בראשית כ, י

וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם מָה חָזֵיתָ אֲרֵי עֲבַדְתָּ יָת פִתְגָּמָא הָדֵין

וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם מַה חָמִיתָא אֲרוּם עָבַדְתְּ יַת פִּתְגָמָא הָדֵין

מה ראית כי עשית וגו'. כלו' אילו הכשלתני באשה אחרת שלא היתה אשתך הייתי אומר שאתה שונא אותי אבל מאחר שהיא אשתך תמיה אני למה עשית זאת וכי רוצה היית שיתעוללו בה אחרים היינו ודאי תמות נפשי עם פלשתים שעשית לי:

ויאמר אבימלך. להיות שפסוק ראשון הוא תוכחה וקבלנות, ודבור זה הוא שאלה לדעת טעמו, כי ודאי לא נתכון להרע אלא טעמו כמוס עמו, לזה יחד אמירה בפני עצמו ששאלו ״מה ראית״ וגו׳:

ויאמר אבימלך אל אברהם. באמירה בפ״ע ובלא נשיאת חטא ואשם כ״א בדברי פיוס ושאלה:

מה ראית כי עשית וגו׳. מסתמא יראת ממני אמור לי מה ראית לירא ממני. והלא באמת פלשתים בכלל היו בעלי ד״א ולא גזלו מעולם אשה:

ויאמר אבימלך. עתה אמר אליו אמירה שניה, על הצד שעשית זאת בעבור תועלת או מניעת ההיזק, אני שואל אותך מה ראית כי עשית את הדבר הזה. וגם שלעומת שי"ל שיראת לומר אשתי פן יהרגוך על דבר אשתך, מה ראית פה במדינה שעלה מורא כזו על לבבך, וכי ראית שהם שופכי דמים או גוזלים נשים מבעליהם: