בראשית לט, כא

ויט אליו חסד. שיהא מקבל לכל רואיו, לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה (כתובות יז א):

וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ דְּיוֹסֵף וּנְגַד לֵהּ חִסְדָּא וִיהָבֵהּ לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי רַב בֵּית אֲסִירֵי

וַהֲוָה מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדֵיהּ דְיוֹסֵף וּנְגַד עֲלֵיהּ חִיסְדָא וִיהַב רַחֲמוּתֵיהּ בְּעֵינֵי רַב בֵּית אֲסִירֵי

בית הסהר. לא נדע אם הוא לשון הקדש או לשון מצרים בעבור שפירש אחריו ואמר מה הוא. כמו האחשתרנים שהוא לשון פרס ופירש שהם בני הרמכים:

ויהי ה׳ את יוסף ויט וגו׳. פרוש, כי בהשראת שכינה על האדם יושפע הנסמך מהמשרה שכינתו ממה שבו, וידוע הוא חן המקום ברוך הוא כי הוא מקור החן, והוא אמרו ״ויהי ה׳ את יוסף״ ובזה ״ויט אליו חסד״ פרוש, ממילא, ואמרו ויתן חנו להיות כי לא תרגיש בחינת הרע במתק החן, לזה הוצרך ה׳ להרכיב בעין שר בית הסהר אמצעי לערב אליו חן צדיק, והוא אמרו ״ויתן חנו בעיני״ וגו׳, והבן:

ויט אליו חסד. לשון הטיה הוא למעלה מדרך העולם דדרך יושבי בית הסהר שאין שם חן וחסד. כי המה בעלי עול וגניבה וכדומה. אבל מכ״מ על יוסף הטה חסד בהשגחה פרטית. שכל יושבי בית הסוהר התחסדו עמו ונהגו בו כבוד. ויותר מזה ויתן חנו:

ויהי ה'. גם שם היה ה' עמו, ויט אליו חסד, שהתחסד עמו להחזיק אותו כאיש נקי מפשע ואח"כ נתן חנו, הגם ששר בית הסוהר אכזרי ע"פ ההרגל:

ואמר ויהי י"י את יוסף ויט אליו חסד לפי שעם אדוניו שהיה שר וגדול אמר וימצא חן בעיניו. ואמנם עם שר בית הסוהר שהיה אכזרי ולא יחמול ולא ירחם כי כן יאות לאומנותו שכל היום ישתתף עם אנשים רעים וחטאים ויחס למעשה נס חנו בעיניו ולזה אמר ויהי י"י את יוסף ויט אליו חסד כי זה היה דרך נס כפי רוע טבעו עד שנתן שר בית הטבחים את כל האסורי' ביד יוסף כי הוא היה פקיד על שמירתם בצאתם ובבוא' ולפי שהאסורים הדלים מהם בבית הסוהר יעשו אומנות' כדי להרויח דבר. והיה מהסכנה בבא אנשים מחוץ לקנות מהם מעשה ידיהם פן ינכלו לברוח לכן היו עושים הם כל משאם ומתנם ביד יוסף וזהו וכל אשר הם עושים הוא היה עושה כי היו עושים הכל על ידו. ורש"י כתב שהכל נעשה במצותו ורשותו ואין ספק שהיה בזה ליוסף ריוח מה לכן אמר אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה שלא היה משגיח אם יקבל ריוח בזה אם לאו.

וזכר שהיה כל זה משר בית הסוהר עם היותו חוץ מטבעו לשתי סבות הא' באשר י"י אתו שהו' היה נותן חנו לפניו והב' שכל אשר הוא עושה י"י מצליח ומפני הצלחתו היה חנו לפניו תמיד: