בראשית לז, ה

וַחֲלַם יוֹסֵף חֶלְמָא וְחַוִי לַאֲחוֹהִי וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵהּ

וַחֲלָם יוֹסֵף חֵילְמָא וְתַנִי לְאָחוֹהִי וְאוֹסִיפוּ לְמִנְטַר תּוּב לֵיהּ בָּבוּ

ויגד לאחיו. גם זה עשה מחסרון העצה כנער:

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו חלום זה לא נתקיים לפיכך לא נכתב.

ויוסיפו עוד שנא אותו. וא"ת איש כמוהו כיוסף נבון וחכם איך היה מספר חלומותיו לעיני אחיו אחר שהיה יודע שהיו שונאין אותו על חלומותיו ועל דבריו ובכל יום היה מוסיף קנאה בינו וביניהם. ויש לומר דיוסף היה בר חכים ורואה באספקלרייא המאירה ואמרי' הכובש נבואתו במיתה פירוש המעלים ומכסה את הנבואה שהראו לו מן השמים חייב מיתה בידי שמים אמר מוטב שאפול בידי אדם ומספק אנצל בידי שמים משאפול בידי שמים חלילה נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו:

ויחלם יוסף וגו׳. צריך לדעת למה היה יוסף מגדיל השנאה במה שהיה מספר חלומות גדלתו מגידות, ומה גם אחר ידעו כי הוא שנוי בעיניהם, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פד:יא) בפסוק ״ויאמר לו הנני״, שמסר עצמו למיתה. ואולי כי נתכון להודיע אותם כי מן השמים העלוהו למעלה, ומעשה יעקב היא בהסכמת עליונים, ומזה יחדלו משנא אותו.

או יכון להודיעם כי עדין יצטרכו אליו ויבואו וישתחוו לו, ואולי כי בידעם כן ירחיקו השנאה, לבל ינקם מהם לעת יפלו לפניו, כי השבטים יכופו ראשם לגזרת אל עליון ולמצביה.

או יכון לקרב הלבבות יחד, והוא על דרך אמרם בפרק הרואה (ברכות נה:) כי כל החלומות הולכים אחר הפה. ואמרו עוד שילך אצל מרחמי ליה (ראש שם) ויפתרנו לו, ויוסף חשב שבספרו חלומותיו להם ידונו בעצמן כי לבו שלם עמהם כמשפט האחים האהובים. ולצד שקדמה שנאה וקנאה – ננעלו שערי האהבה בלבם, והיו דנים הכל להשתררות עליהם וכו׳:

ויחלם יוסף וגו׳. הכתוב יעיד עליו כי חלם, לשלל חשד שהיה בודה מלבו שחלם להשתרר עליהם. גם בחלום שני הודיע הכתוב (בראשית לז:ט) ״ויחלם״ להצדיק דברי יוסף.

ויגד לאחיו. פרוש, שחלם חלום טוב שבזה היו בעיניהם קשים כגידים, ולא הזכיר הכתוב החלום כי הוא שאמר בסמוך ״שמעו נא״, ואין לומר שהיה חלום אחר, שאם כן למה לא הודיעו הכתוב, ואם לצד שלא נתקיים, למה יספר הכתוב חלום שוא ידבר. ואם להודיע סבת השנאה הנה יספיק הקודם ושני החלומות. אלא ודאי שהוא החלום שאמר בסמוך, ומתחלה אמר להם סתם חלום מעלה חלמתי, ולצד שלא היו רוצים לשמוע לו חלומו לצד שנאתם הפסיק בספור והיה מחלה פניהם לשמוע לו ואמר ״שמעו נא״ וגו׳:

ויגד לאחיו ויוסיפו עוד. עוד לא הגיע המקרא לספור החלום ופתרונו אלא על הגדת החלום שלו הוסיפו שנאה יהי׳ איזה חלום שיהיה באשר ידוע שאין להגיד חלום אלא לאוהב כדאי׳ פ׳ הרואה. והוא בא להגיד להם חלומו ומראה בזה שחושב אותם לאוהביו. וזה אינו אלא צביעות וחנופה שאינו מתקבל על דעת נקיה. אבל מכ״מ נענו לו עד שהגיע ויאמר אליהם שמעו נא וגו׳. פייסם והפציר בם שישמעו חלומו ולא עלה בדעתם שיהיה דבר מונע להם ושמעו:

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו. יוסף בצדקתו ובטהר נפשו החזיק את אחיו לאוהבים וחשב שהם יפתרו חלומותיו לטובה, כי כל החלומות הולכים אחר הפה, ובאשר החלום נוגע לאחיו כתב לשון ויגד, שזה ההבדל בין הגדה לספור, שהגדה היא בדבר הנוגע אליו וצריך לו לדעתו, אבל האחים שלא יכלו לסבול דברו לשלום, כ"ש שחרה להם על דברו דברי אהבה כמחזיק אותם לידידים. וע"ז בעצמו הוסיפו עוד שנא אותו, גם בטרם ששמעו את החלום, כי חשבוהו לעז פנים שלא יבוש מלכסות שנאה במשאון בדברי אהבה ולא רצו לשמוע החלום כלל: