בראשית כד, לה

וַיְיָ בְּרִיךְ יָת רִבּוֹנִי לַחֲדָא וּרְבָא וִיהַב לֵהּ עָאן וְתוֹרִין וּכְסַף וּדְהַב וְעַבְדִּין וְאַמְהָן וְגַמְלִין וְחַמָרִין

וַיְיָ בְּרִיךְ יַת רִבּוֹנִי לַחֲדָא וּרְבָא וִיהַב לֵיהּ עָאן וְתוֹרִין וְכַסְפָּא וְדַהֲבָא וְעַבְדִין וְאַמְהָן וְגַמְלִין וְחַמְרִין

ברך את אדוני - לכן הקדים למעלה ברך את אברהם בכל ויגדל וכל אנשי המלכות היו חפצים להזדווג עמו, אך אינו חפץ.

ברך את אדוני מאד. ואין ספק כי רבים בארצנו היו חפצים להשיא את בתם לבנו:

ועבדם חסר לומר שלא היו לאברהם עבדים אלא הוא והרי הוא לו כעבדים הרבה.

ברך את אדוני וגו'. כלו' עשיר הוא מאד:

וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ותלד שרה בן לאדוני וישביעני אדוני לאמר. האריך כל זה לפי שיאמרו אם אברהם עשיר ויצחק בחור טוב אלף נשים ימצא במקומו למה שולח בכאן לבקש אשה אלא ודאי או אברהם אינו עשיר כמו שהיה מקודם לכן או יצחק מכוער או בחור שטוף בזמה ח"ו וכיוצא בו לזה אמר לא תחשבו כן אם עשיר וה' ברך את אדוני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים ותלד שרה בן לאדוני אחרי זקנתה ומאחר שנולד דרך נס לא בא הנס אלא על הצדיק ובחור טוב מאד וא"כ למה באתי חוץ למלכות לבקש לו אשה לפי שלא רצה כנענית שהיא מזרע ארור וחפץ ממשפחתו ולכן וישביעני אדוני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו:

וה׳ ברך את אדוני. בכל מה שהאדם מתאוה להתברך:

ויגדל. בשם טוב בפי הבריות:

ויתן לו צאן וגו׳. באשר אפשר שאברהם אינו מתאוה לכ״ז ואין זה אצלו בכלל ברכה והוא עשיר השמח בחלקו. וא״כ אין בזה להוריש לבנו. ע״כ פירש שהוא עשיר ממש:

וה' ברך ברכה למעלה מן הטבע עז"א ברך מאד, ומפרש נגד ג' דברים שהאדם מוצלח בהם, כמ"ש את כבוד עשרו ורוב בניו ואת אשר גדלו המלך, נגד הגדולה אמר ויגדל, נגד העושר אמר ויהי לו צאן ובקר, נגד הבנים אמר ותלד: