בראשית כז, ז

לפני ה'. ברשותו שיסכים על ידי:

אַיְתִי לִי צֵידָא וְעִבֵּיד לִי תַבְשִׁילִין וְאֵיכוּל וֶאֱבָרֵכִנָּךְ קֳדָם יְיָ קֳדָם מוֹתִי

אָעֵל לִי צֵידָא וְעִיבַד לִי תַּבְשִׁילִין וְאֵיכוֹל וַאֲבָרְכִינָךְ קֳדָם יְיָ קֳדָם דְאֵמוּת

ואברככה לפני ה' לפני מותי לא נזכר בכל הפרשה לפני ה' רק במקום הזה כי אמרה לו אמו הברכה לפני ה' תהיה ברוח הקדש ואם יתברך בה עשו אחיך תתקיים בו בזרעו לעולם ואין לך עמידה לפניו:

לפני מותי. כמו בטרם אמות:

לפני ה' - בשם ה', אבל נמרוד גבור ציד לפני ה'. פירושו בכל העולם. וכן: נינוה היתה עיר גדולה לאלהים. בכל עולמו של הקב"ה, לא היתה עיר גדולה כנינוה.

הביאה ג' הביאה לי ציד. הביאה למוסר לבך. האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה. שאמרה לו רבקה הביאה למוסר לבך וקח מוסרי ושמע בקולי והביאה לאביך שיאכל וישתה:

ואברככה לפני ה' פי׳ על פי הדבור שעל כל ברכה וברכה שיברכך אביך הקב״ה יסכים על ידו לפיכך אני מצוה אותך לחזור אחריהם. ודוגמא זה פי׳ בפרשת נח גבי נמרוד.

ואברככה בכ״ף ה״א. [בדבר בבי״ת].

פ וקשה ואיך אמרה רבקה לפני ה' מה שלא אמר יצחק. (נח"י), דהוקשה לרש"י מאחר שעשו היה צדיק בעיני יצחק, למה הוצרך להזהירו היום כ"כ שלא יאכילנו נבלה ושלא יביא מן הגזל, ועל זה תירץ כוונת יצחק היתה שהברכות יהיו ברשות ה' ושיסכים על ידו, לפיכך זרזו היום יותר, ועל זה אמרה רבקה שהלך לצוד ציד להביא ואפילו מן הגזל, וממילא שעשו לא ישגיח בדברי אביו ויאכילנו נבילה, אם כן בוודאי הקב"ה לא יסכים על ידו, לכן אמרה קח לי משם ולא מן הגזל: