בראשית לד, כח

יָת עָנְהוֹן וְיָת תּוֹרְהוֹן וְיָת חֲמָרֵיהוֹן וְיָת דִּי בְקַרְתָּא וְיָת דִּי בְחַקְלָא בְּזוֹ

וְיַת עַנְהוֹם וְיַת תּוֹרֵיהוֹם וְיַת חֲמָרֵיהוֹם וְיַת דִבְקַרְתָּא וְיַת דִבְחַקְלָא בָּזוּ

את צאנם ואת בקרם וגו׳ ואת אשר בעיר. היינו בהמות יחידות שיש ביד איש. שלא שייך לומר על יחידה צאן או בקר וע׳ ס׳ שמות כ״א ל״ז:

לקחו. לא כשאר חפצים שיבואר בסמוך שהפקירו לכל הבא ליקח יקח. אבל אלו לקחו לעצמן. והטעם באשר טבע צאן ובקר ובהמה שניזונים מיד בעלים ואם אין להם בעלים ימותו ברעב ע״כ משום צער בע״ח לקחו לעצמם משא״כ שארי דברים: