בראשית טז, ט

ויאמר לה מלאך ה' וגו'. על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:

וַאֲמַר לַהּ מַלְאֲכָא דַיְיָ תּוּבִי לְוַת רִבּוֹנְתִּיךְ וְאִשְׁתַּעְבְּדִי תְּחוֹת יְדָהָא

וַאֲמַר לָהּ מַלְאָכָא דַיְיָ תּוּבִי לְוַת רִבּוֹנְתִּיךְ וְאִתְכַּנְעוּ תְּחוֹת יְדָהָא

שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה צוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה רמז כי לא תצא לחפשי ממנה כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם:

והתעני. להורות לעתיד על דרך ירה ויור כי כן יסד המלך:

ויאמר לה מלאך ה' בזה הענין ספקות מה צורך לומר הרבה פעמים ויאמר לה מלאך ה' פעם אחד יספיק ויאמר לה כל הענין בבת אחת שמה שאמר אח"כ הרבה ארבה את זרעך ואמר אח"כ הנך הרה ויולדת בן היה לו לומר כל זה כשאמר שובי אל גבירתך ופרש"י על כל אמירה ואמירה היה שלוח לה מלאך לכך נאמר מלאך בכל פעם. וזו קשה מן הראשונה וכי לא היה מספיק מלאך א' והנכון בעיני שבפעם הראשונה אמר לה אי מזה באת ואנה תלכי רמז לה שתחוש לכבודה שהרואה שפחה בורחת מבית אדוניה והיא מעוברת יאמרו שלפי שהיא הרה לזנונים ברחה ולא אמר לה כן בפי' שתשוב אבל כוונתו שתשוב ולא הבינה והוצרך לומר לה עוד שובי אל גבירתך ולא פי' לה יותר לכבוד אברהם והיא לא הבינה הענין ולא הסכימה לשוב ולכן חזר לה המלאך לפרש לה יותר בשאמר הרבה ארבה את זרעך והתעני תחת ידיה כי זה כבוד ליך שתתעני יותר משיצא דבה רעה עליך שאת מעוברת ומן העיבור יבאו ריבוי בנים ועדיין לא הבינה ולא הסכימה לדברי המלאך לזה חזר ואמר לה (בשעה רעה) תבין דברי שכוונתי שהנך הרה ויולדת בן ויאמרו כל העול' שהנך הרה לזנונים ולפי האמת אינו בן זנונים ששמו ישמעאל כי שמע ה' את ענייך רוצה לומר ואחר שתלד אותו לא תתעני וכיון ששמע ה' את ענייך ודאי אינו בן זנונים שאין הקב"ה שומע בקול רשעים. ועוד הטעם שיאמרו שהוא בן זנונים שהוא יהיה פרא למוד מדבר שאינו מקבל מרות ידו בכל הוא יעשה רע לכל העולם והעולם לו ויד כל בו ולכן ראוי שתשובי אל גבירתך ורצה לומר עשית לי שאגיד לך מה שלא היה בדעתי להגיד לך והוא יהיה פרא אדם וגו' זהו דעתי ולא ראיתי בזה הענין דבר שיתיישב אלא זה. ולחז"ל שאמרו על כל אמירה ואמירה היה שלוח לה מלאך נראה שזה היה לכבוד אברהם שידברו אליה מלאכים רבים:

והתעני תחת ידיה. והתעני ממנה מיבעי. כלשון ותענה שרי. אבל באשר משמעות והתעני ממנה שתרצה לסבול ממנה כשפחה המקבלת ברצון דבר הגברת כי קנין כספה היא. אבל להגר אמר כי באמת שמע ה׳ אל עניה כאשר יבשרנה עוד המלאך. ורק בעת שהיא עם שרה תתראה כנכבשת תחת ידיה. ותהי סבורה כי הגר מתענה ברצון ממנה. וע״ז דייק לשון תחת ידיה בשעה שהיא שולטת בה. ובאמת אחר שילדה לא השתמשה שרה בה כעם שפחה אלא כמו עם אמה כמבואר להלן כ״א י׳ שאמרה גרש האמה:

ויאמר. עתה בא בג' דברות אחרות, דבור א' מצד המשפט והצדק, שעז"א שובי אל גברתך והתעני, כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול, וזה הערה מצד הטוב והיושר: