בראשית כא, כד

וַאֲמַר אַבְרָהָם אֲנָא אֲקַיֵּם

וַאֲמַר אַבְרָהָם אֲנָא אֲקַיֵים

אנכי אשבע. אנכי אעשה החסד להשבע אבל אתה לא עשית עמדי חסד כדבריך שעבדיך גזלוני:

אנכי אשבע אחרי אשר בקשת את פני, אבל אתה לא עשית עמי חסד מעולם שהרי עבדיך גזלו ממני את הבארות אשר חפרתי והיינו והוכיח אברהם וגו'.

אנכי אשבע. כלו' לא אשיב את פניך אע"פ שעשו לי עבדיך שלא כהוגן כמו שאומר והוכיח אברהם את אבימלך וגו' ואמר לו אבימלך אין לך להשיב פני על זאת כי לא ממני היה ולא הגדת לי ולא שמעתי מפי אחרים:

ויאמר אברהם אנכי וגו׳. פרוש: יש להשיבך על טענתך שאמרת ״כחסד״ וגו׳, אלא שאני חפץ בדבר – אשבע.

עוד ירצה, להיות שרצה להוכיחו על אודות באר המים כאמור בסמוך (בראשית כא:כה), חש שיחשוב שמשיבו לסתור חסדו ולבלתי ישבע, לזה הקדים לומר אנכי אשבע ואחר כך הוכיחו על וגו׳.

עוד יכון לומר אנכי אשבע, פירוש: על עצמו, לא ארע לך וגו׳, ונתכון לשלול חיוב בנו.

או ירצה כי הוא ישבע וישביע בניו על שלושה דורות אלו, והנקוד יוכיח:

אנכי אשבע. הי׳ לאברהם לומר כן אעשה אבל דייק בדבריו שישבע. ומובן שלא יפרש שם אלהים. ומ״מ חל השבועה כמו שנשבע בשם אלהים. כיון שאבימלך מדבר עמו בזה הוי כעסוק באותו ענין דאי׳ במס׳ מע״ש ובקידושין ד״ו שא״צ לפרש ומש״ה טוב שלא לפרש את השם בחנם וגם באמת הנשבע סתם הוי שבועה כמ״ש להלן כ״ד ג׳. וכן כתיב ביוסף וישבע לו. ולא פירש אבימלך השבעה לי באלהים אלא לאפוקי שלא יפרש בנו האהוב ביותר כמ״ש לעיל:

ויאמר אברהם. אברהם רצה שתהיה שבועת ה' בין שניהם, וכמו שהוא יתחייב בשבועה, כן יתחייב אבימלך לשמור לו חסדו ובריתו תהיה נאמנת לו, ובאשר יאמר אבימלך, למה אני צריך להשביע הלא ראית כי עשיתי לך חסדים בלא שבועה, לכן בא לברר לאבימלך שגם מצדו צריך שבועה, כי עבדיו עשו עול נגדו בגזלת הבאר, וז"ש ויאמר אברהם אנכי מצדי אשבע, אבל השבעה גם עתה מצדך.והוכיח את אבימלך, וברר לו מן באר המים שגזלו עבדי אבימלך, שמזה מבואר שגם אבימלך צריך לכנוס בברית, ושיהיה תנאי ביניהם שאם אחד מהם יבגוד בברית, גם השני פטור מן השבועה, שמטעם זה יכול דוד לכבוש את היבוסי מפני שהם הפרו את השבועה תחלה כמ"ש חז"ל: