בראשית כ, ד

לא קרב אליה. המלאך מנעו, כמו שנאמר (פסוק ו) לא נתתיך לנגע אליה:

הגוי גם צדיק תהרג. אף אם הוא צדיק תהרגנו שמא כך דרכך לאבד האמות חנם, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אף אני אומר שהרגתם על לא דבר, כשם שאתה אומר להרגני:

וַאֲבִימֶלֶךְ לָא קְרֵב לְוָתַהּ וַאֲמַר יְיָ הָעָם אַף זַכַּאי תִּקְטוֹל

וַאֲבִימֶלֶךְ לָא קָרִיב לְגַבָּה לִמְסַאֲבָהּ וְאָמַר יְיָ הֲבַר עַמְמִין דְלָא חַב אוּף חָמֵי לֵיהּ לְמִזְכֵּי בְּדִינָא אִתְקְטֵיל

וטעם הגוי גם צדיק תהרוג. בעד נפשו וביתו וממלכתו. וכן כתוב. ואל תשמע אל דברי חולם החלום המחליף מלה במלה שפירש הגוי איש. ובמלת לעם נכרי. אאריך מעט:

ואבימלך לא קרב אליה - להעיד מה שהקב"ה אומר: על כן לא נתתיך לנגוע אליה.

הגוי גם צדיק תהרוג. האמנם ראוי שתשחית הגוי בהריגת מלכו ושתהרוג המלך שהוא צדיק בזה שלא חטא:

הגוי גם צדיק תהרג פירוש אם תהרג אותי גם אברהם הצדיק תהרוג כי הוא פשע וגרם לי זאת:

הגוי גם צדיק תהרוג. יתכן לפרש כי היה אבימלך אומר על עצמו אם אתה הורג גוי זה תהיה סבה שיהרג גם הצדיק, ואמר זה על אברהם כי אם יהרג המלך על המעשה הזה הלא עבדי המלך יהרגו לאברהם.

ואבימלך לא קרב אליה הוצרך לפרש באבימלך שלא קרב אליה יותר מבפרעה לפי שהורתו של יצחק היה סמוך למעשהו של אבימלך.

ויאמר ה' באל״ף דל״ת.

הגוי גם צדיק תהרג סרסהו הגם גוי צדיק, תהרוג. ויש גמין הרבה מסורסין כזה. ד״א הגוי גם צדיק גם רבוי הוא כלומר אם תהרוג אותי הקרוי גוי. גם אברהם תהרוג שהרי על דבריו לקחתיה.

ואבימלך לא קרב אליה. כי נעצר ולא היה יכול להזדקק באשה כמו שהוא אומר למטה וירפא אלהים את אבימלך:

הגוי גם צדיק תהרג. כלו' הרגת גוי רע על רשעו סדום ועמורה, נהרג כמו כן גוי צדיק שלא פשעו:

הגוי גם צדיק תהרוג אם תהרוג לגוי גם לאברהם שהוא צדיק תהרוג שעבדי יהרגו לאברהם ויתכן אם תהרוג לי גם לצדיק תהרוג שגדול עונש המחטיא מהחוטא והוא אמר לי אחותי היא:

ואבימלך לא קרב אליה וגו׳. יתבאר על דרך מה שכתב רמב״ם בפרק ט׳ מהלכות מלכים: בן נח שבא על אשת חברו שלא כדרכה פטור, ועל אשת ישראל אפלו שלא כדרכה חיב. לזה נתחכם מחשש שיהיה דין שרה דין אשת ישראל, ולא קרב כל עקר.

הגוי גם צדיק וגו׳. צריך לדעת כונת אמרו הגוי, עוד אמרו גם צדיק, עוד אמרו תהרג, ולא כן משמע מדברי ה׳, שאם ישיב האשה ולא יקרב עליה אינו בן מות.

אכן יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (ברכות סד.) בפסוק (מלכים א כב:יז) ״ישובו איש לביתו בשלום״, שאמר ״בשלום״ כאמרו על המת, והגם שלא מת אדם זולת אחאב מלך ישראל ואמר לשון מיתה על כל העם, הראת לדעת כי צרת המלך היא צרת כל העם, ומן הראוי לצדד שלא תבא רעה על המלך הגם שיתחיב על מעשהו לצד הגעת הרע לכללות העם. והוא מה שמתמיה באמרו ״הגוי״, פרוש יחס עצמו לגוי לטעם הנזכר, ״גם צדיק״, שבערך היותו צדיק אפלו פרט אחד לא יעות האל משפט להרג צדיק אחד. וטעם אמרו כן, להיות שהבין בדברי ה׳ כי נחלטה הגזרה עליו למות כאמרו ״הנך מת״ בהחלט ״על האשה אשר לקחת״, פרוש שכבר לקחת, על הלקיחה לבד. וטען הלא הוא צדיק כי אינו חיב מיתה על הלקיחה כיון שלא קרב אליה ואפלו שלא כדרכה כמשפט עריות ישראל, הרי הוא צדיק וצדיק בדינו. והוסיף עוד לומר שהגם שהיה בא עליה הוא פטור, שהרי בן נח שבא על אשת איש שוגג פטור, והוא שוגג הוא כאמרו ״הלא הוא אמר לי אחתי היא״.

או אפשר שהבין במאמר ה׳ כי הוא ידע שהיא בעולת בעל, ואמר כי לא כן הוא, ״הלא הוא אמר לי״ וגו׳:

לא קרב אליה. משום שבלי ספק אמרה לו אח״כ שהיא אשת איש. והוא התחזק על התאוה ולא קרב אליה:

הגוי. דכל המקורב לאברהם ואמונתו היו מכונים בשם עברים וידוע היה לכל דהעברים נאהבים לה׳ בשביל שיודע חוסי בו ועובדיו בכל הליכות חייהם. משא״כ שארי אוה״ע נקראים גוים ואמר אבימלך וכי הגוי. מי שאינו שומר תורת העברים.

גם צדיק תהרג. שהרי לא נצטוו ע״ז לשמור תורת אברהם וא״כ וכי רק בשביל שאינו מאוהביך אפי׳ שהוא צדיק תהרוג:

ואבימלך, אבל מצד שלא קרב אליה, טען, הגוי[תהרג] גם צדיק תהרג, שעל גזל קרא א"ע שהוא הגוי, כי המלך כחו ככח כל הגוי כולו וכל קניני הגוי ובנותיהם הפנויות שייכים לו מחוקי המלוכה ואינו גזל, ומצד שהיא א"א טען שהוא צדיק בזה, כי

ל (נח"י), הוצרך לפרש כדי שלא תקשה קראי אהדדי, דכתיב בסמוך (פ' ו') ואחשוך, דמשמע המניעה היה מהש"י, ואילו הכי משמע דמעצמו לא קרב: