בראשית לא, לב

לא יחיה. ומאותה קללה מתה רחל בדרך:

מה עמדי. משלך:

עִם (נ''י אֲתַר) דִּי תַשְׁכַּח יָת דַּחַלְתָּךְ לָא יִתְקַיַּם קֳדָם אֲחָנָא אִשְׁתְּמוֹדַע לָךְ מָה דְעִמִּי וְסַב לָךְ וְלָא יְדַע יַעֲקֹב אֲרֵי רָחֵל נְסִיבָתְהוֹן

עִם כָּל מָאן דְתִשְׁכַּח יַת צַלְמֵי טַעֲוָותָךְ יְמוּת בְּלָא זִימְנֵיהּ כָּל קְבֵיל אָחָנָא אִשְׁתְּמוֹדַע לָךְ מַאן דְעִמִי מִן דִילָךְ וְסַב לָךְ וְלָא יְדַע יַעֲקב אֲרוּם רָחֵל גְנָבַתְנוּן

לא יחיה. רק אהרגנו. ויש אומרים שהי' דרך תפלה על כן מתה רחל בדרך. אם כן יודיענו מי התפלל על אשת פנחס:

לא יחיה - כלומר אני אעשה נקמה מגופו.

לא יחיה. כי חשב שגנב אותם אחד מהעבדים לעבדם ולחזור לסורו ובזה היה חייב מיתה:

הכר לך מה עמדי. משלך וקח לך כשתכירהו:

ולא ידע יעקב. שאם היה יודע לא היה מעיז פניו לכחש ולא היה אומר לא יחיה:

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. מן החרם הזה נענשה רחל שמתה בדרך. ומכאן שיש לאדם ליזהר מעונש הצדיקים ומקללתם.

נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך. זה יורה על אמונתו ומעלתו של יעקב, והוא דרך הצדיקים שאינם חומדים ממון אחרים ואפילו מן הקרובים. כי יעקב שעמד בבית חמיו עשרים שנה ונתברך בגללו כמו שהעיד עליו לבן עצמו נחשתי ויברכני ה' בגללך היה מרשה לחמיו להכנס בכל אהליו וכל חפץ שיכיר שהוא שלו שיקחנו לעצמו, זהו שאמר הכר לך מה עמדי וקח לך. וכן הזכיר למטה כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. בא וראה הצדיקים כמה הם מתרחקים מן הגזל.

ולא ידע יעקב. שאם היה יודע לא היה מסיר אותה למיתה ואם קללה היא לא היה מקללה:

לא יחיה. כדין בן נח, ואם תאמר אין צריך לאמרה הלא משפטו חרוץ, נתכון לומר שאין לו טענה לומר כי נתונים המה לו או שכוחים המה אצלו:

עם אשר וגו׳ הכר לך מה עמדי וקח לך. היינו משאר כלי הבית לא היה יעקב בטוח כ״כ ואולי איזה עבד או שפחה לקח איזה כלי בלי ידיעתו. ואם תכיר קח לך. אבל על אלהיו הקפיד גם הוא דאם אחד מבני ביתו לקח הרי בדעתו לעבוד ע״ז בבית יעקב מש״ה לא יחיה:

ולא ידע יעקב וגו׳. לא עלה על לבו שהיא גנבתם לאיזה תכלית אחר ולא בשביל ע״ז ח״ו:

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ומה שאתה חושב שלכן גנבתי את התרפים, שלא יודע לך על ידם מה שגנבתי מכלי ביתך, נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך, ר"ל תוכל לחפש אם תמצא מאומה,ולא ידע יעקב, שאם היה יודע לא היה מקלל את גונב התרפים: