בראשית יז, כב

מעל אברהם. לשון נקיה הוא כלפי שכינה, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:

וְשֵׁיצֵי לְמַלָּלָא עִמֵהּ וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דַיְיָ מֵעִלָּווֹהִי דְּאַבְרָהָם

וּפְסִיק מִלְמַלָלָא עִמֵיהּ וְאִסְתַּלֵק יְקָרָא דַיְיָ מֵעִלוֹי אַבְרָהָם

ויעל אלהים מעל אברהם לשון כבוד כלפי המקום ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של הקב"ה לשון רש"י (רש"י על בראשית י״ז:כ״ב) אבל לשונם בבראשית רבה (בראשית רבה מ״ז:ו׳) האבות הן הן המרכבה ירמוז למה שכתוב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ופחד יצחק היה לי (בראשית ל״א:מ״ב) והמשכיל יבין:

ויעל אלהים מעל אברהם. וההפך ויצא קין מלפני ה':

ויעל אלהים מעל אברהם. האבות חשובים ככרובים של מעלה ע"כ הזכיר הכתוב מעל אברהם כלשון שכתוב (יחזקאל ט, ג) וכבוד ישראל נעלה מעל הכרובים ומפורש ארז"ל האבות הן הן המרכבה:

ויכל לדבר אתו המנהג בנבואות שאחרי שנשלם דבור השי"ת לנביא לא היה נפרד ממנו תיכף אבל אחרי כן היה מתענג הנביא בהשגתו ומסתכל באספקלריא ולזה אמר שעתה לא עשה כן אבל תיכף שכלה לדבר אתו עלה מעליו לפי שיוכל אברהם להשלים המצוה ביום הצואה עצמה כמו שראינו שנזדרז זירוז נפלא שמל כל ילידי ביתו ביום א' שי"ח חוץ מכל מקנת כספו:

ויעל אלהים מעל אברהם. פירש״י למדנו מכאן שהאבות הן הן מרכבתו של מקום הורה בזה שאין שום אמצעי בין המקום ב״ה ובין האבות ויהיה מחיצתם לפנים ממחיצת מלאכי השרת, כמו שפירש״י על פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' (במדבר כג כג) וכמ״ש (דברים לג כז) מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. כי הקב״ה מעונו למעלה ומתחתיו האבות שהם זרועות עולם, כי המה מחזיקים הכסא כביכול, וכמ״ש (דברים לג כו) רוכב שמים בעזרך ר״ל אתה עוזר לי כביכול, כדרך שאמרו (ילקו״ש תהלים ס' תשעט) שהצדיקים מוסיפין כח בגבורה שלמעלה כו'. וטעם למה שנאמר ויעל אלהים היינו שיתעסק אברהם במילה ולא יתעכב כל זמן שהשכינה אצלו.

ויכל לדבר אתו וגו׳. כל המקרא אמר פרשני מה בא ללמדנו. ועוד יש לדקדק לשון לדבר אתו. לדבר אליו מיבעי. והנה כמו כן במשה רבינו פעם כתיב מדבר אליו ופעם ככלתו לדבר אתו (שמות ל״א:י״ח) ועוד הרבה וביארנו שם שבדברות תורה שבכתב כתיב אליו ומש״ה לא דבר משה מאומה רק שומע. אבל בדברות תשבע״פ כתיב אתו שהי׳ משה שואל ומקשה וכן כאן לא היה אברהם יכול להגיע למעשה המילה עד אחר שאמר הקדוש ב״ה הפרשה כמו שהיא ועוד שמע מפיו ית׳ כללי דרשות שמהם תצא תורה הלכה למעשה ובזה שייך לשון לדבר אתו. ואיתא ברבה פ׳ מ״ז כיון שדבר עם הקב״ה כ״צ אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר א״ל הפטר לשלום הה״ד ויעל אלהים. הרי הוציאו מזה המקרא כונה נפלאה שא״א בעצם דביקתו בעמדו לפני ה׳ באור פני מלך חיים ביקש ממנו שיכלה לדבר אתו משום שהוא צריך למול וא״א לעסוק בזה כ״ז שהשכינה עמו. נמצא משמעות ויכל. כמו א״א מנע את הדבור על ידי בקשתו. וכיב״ז בס׳ דברים ל״ב מ״ה ע״ש. ולא מיירי בדבור שבכתב שהרי כבר כלה המאמר אלא בדבר אתו גם תורה שבעל פה אחר שלמד כ״צ לצורך המעשה אע״ג שבודאי עוד לאלוה מלין לדרוש וסוד בכ״ז ביקש א״א להפסיק בשעה זו. וכדאיתא במ״ק ד״ט דמצוה שא״א לעשות ביד אחרים דוחה ת״ת והודיע הכתוב ויעל אלהים וגו׳ שלא כדרך כל נבואה שרוה״ק אינו סר מן האדם כי אם לאט לאט וא״כ עוד לא היה יכול לעסוק במעשה המצוה. אבל כאן ויעל אלהים פתאום עלה ממנו ותומ״י נזדרז למעשה וזהו מה שאמרו ברבה שא״ל הקב״ה הפטר בשלום. וע׳ להלן ל״ה י״ג גבי יעקב ג״כ מקרא כזה:

ויעל אלהים. פי' הר"ן מפני שמדרך הנבואה שגם בכלות הדבור לא יעלה האור תיכף, רק בכאן נסתלק תיכף כדי שיקיים המצוה, וע"כ ויקח אברהםוכו' וימל בעצם היום הזה, ולמד שמלן כולם ביום אחד שלא לאחר המצוה אפילו יום אחד, הגם שזה היה כל זכר הנמצא באנשי בית אברהם וזולת זה לא היו זכרים בביתו ויש סכנה מפני שכניהם שיפלו עליהם בהיותם כואבים ויהרגום, בטח לבו בה':