בראשית יט, ד

טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום. כך נדרש בבראשית רבה (נ ה) טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם, והוא אומר להם רבם רשעים עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו'. ופשוטו של מקרא ואנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראים אנשי סדום, כמו שאמר הכתוב (יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים:

כל העם מקצה. מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מהם מוחה בידם, שאפלו צדיק אחד אין בהם:

עַד לָא שְׁכִיבוּ וְאֲנָשֵׁי קַרְתָּא אֲנָשֵׁי סְדוֹם אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָא מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא כָּל עַמָּא מִסּוֹפֵהּ

עַד דְלָא שְׁכִיבוּ וְאַנְשִׁין רַשִׁיעִין דִבְקַרְתָּא אֵינָשֵׁי סְדוֹם אַחֲזָרוּ עַל בֵּיתָא מִטַלְיָא וְעַד סָבָא כָּל עַמָא מִסֵיפָא

נסבו. מבנין נפעל:

כל העם מקצה. שלא היו סמוכים אל הבית:

כל העם מקצה - להודיע, שאפילו א' מן עשרה שאמר אברהם לא נמצא בהם.

ישכבו ג' במסורה טרם ישכבו. ערלים ישכבו [יחזקאל ל' כב]. יחד על עפר ישכבו [איוב י א]. פירוש ערלים ישכבו העכו"ם שהם כאנשי סדום כי על סדומים וכיוצא בהם נאמר אותו פסוק:

מקצה ב' במסורה כל העם מקצה. כי נלכדה העיר מקצה. גבי נבוכדנצר לומר לך שראויין אלו למפולת כאלו ועוד כי כשנסעו מכאן נלכדה גם עירם מקצה:

[ואמר מקטן ועד גדול מפני שאמר] נסבו על הבית מנער ועד זקן, כי המתחיל בעבירה לוקה תחילה.

ואנשי העיר אנשי סדום. בא לרמוז כי אנשי סדום היו אנשי העיר והמגדל רשעים גמורים, הם דור הפלגה שאמרו נבנה לנו עיר ומגדל. ויהיה אנשי העיר באור לאנשי סדום.

מנער ועד זקן מלמד שכולם רשעים לפיכך לא נענה אברהם כשהתפלל על עשרה.

טרם ישכבו. ולא אמר ״אחר אכלם ואנשי״ וגו׳, מגיד שהיה דברים ביניהם באמצע, והוא אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה נ:ה) שהיה לוט מליץ טוב בעד סדום. וטעם שלא הפכו סדום אז תכף ומיד, כבר פרשתי (בראשית יח:כא) כי הם עדין עודם בספק הצלה, כאמרו ״ארדה נא ואראה״. וכן גם כן אמרו במדרש (בראשית רבה נ:ה) וזה לשונם: היה לוט מבקש רחמים על סדום והיו מקבלים ממנו, וכיון שאמרו ״הוציאם וגו׳ ונדעה״ וגו׳ אמרו לו ״עוד״ וגו׳. עוד טעם שלא השחיתו סדום באותה שעה, שהמתינו עד השכמת הבקר כדי שיהיה זמן המיחד לרחמים להציל את לוט, מה שאין כן בלילה שתגברת הדינים לא ימלט לוט. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (בראשית רבה נ:ה) לפי שהיו עובדים לחמה וללבנה, הלקו אותם לעיני השמש והירח ביום ט״ז בניסן.

כל העם מקצה. שלא הי׳ נחשב בעינם לעול כלל. ע״כ לא חדל שום אדם להשתדל ולהשתתף בזה. וזה היה הנ״מ בין מעשה סדום למעשה פלגש בגבעה. דשם נתקבצו בני בליעל והכל ידעו שהם בני בליעל אלא שלא נתחזקו למחות בידם. משא״כ אנשי סדום הרגילו כ״כ ברע עד שנעשה כתקנה יפה בעיני כולם:

טרם ישכבו. שלא באו לשם בעת האוכל רק לפני שכיבתם, ולא ידעו כלל שעברו על תקנתם לאכול שם. ח] ואנשי העיר אנשי סדום מה שנסבו את הבית היה מפני שהם אנשי סדום ובאו לעשות נקמה על שעברו על נימוסי סדום לעבור דרך עירם. ט] נסבו על הביתבפלגש בגבעה כתיב נסבו את הבית, ופה כתיב על הבית שמורה שבאו דרך מצור ומלחמה. י] שם כתיב ואנשי העיר אנשי בליעל נסבו את הבית שרק אנשי בליעל עשו זאת ופה כתיב מנער ועד זקן, שלא נשאר איש בעיר שלא השתתף בנבלה ההיא, כמ"ש כל העם מקצה, בענין שלא נמצא אף צדיק א' שיהיה צדיק עכ"פ בערך אנשי סדום:

ב אנשי רשע, כלומר כשרוצה לומר רשעים אומר אנשי סדום שאנשים רשעים היו:

ג רצה לומר וכי אפשר דבר זה שמקום קטן כזה דהיינו מה שסובב הבית יחזיק כל אנשי העיר, ומתרץ שאין אחד מהם מוחה בידם, וכיון שלא מיחו הרי כאילו הם עצמו עשו: