בראשית לז, כג

את כתנתו. זה חלוק:

את כתנת הפסים. היא שהוסיף לו אביו יותר על אחיו:

וַהֲוָה כַּד אָתָא יוֹסֵף לְוַת אֲחוֹהִי וְאַשְׁלָחוּ יָת יוֹסֵף יָת כִּתּוּנֵהּ יָת כִּתּוּנָא דְפַסֵּי דִי עֲלוֹהִי

וַהֲוָה כַּד אָתָא יוֹסֵף לְוַת אָחוֹהִי וְאַשְׁלָחוּ יַת יוֹסֵף יַת פַּרְגוּדֵיהּ יַת פַּרְגוֹד מְצַיָיר דִעֲלוֹי

ויפשיטו. פועל יוצא לשני פועלים שאמרו לו שיפשיט אותה בעצמו. והכתנת בלשון הקדש החלוק הדבק לעור והנה הערימוהו והשליכוהו ערום אל הבור:

את כתנת הפסים - י"א לא הזכירה אלא לרמוז לך שהיא גרמה תחילת השנאה. וזה אינו אלא לפי שהוא אומר לפניו וישלחו את כתנת הפסים להטעותו שיחשוב בלבו כי חיה רעה אכלתהו. כמו שאמר: ויכירה ויאמר כתונת בני לכך הוא מזכירה כאן.

כתנתו ב' במסורה הכא ואידך קרוע את כתנתו. גבי שאול לומר שגם בכאן קרעו כתנתו מעליו למהר הדבר:

את כתנת הפסים לפי שהיא גרמה תחלה השנאה.

כתונת הפסים. שהיו מקנים בה ועוד כדי ללכלכה בדם כדי להעמיד דבריהם:

ויפשיטו את יוסף וגו׳. לפי פשט הכתוב, אמרו כתנתו הוא החלוק, כתנת הפסים הוא לבוש העליון שעשה לו אביו. ולפי זה היה להקדים הפשטת לבוש העליון שהוא כתנת הפסים. ולהבין כונת הכתוב יש לדקדק עוד למה לא אמר ״ואת כתנת הפסים״.

אכן כונת הכתוב היא שהאחים לעולם לא רצו להפשיטו לחלוטין ולהניחו ערום, אלא להסיר מעליו כתנת הפסים שבה היתה הקנאה בו, ומודיע הכתוב כי כשהסירו כתנת הפסים ברב הכעס והשנאה לא דקדקו להסיר אותה במתון ובנחת רוח, אלא בשנאה גדולה ובכל כך אכזריות עד שהסירו עמה גם הכתנת שהוא החלוק. וזה הוא שעור הכתוב ויפשיטו את יוסף, פרוש, לא נשאר כי אם גופו של יוסף ערום, כי הסירו את כתנתו שהוא החלוק עם כתנת הפסים כשהסירו מעליו בלא כונה.

ואמרו אשר עליו. נתכון להגדיל הדבר, כי כתנת הפסים היא היתה מלבוש העליון, והסירו כל הבגדים וגם החלוק, כלם יחד עמה, מרוב הכעס והשנאה.

את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו. פי' רש״י כתנתו זה חלוק, ולמה זה הפשיטו כתנתו, ואולי יוסף בלכתו אל אחיו היה מתירא פן יגזלו אחיו ממנו את כתונת הפסים, ע״כ עשה מעשה נערות והלך ותפר וחיבר את כתונת הפסים אל סתם חלוקו כי אמר מסתמא לא יציגוהו ערום וכולי האי לא חשדם, ע״כ הפשיטו המה גם את חלוקו אגב כתונת הפסים, ויהיה את, פירושו כמו עם וי״א שיוסף החליף כתנותיו והלביש כתונת הפסים על גופו ממש וסתם חלוקו הלביש למעלה כדי להעלים מן אחיו הכתונת פסים, לכך נאמר את כתנתו כי מתחלה הפשיטו סתם כתונת של מעלה ואח״כ את כתונת הפסים אשר עליו על גופו ממש ולא מעל דמעל.

את כתנתו את כתנת הפסים. פרש״י את כתנתו זה חלוק והוא ממ״ר וצ״ל שהיה לבוש על בשרו שתי כתנות דזה ודאי א״א לומר שהציגוהו ערום וכך נמכר אח״כ אלא כמש״כ. אבל לפי פשוטו היינו כתנתו היינו כתונת הפסים והכי מוכח מלשון המקרא ל״א ול״ב והא דכתיב פעמים הוא משום שהיה בזה שהפשיטוהו החלוק שני טעמים דבאמת היה הנהוג לכל אנשי המעלה ללבוש כתונת על בגדיו כמו שהיו אח״כ כהני ה׳ אפילו שלא בשעת עבודה לובשים מעיל. ובשמואל כתיב ומעיל קטון תעשה לו אמו. וכל האחים לבשו כך אך של יוסף היה כתונת פסים חשוב ומצויר באריגתו כמש״כ הרמב״ן ס״פ תצוה. והנה הנהוג היה כשהיה איש המעלה אשם והגיע לעונש גופו. אזי מסירים תחלה ממנו אות המעלה שלו. וכענין דאי׳ בירושל׳ הוריות פ״ג נשיא שחטא מעבירין אותו ואח״כ מלקין אותו ע״כ כשבאו להעניש את יוסף הסירו מעליו את כתנתו אפילו אם לא היתה של פסים. ועוד טעם אחר את כתונת הפסים. טעם מיוחד שהיה כתונת הפסים ורעה עינם לראות הכתונת עליו וגם כי נדרש הי׳ להביאה לאביהם כמו שיבואר במקרא ל״ב:

ויהי כאשר בא. נח רגזם קצת, ורק הפשיטו את כתנתו, לא על הכוונה לשלחה אל אביהם רק מצד שהיא כתונת הפסים אשר עליו לבדו, שע"ז נפלה המשטמה ביניהם, וישלכו אתו הברה לא ע"ד שיטבע שם, כי הבור רק אין בו מים:

נ כתב מהרש"ל פירש הרא"ם שהכל אחד הוא שלא היה עליו אלא כתונת אחד של פסים, וכן אמר הכתוב את כתנתו ואיזה זה כתונת הפסים שעליו, דאין לומר שהיה לו ב' כתנות זה על גב זה, דאין נקרא כתונת אלא זה שעל גבי בשרו, אבל לא נראה לי אלא שהיה לו ב' כתונת זה על גבי זה, אחד על גבי בשרו משום הזיעה שלא יקלקל את כתונת הפסים, והם הפשיטו שניהם כאחד שהיו אוחזין בתחתונה והיו מפשיטין שניהם כאחד, ולכך אמר אשר עליו רצה לומר הכתונת הפסים אשר על האחר, והטעם שהיו אוחזין בתחתונה כדי להראות לו שלא על מה שהוסיף לו אביו כתונת הפסים עשו זאת, אלא בשביל דבתו רעה ובשביל חלומותיו עכ"ל: