בראשית יח, יג

האף אמנם. הגם אמת אלד:

ואני זקנתי. שנה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:

וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם לְמָּא דְנָן חַיְכַת שָׂרָה לְמֵימַר הַבְרַם בְּקוּשְׁטָא אוֹלִיד וַאֲנָא סֵיבִית

וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם לָמָה דְנַן גַחְכַת שָרָה לְמֵימַר הַבְּרַם בִּקְשׁוֹט אוֹלִיד וַאֲנָא סָבִית

ואני זקנתי הוא פירוש אחרי בלותי ודבריו אמת אך מפני השלום לא רצה לגלות מה שאמרה "ואדוני זקן" כי היה ראוי שיאמר "ואני ואדוני זקנים" כי שרה בשניהם תצחק:

ואני זקנתי. פירושו אחרי בלותי והמלאך אמר אמת:

ומ"ם אמנם. נוסף כמ"ם שלשם ומפרשים אחרים אמרו כי אלו ג' אנשים נביאים היו. ואם טען טוען והלא אברהם נביא היה ואיך בא נביא אל נביא רק אם היה גדול ממנו בנבואה כמשה ואהרן. ותשובתם שלא באו לאברהם רק לשרה. וכן אמרו איה שרה אשתך והשנים הלכו אל סדום ואל תתמה על מלת כי משחיתים אנחנו. כי כן כתוב ומשה ואהרן עשו את כל המופתים. והשם עשאום. וסמכם אליהם בעבור שנעשו על ידם. והנה יהיה פי' ויאכלו כמשמעו. ופי' ויאמר אדני אם נא מצאתי חן איננו קדש רק הוא כמו רבותי. על כן פתוח הנו"ן. ולא נקמץ כמשפטו ובספרים שהוא קמוץ יהיה פירושו נביא השם. וטעם בעיניך. שדבר מתחלה עם הגדול שבהם ואחר כן עם כולם ומצאנו שנקרא הנביא מלאך בחגי. ויש אומרים כי אברהם בקש רשות מהשכינה. ויש אומרים שהוא מוקדם ומאוחר וכן הוא וישא. וכבר נשא עיניו ועשה כך וכך ואחר כך נראה אליו השם ואמר המכסה אני מאברהם. גם זעקת סדום: ואלו ההולכים הגיעו אל סדום ואברהם עודנו עומד לפני ה' ועל כל פנים וה' אמר עם אברהם ידבר או עם המלאכים שיאמרו לו. רק ויאמר ה' זעקת סדום עם אברהם דבר ואברהם נגש ואמר האף תספה. ונכנם פסוק ויפנו משם האנשים להודיע כי בעת שבאו אל סדום אז אמר ה' לאברה' זעקת סדום. וכן אמור לנער ויעבור לפנינו ויעבור ואתה עמוד כיום. ואין לנו צורך לתיקון סופרים והעד שאמר באחרונה אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. והנכון בעיני תמצאנו רמוז בפרש' ואלה שמות:

ויאמר ה' - המלאך הגדול שבהם.

ואני זקנתי - שאמרה: אחרי בלותי וגו'.

ואני זקנתי. מכאן אחז"ל (מציע' פ' השוכר) שמותר לשנות מפני השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה שינה ואמר ואני זקנתי ואע"ג דלפום ריהטא משמע שגם היא אמרה ואני זקנתי דכתיב אחרי בלותי. י"ל לי יכול להיות תקנה ללדת בנים שהרי אחרי בלותי היתה לי עדנה שהרי פרסתי נדה אבל לבעלי אין תקנה שהרי ואדוני זקן וכן נ"ל דמשמע הלשון היתה לי ולא תהיה. ויש מי שאומר חלילה שישנה המקום שהרי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו וגם היא אמרה ואני זקנתי והוא פירוש אחרי בלותי וגו' בתמי' ושינה מפני השלום שלא ספר כל דבריה אלא קצתם וכל שאר בני אדם מותר לשנות לגמרי. וא"ת מה הקפדה יש לאברהם אם אמרה שהוא זקן י"ל ר"ל שטוחן ואינו פולט:

ואנשים שואלים: מהו זה שאמר: 'למה זה צחקה שרה', כאילו הוא מוכיח אותה על כך, והלא אברהם כבר צחק קודם לכן ולא הוכיחו, ככ' ויפול אברהם וג' ? ונאמר, ראוי היה אברהם לנזיפה, כמו שנזף בשרה, אלא שהמתין הכתוב ולא פירשה, עד שאירע הדבר לשרה והוכיחה, והיה אברהם בדומה לה.

ומה שפירסם המלאך דבר שהיה בסתר לבה של שרה, הוא מופת ראשון, וכשדברו שרה ואברהם בינו לבינה, והיא אמרה: 'לא צחקתי', והמלאך ידע מה שאמרה, ואמר לה: 'לא כי צחקת', הרי זה מופת שני. ואומרו: 'למועד אשוב', מחייב שאמנם שב אליו, אף שאין זה מפורש במקרא. והלויה שליווה אברהם את המלאכים היא אחת מדיני הכנסת אורחים. (ועוד), כדי שיראה את סוף הדבר...

ויאמר ה' אל אברהם. השליח נקרא בשם השולח, ועל כן קרא הכתוב את המלאך בשם המיוחד, והוא שאמר היפלא מה', והיה לו לומר ממני אלא שהוא דבר המלאך, וזהו שאמר למועד אשוב, כי התופש את שרה למה זה צחקה הוא עצמו אמר למועד אשוב אליך.

היפלא מה' דבר. יאמר המלאך מיכאל היתכסה ויפסק אצילות הה"א בשמך המתקבלת מאת ה' שלא יתן לך ההולדה, והלא כשם שאתה כנגד מדת החסד כן יתן לך בן כנגד מדת הדין, שהרי יש לו להשלים המרכבה מעלה ומטה, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן.

למה זה צחקה אם תאמר למה לא הקפיד הקב״ה על אברהם כמו שהקפיד על שרה, שהרי כמו כן צחק אברהם כמו שנאמר בפרשה אחרונה שבפרשת לך לך אלא משל לאשה חכמה שבאה להוכיח כלתה והוכיחה את בתה וממילא הרגישה כלתה בעצמה, כך אם הוכיח הקב״ה אברהם בפניו היה מתבייש אברהם אלא הוכיחו מן הצד.

ואני זקנתי פרש״י שינה הכתוב בשביל השלום, כלומר דהכי אמרה שרה אפשר להיות לי תקנת ולד שהרי אחרי בלותי פי׳ זקנתי, ידעתי שהיתה לי עדנה ובחרות שהרי פירסתי נדה ואדוני זקן כלומר כל זה איננו שוה לי שהרי אדוני זקן ואיך אתעבר עוד, א״כ תלתה הזקנה באברהם לגמרי ובזה שינה הכתוב.

האף אמנם אלד ואני זקנתי. פרש"י שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן וקשה כמו כן אמרה עליה אחרי בלותי היתה לי עדנה משמע שהיתה רואה מניעה בשביל זקנותה שכן משמע לשון בלותי פי' אחרי אשר זקנתי וכן תרגם אונקלוס בתר דסיבית תיהוי לי עולימו:

וי"א שאינו ר"ל שינה ממש אלא קיצר שהיא אמרה השתי לשונות והיתה תמהה עליה ועליו והכתוב קיצר ולא תפש אלא לשון מניעתה וניחא לשון קיצר על הכתוב מלשון שינה. א"נ ה"פ אחרי בלותי היתה לי עדנה בניחותא כלו' ממני איני תמהה כי כבר ראיתי סימנים מובהקים מהריון בדם נידות אבל ואדוני זקן בתמיה על זאת אני תמהה:

ויאמר ה׳ אל אברהם וגו׳. צריך לדעת אמרו תיבת זה, עוד למה אמר תיבת לאמר. גם כל הכתוב מיתר, שלא היה לו לומר אלא ״למה צחקה״.

אכן הכונה היא להיות שמצינו בפרשה הקודמת כי אברהם גם כן צחק כשאמר לו ה׳ בשורת הזרע, דכתיב (בראשית י״ז:י״ז) ״ויפל אברהם וגו׳ ויצחק״, ולא ראינו שהקפיד ה׳ על שצחק אברהם. ויאמר האומר: ״מה נשתנית צחיקת שרה מצחיקת אברהם?״ ומצינו לאונקלוס שנתכון לתרץ זה במה שתרגם צחיקת אברהם ״וחדי״ וצחיקת שרה ״וחיכת״, אבל על מי סמך הקדוש ברוך הוא להבין שני פרושים משנים בתיבה אחת?

אכן הנכון הוא כי הקדוש ברוך הוא דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק, מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה, כאמרו ״ותצחק שרה וגו׳ אחרי בלותי היתה לי עדנה״, הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלדה עד שראתה השנוי, ועל זה הקפיד ה׳, והוא אמרו למה זה צחקה, פרוש: על צחוק זה אני מקפיד ולא על צחוק שלך, והטעם כי צחוק זה כונתה לומר ״האף אמנם״ שנתאמת אצלה אחר מעשה שתלד, וזה יגיד כי לא האמינה ולא סמכה דעתה על הבטחתי אותה כי הוא דבר פלא, ״היפלא מה׳ דבר״ וגו׳:

ואני זקנתי וגו׳. קשה איך יוציא ה׳ דבר מפיו יתברך מה שלא היה. והגם שאמרו זכרונם לברכה (בבא מציעא פז.) כי מכאן שמשנים מפני השלום, אף על פי כן לערך רוממות אמתות יתברך כי ממנו תוצאות אמת לא ידבר חס ושלום מה שלא היה. ולפי מה שפרשנו שההקפדה היתה על שלא האמינה שתלד לצד זקנתה כאמרו ״אחרי בלותי״ עד שראתה ששבה לימי עלומיה ה׳ אמת ודבריו אמת. ודיק לומר טעם שהקפיד עליה שלא האמינה קודם שנתעדנה, והגם ששרה הוסיפה עוד לומר ״ואדני זקן״, זה היה אחר שהצדיקה בהבטחה כי היתה לה עדנה, צחקה פרוש שמחה, ואמרה שיר ושבח לאל עליון שאחר בלותה היתה לה עדנה, שזה יגיד כי שבה לימי עלומיה ללדת, והוסיפה להגדיל חסד אל באמרה ״ואדני זקן״, ואף על פי כן נסי אל נוססו עליה, כי פשיטא שאחר שראתה עדנה לא תפקפק בדבר, ולא אמרה ״ואדני זקן״ אלא להודות על נפלאותיו:

האף אמנם אלד ואני זקנתי. ידוע מאמר חז״ל והובא בפרש״י שהקב״ה שינה מפני השלום. בכ״ז ודאי א״א שיצא דבר שקר מפיו ית׳ חלילה שהרי היא אמרה היתה לי עדנה. והוא להיפך. וע׳ רמב״ן. והנראה דהקב״ה אמר שאמרה בלשון תימא וכי אני אלד בעת זקנתי הלא שבתי להיות ילדה וא״כ האיך אלד מאברהם שהוא כעת עוד זקן. אבל אברהם לא הבין הכי מפני השלום. וכיב״ז בארנו בס׳ במדבר י״א כ״ג שהעלים הקב״ה כונת דבריו ממשה בשביל צורך הענין. כך העלים הכונה מאברהם. מפני השלום:

ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה. לשמחה מה זו עושה, היא חושבת לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, שבדרך הטבע א"א שתלד בעודה בזקנותה מסולקת דמים, ולא יהיה זה רק עפ"י נס, וע"ז שמחה מה שאינה זקנה עוד שלא תצטרך לנס: