בראשית כז, לז

הן גביר. ברכה זו שביעית היא והוא עושה אותה ראשונה, אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה, אם תקנה נכסים שלו הם, שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו:

ולכה אפוא מה אעשה. איה פה אבקש מה לעשות לך:

וַאֲתֵיב יִצְחָק וַאֲמַר לְעֵשָׂו הָא רַב שַׁוִּתֵּהּ לָךְ (נ''י עִלַּוָּךְ) וְיָת כָּל אֲחוֹהִי יְהָבִית לֵהּ לְעַבְדִּין וְעִיבוּר וַחֲמָר סְעִדְתֵּהּ וְלָךְ הָכָא מָה אֶעְבֵּיד בְּרִי

וְאָתֵיב יִצְחָק וַאֲמַר לְעֵשָו הָא שַׁלִיט מִינִיתֵיהּ עֲלָךְ וְיַת כָּל אָחוֹי שִׁוִיתִי קוּמוֹי לְעַבְדִין וְעִיבּוּר וַחֲמַר סְעַדְתִּיו וְאָזִיל וְתִיטְרַד מִנִי דְמַה אַעֲבֵיד לָךְ בְּרִי

ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים איננו ברכת "הוה גביר לאחיך" שכבר אמר הן גביר שמתיו לך אבל יתכן שיהיה הוא הגביר ולא יהיו הם עבדים כענין כי יהודה גבר באחיו (דהי"א ה ב) אבל אמר "נתתי לו לעבדים" ממאמרו וישתחוו לך בני אמך כי הוא השתחואת העבד לאדוניו כמו שאמר "יעבדוך עמים" ויכפול וישתחוו לך לאומים וטעם ואת כל אחיו כטעם "אחיך" ו"בני אמך" יזכירם בלשון רבים לרמוז על כל זרעו של עשו ורבי אברהם אמר בני הפילגשים:

הן גביר שמתיו לך. בברכתי. גם כן נתתי לו. בדבור. יש אומרים כי איפא עם אל"ף בסוף מלה אחת כמו עתה:

נתתי לו לעבדים - מה שקנה עבד קנה רבו.

ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. בני ישמעאל ובני קטורה ומלכי הגויים כאמרו יעבדוך עמים:

ולך איפוא מה אעשה. אם כן מה אעשה לך מה היא הברכה שתועיל לך:

ולכה איפה. ולכה כתיב בה"א מלא אמר לו יצחק לעשו לאחר שיעברו חמשת אלפים אז ימלוך מה אעשה לך שאז יתן הקב"ה נקמתו באדום:

ולכה אפוא מה אעשה בני. הכתוב הזה יורה שיעקב נתברך בפסוק "ויתן לך" ברכה שלמה כוללת הגוף והנפש, כי דגן ותירוש ומשמני הארץ הם בפשטן בברכת הגוף והם רומזים ג"כ בברכת הנפש, שאילו היתה הכונה בדגן תירוש של שבעת עממין בלבד מדוע יאמר ולכה אפוא מה אעשה בני, כי בודאי גם לעשו ברך בטל השמים ומשמני הארץ, אלא הכונה שברכו ברכה כפולה בברכת הגוף והנפש ולא נשאר לעשו שלום.

ומה שנכתב ולכה בתוספת ה"א לרמוז על חמשה בנים שהיו לעשו, אליפז רעואל יעוש יעלם קרח, וע"כ אמר ולכה כלומר ולחמשה בנים שלך מה אעשה כבר נתתי אתכם לו לעבדים.

ואת כל אחיו קרוביו בני ישמעאל וקטורה.

ולכה בכ״ף ה״א.

איפוא מה אעשה בני שלא נתן הקב״ה לאברהם רק ארץ כנען ואני נתתיה לו כולה.

ויען יצחק. הנה עדין היה לו מציאות לברכו, אלא לצד שהכיר בו וידע כי הוא ראוי לקללה ואויב ליעקב, חש לברכו כי הוא הפך מה שקדם לומר ליעקב ״ארריך ארור״, ולזה היה מתנצל מעשו מלברכו. ולזה כפל לומר הכתוב ״ויען ויאמר לעשו״, פרוש שמענה זה אינו אלא לאמר, ואין כן הוא האמת בדעת יצחק.

ויען יצחק ויאמר. הן לא נשאר שום דבר שיהיה יעקב צריך אליך שאם שלא ברכתיו בגבורה ויהיה צריך לגבורתך, הלא גביר שמתיו לך, ואם שלא ברכתיו בממשלה ואתה תלחם בעדו עם אויביו ותכניעם, גם זה אינו כי את כל אחיו נתתי לו לעבדים, ואם שלא ברכתיו שיהיה לו דגן או שיהיה לו תירוש, ובזה יצטרך לך הן דגן ותירוש סמכתיו, וא"כ לכה אפוא מה אעשה בני, הלא לא נשאר שום דבר שיחסר ליעקב שאברך אותך בזה שיצטרך לך: