בראשית לח, ט

ושחת ארצה. דש מבפנים וזורה מבחוץ:

וִידַע אוֹנָן אֲרֵי לָא עַל שְׁמֵהּ מִתְקְרֵי זַרְעָא וַהֲוָה כַּד עָלֵיל לְוַת אִתַּת אֲחוּהִי וּמְחַבֵּל אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא בְּדִיל דְּלָא לְקַיָּמָא זַרְעָא לַאֲחוּהִי

וִידַע אוֹנָן אֲרוּם לָא עַל שְׁמֵיהּ אִיקְרוֹן בְּנִין וַהֲוָה כַּד הֲוָה עָלֵיל לְוַת אִנְתְּתֵיהּ דְאָחוֹי הֲוָה מִחַבֵּל עוֹבְדוֹי עַל אַרְעָא דְלָא לְמִקְמָה בְּנִין עַל שְׁמֵיהּ דְאָחוֹי

כי לא לו יהיה הזרע. לא יקרא בשמו. כטעם והיה הבכור אשר תלד:

ושחת ארצה. היה משחית זרע הקרי ושופך לחוץ בארץ. ואתמה מבן תמים המזרחי שפי' ושחת ארצה שעשה לה שלא כדרך הנשים בעבור שלא תהר והנה שחת הארץ שלה. כי עליו היא יושבת בארץ וזה פי' שגעון וחלילה חלילה להתגאל זרע הקדש בטנוף הטנוף:

נתן זרע. כמו השלם:

כי לא לו יהיה הזרע - ומקפידים היו בכך.

נתן זרע - חטף קמץ. שכל תיבת מלאפו"ם (=חולם) שטעמה באות אחרונה ותיבה שסמוכה לה טעמה באות ראשונה, הרי הם במקף והמלאפו"ם נהפך לחטף קמץ וכן: ארך אפים וגדל חסד. ואם שלש אלה לא יעשה לה, אבל את שלש הערים מלאפו"ם הוא.

כי לא לו יהיה הזרע. ידע שלא היה הוא לבדו הזוכה בכל אותה המצוה שהרי בקדושי אחיו יקיים הזרע ונמצא אחיו זוכה במקצתה:

לבלתי נתן זרע לאחיו. שלא יזכה אחיו על ידו שיושג התכלית המכוון בקדושיו:

וידע אונן כסבור היה, כמו הידוע נדע איקוד״א בלע״ז.

כי לא לו יהיה הזרע וגו' אמר בלבו אם אבא אל אשת אחי אשחית את ארצי שלא אמצא מי חורשה ומי זורעה.

לבלתי נתן זרע לאחיו לא רצה לתת זרע השדה לאחיו שלא רצה להשחית נחלתו. כמו שמצינו גבי רות ויאמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית נחלתי.

וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. פי' חיקו"דא בלע"ז לשון הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם וא"ת איך נידונו ער ואונן ותמר והלא קטנים היו כדאמרינן בסוטה כי אמרה תמר קטנה אני יתומה אני. וי"ל דכיון שהיו ראויין להוליד וללדת כגדולים משוי ליהו אף כי לא היו רק בני שמונה או ט' שנים:

כי לא לו יהיה הזרע. לא יקרא על שמו ואמר לא אהיה בצער גידול בנים:

והיה אם בא. כאשר בא מיבעי אלא הוא כדברינו. שבאמת לא רצה להקים לאחיו שם וגם לא מצאה חן בעיניו ולא רצה לבא עליה כלל רק שאביו הכריחו לכך מש״ה והיה אם בא אפילו אם בא עשה מעשה שלא ידע אביו. ובדעתו היה לגרשה כדין יבום שמגרשה אח״כ אע״פ שלא נתעברה ולא הקים שם לאחיו. ובזה מובן הפלא האיך עלה ע״ד אונן שלעולם ישחית זרעו ח״ו ולא יהיה לו בנים כלל. אלא כדברינו שבדעתו היה שלא יבא עליה יותר ויקח אחרת:

וידע אונן. הפועל רע שלא לכוונת תועלת או יראת נזק, הרע עצמי לו, וזה היה בער, ועי"כ ויהי ער רע, אבל אונן שעשה זה מפני שנדמה לו שיהיה לו נזק להוליד לריק, לא תתיחס הרע אל עצמו רק אל מעשהו, ועז"א וירע וגו' אשר עשה: