בראשית לז, ל

אנה אני בא. אנה אברח מצערו של אבא:

וְתָב לְוַת אֲחוֹהִי וַאֲמַר עוּלֵימָא לֵיתוֹהִי וַאֲנָא לְאָן אֲנָא אָתֵי

וְתַב לְוַת אָחוּי וַאֲמַר טַלְיָא לֵיתוֹהִי וַאֲנָא לְהָן אֲנָא אָתֵי וְהֵיכְדֵין נֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹי דְאַבָּא

ואני אנה אני בא. הזכיר אני ב' פעמים והאחד רב רק דרך הלשון כך:

אנא אני בא - למה באתי אל הבור.

ואני אנה אני בא מפני מה היה ראובן מתיירא יותר משאר אחיו, אדרבה יהודה היה לו לירא יותר משאר אחיו שהיה ממונה על אחיו עד אותו פרק, אלא י״ל שנתנה בכורתו ליוסף, היה ירא שמא יחשדהו אביו יותר משאר אחיו משום דסני ליה על בכורתו כדכתיב בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. ד״א משום שהגיד יוסף לאביו החלול שעשה ראובן כמו שפרש״י גבי ויבא יוסף את דבתם וגו׳ שהיה אומר דבני לאה חשודים על העריות לפיכך היה ראובן דואג שמא יאמרו בשביל הדבה שהביא לאביו שנא אותו ראובן.

הילד איננו. כי לא היה בשעת מכירה כמו שפי':

אנה אני בא. לבקש, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי. יש אומר שדם שעיר דומה לדם אדם ושמא הכי אינה לידם:

הילד איננו. עתה שב אל דברו לומר שהוא איש אלא ילד. ואינו חייב עונש כלל:

ואני. שע״פ דברי נשלך לבור ונאבד ואלו לא נשלך לבור הרי לא הי׳ מניח להרגו ולמכרו בשום אופן אבל עתה שעל פי עצתי יצאה קלקלה זו:

אנה אני בא. לאיזה מקום אהי׳ גולה כדין הורג בשוגג. וכמו שכבר אמר ה׳ לקין על שהרג בשוגג נע ונד תהיה בארץ עי״ש:

ש דאם לא כן וכי מפני שהילד איננו נפסק לו המקום ולא נשאר לו מקום לברוח שם, וליכא למימר דר"ל אנא אני בא לבקשו, אם כן ואני מיותר, אלא הכי קאמר מאחר שהילד איננו אני צריך לברוח מפני צער אבא ואנה אברח: