, ע"י הטבע וע"י ההשגחה, הכיר אדניו כי ה' אתו, ע"י שראה שכל אשר הוא עושה, אף שיעשה דבר שאינו מוצלח עפ"י טבע, בכ"ז ה' מצליח בידו, נהפך להצלחה בעת שהוא בידו ע"י ה' והשגחתו: