בראשית יז, כג

בעצם היום. בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הלצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אלו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקים מצותו של מקום:

וימל. לשון ויפעל:

וּדְבַר אַבְרָהָם יָת יִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ וְיָת כָּל יְלִידֵי בֵיתֵהּ וְיָת כָּל זְבִינֵי כַסְפֵּה כָּל דְּכוּרָא בַּאֲנָשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וּגְזַר יָת בִּשְׂרָא דְעָרְלָתְהוֹן בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין כְּמָא דִי מַלֵיל עִמֵּהּ יְיָ

וּדְבַר אַבְרָהָם יַת יִשְׁמָעֵאל בְּרֵיהּ וְיַת כָּל מַרְבְּיָינֵי בֵיתֵיהּ וְיַת כָּל זְבִינֵי כַּסְפֵּיהּ כָּל דְכוּרָא בְּאֵינָשָׁא בֵּיתָא דְאַבְרָהָם וּגְזַר יַת בִּשְרָא דְעוּרְלַתְהוֹן בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין כְּמָה דְמַלֵיל עִמֵיהּ יְיָ

בעצם היום הזה. שלא אחר:

וימל את בשר ערלתם. השתדל תחלה במילתם ובאחרונה מל את עצמו, וכן כתוב אח"כ בעצם היום הזה נמול אברהם, שאלו הקדים מילתו למילתם היה חולה ומסוכן ולא היה אפשר להתעסק בהם:

ויקח אברהם וגו׳. להיות שישמעאל היה גדול בן י״ג שנה, לזה הצרך לקחתו בדברים להתרצות לו. וגם לילידי ביתו ומקנת כספו, כי היה בהם גדולים, ולקחם בפיוס, כי רצה שכלם יקבלו עליהם ברצונם מצות המלך.

כאשר דבר וגו׳. צריך לנו לדעת למה הצרך לומר ״כאשר דבר״ וגו׳, רואה אני כי כן עשה. ואולי שיכון לומר שאותו מעשה שלקח אותם ברצוי הוא כאשר דבר אתו אלהים.

עוד יכון לומר שלא נתעכב מעשות מצות ה׳ אלא תכף ומיד, כאשר דבר פרוש סמוך, וזה להודיע זריזותו עליו השלום בעבודת הקדוש ברוך הוא.

עוד יכון לומר על דרך אמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה כז.) ״המל ימול״ – שצריך המל שיהיה הוא עצמו נמול. וזה הוא שאמר כאשר דבר אתו, פרוש שקדם הוא ומל עצמו תחלה ואחר כך מל האחרים. וכפי זה לא קשה למה לא הזכיר הכתוב מילת אברהם, כי משני טעמים יש לו להקדים עצמו: בין מצד הזריזות, קשוט עצמך וכו׳, בין מצד כדי שימול אותם כהלכה אשר צוהו ה׳ ״המל ימול״.

ומה שאמר הכתוב אחר כך: ״ואברהם בן תשעים ותשע שנה״ וגו׳ (בראשית יז:כד), זה להודיע הזמן שבו נמול, כשם שאמר ״וישמעאל בן שלש עשרה״, אף על פי כן הזכירו קדם. ולמה שפרשתי לא קשה, כי השמיענו הכתוב שהוא מל עצמו תחלה, כמו שכתוב ״כאשר דבר אתו״ וגו׳ על אופן שפרשתי.

חסלת פרשת לך לך

כאשר דבר אתו. היינו בהלכות שבע״פ דוקא ביום ולא בלילה. וזהו בעצם היום הזה כאשר דבר אתו:

ב כלומר אעפ"י שהיא בדגש, אינו מבנין כבד אלא מבנין הקל כלומר שמל את אחרים: