בראשית כז, מג

וּכְעַן בְּרִי קַבֵּל מִנִּי וְקוּם אִזֵּיל לָךְ לְוַת לָבָן אָחִי לְחָרָן

וּכְדוּן בְּרִי קַבֵּיל מִינִי קוּם עֲרוֹק לָךְ לְנַפְשָׁךְ וְאִיזֵיל לְוַת לָבָן אָחִי לְחָרָן

ועתה בני. פירוש על דרך אמרם זכרונם לברכה (אבות ב:י): ושוב יום אחד לפני מיתתך, ופרוש כי אין אדם בטוח בחייו אפילו יום אחד, ובזה יהיה תמיד בתשובה. לזה אמרה ועתה וגו׳ קום ברח וגו׳, פרוש ועתה תכף ומיד, והגם שלא אמר עשו אלא ״יקרבו״ וגו׳, אפשר שימות יצחק באותה שעה ויוציא מחשבתו לפועל:

ברח לך אל לבן. כי הוא יעמד נגד עשו אם ילך להרגך:

שמע בקלי. התבונן בדברי כי גם עתה דברה בדיוק ובעומק הדעת כאשר יבואר:

ברח לך. לעצמך שלא תפרסם הבריחה כ״א לעצמך תברח. וכמש״כ ר״פ לך במשמעות לך בכ״מ:

ג] ועתה ברח לך אל לבן אחי, שתהיה בין משפחתך והוא ישמרך מכל רע, וגם אמרה ברח לך לטובתך כי שם תמצא בת זוגך. ד] וישבת עמו ימים אחדים, לא תצטרך לשבת זמן רב, עד אשר תשוב חמת אחיך, מבואר אצלי תמיד ההבדל בין חמה ובין אף, שהחמה הוא הכעס הפנימי בלב, והאף הוא בגלוי מה שרוצה להנקם, ולעשו היה חמה ואף, חמה בלב נגד יצחק ורבקה שגרמו שיקח ברכתו ולהם לא יכול להראות אף בפועל לעשות להם רע רק חמה בלב, והיה לו אף נגד יעקב להרוג אותו כדי שלא יצטרך להיות עבד, כמ"ש ואת אחיך תעבד, ולא היה לו חמה בלב כי יעקב עשה זאת לטובת עצמו, וע"כ תשב תחלה עד שתשוב חמתו מאביו, שעי"כ אמר יקרבו ימי אבל אבי, ואח"כ תמתין,