בראשית לז, כ

ונראה מה יהיו חלומותיו. אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקדש אומרת כן הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו:

וכְעַן אֱתוֹ וְנִקְטְלִנֵּהּ וְנִרְמִנֵּהּ בַּחֲדָא מִן גֻּבַּיָּא וְנֵימַר חַיְתָא בִישְׁתָא אֲכַלְתֵּהּ וְנֶחֱזֵי מָה יְהוֹן בְּסוֹף חֶלְמוֹהִי

וּכְדוֹן אָתוּ וְנִקְטְלִינֵיהּ וְנַרְמִינֵיהּ בְּחַד מִן גוֹבַיָא וְנֵימַר חַיְיתָא בִּישְׁתָּא אַכְלָתֵיהּ וְנִחְמֵי מַה יְהִי פֶּשֶׁר חֶלְמוֹי

ונראה מה יהיו חלמתיו מליצה דרך לעג נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו והנכון בעיני כי אמרו עתה נראה מה יהיו חלומותיו כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו אבל רבותינו אמרו (שם) רוח הקדש אומרת נראה מה יהיו חלומותיו כלומר דבר מי יקום ממני ומהם:

לכו ונהרגהו - לשון הזמנת בני אדם. וכן: לכו ונמכרנו לישמעאלים. וכן הבה נא. הבה נתחכמה. וכן ראה אנכי נותן לפניכם היום.

ועתה לכו. הזדרזו והסכימו להרגו:

ואמרנו חיה רעה אכלתהו. פן יקצוף ויקלל אותנו:

ונראה מה יהיו חלומותיו. החלומות שספר שהיו מורים שיעלה לגדולה וימלוך עלינו הנה אז נראה שיהיו חלומות שקר כי יעלו בתוהו ויאבדו בלי קיום:

ונשליכהו באחד הבורות. שלא ימצא ולא יהא ניכר שנהרג פן יחשדינו עליו כי הכל יודעים שאנו שונאים אותו:

ואמרנו חיה רעה אכלתהו. שנאמר טלנו בשוה דבר אחד שאם לא נבא כלנו לדבר אחד זה יאמר כה וזה יאמר כה יראה שאנו בדאים ויחשדנו ולפיכך השוו דבריהם קודם שיהרגוהו:

ועתה לכו וגו׳. פרוש לכו, שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואמרם ונהרגהו על דרך אמרם זכרונם לברכה (בבא קמא כו:) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כלם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד, שבזה יהיו פטורים מדיני אדם:

ואמרו ונשליכהו וגו׳ ואמרנו – פרוש, שכשנשליכהו בבורות, מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו, ובזה נוכל לומר ״חיה רעה אכלתהו״, לא שיאמרו ״חיה רעה הרגתהו״, ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר.

ואם תאמר: על מי סמכו שבטי יה להרג את הנפש, ומה גם נפש צדיק אחיהם? והגם שיעצו להרג אותו בדרך שאינם חיבין כמו שכתבנו, אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים, וה׳ יבוא במשפט.

אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם, כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחיבו מיתה על עדותו. ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחיבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים גם כן (רמב״ם הלכות מלכים פרק ט). אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה, לזה נתחכמו להמיתו כלן יחד שבזה אין חיוב לכלן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא בקש להרגם. וכל זה הוא סבת הסבות לעשות ה׳ אשר זמם. ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אמרו ועתה, ואמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה פרק כא) ואין ועתה אלא תשובה, וזה דרך דרש.

ונראה מה יהיו וגו׳. נתכונו להוכיח כי דבר שקר בחלומותיו, או לצד כי רעיוניו על משכבו סליקו, והראיה כשיהרגוהו זה לך האות כי היה בודה מלבו או רעיוניו וכו׳:

ונראה מה יהיו חלומותיו. ע׳ פרש״י בשם המדרש. ואין הכונה שלא אמרו האחים דברים אלו כלל אלא ה״קרו הופיע. דאאל״כ דממ״נ אם שמעו האחים הב״ק וכי שוטים היו להלוך נגד דעת עליון. ואם לא שמעו מה זה מודיענו המקרא והרי כבר ידענו שהחלומות היו צודקים וכעין נבואה. אלא אין המקרא יוצא מ״פ. שיצאו הדברים מן האחים אבל לא מדעתם וה״ז כדאי׳ בב״ר פ׳ תולדת שלשה דברים המה ברשותו ש״א ושלשה אינו ברשותו ש״א. הפה וידים ורגלים ברשותו ש״א כו׳ וכשאין אדם זוכה ניטלין ממנו ונעשין שלא ברשותו כך יצא מפיהם דברים שמראין להם לראות מה יהיו חלומותיו וה״ז כמו ב״ק. אבל המה לא שמו לב לדבר. וכך גזרה ההשגחה להשיב חכמתם אחור מבלי הבין מה שמדברים. אמנם בא הכתוב ללמדנו דעת שיש לאדם לשים לב על מוצא שפתיו שלא ברצונו ודעתו:

ועתה. הוא פי' על להמיתו, ר"ל א"כ לא נמתין עד שיצליח להשתרר עלינו רק עתה נהרגהו, ונגד מה שיראו שאביו ידרוש אחריו ויודע לו, אמרו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונגד החשש מחלומותיו אמרו ונראה מה יהיו חלמתיו, שאם חלומותיו אמתיים, בהכרח יצילהו ה':