בראשית טו, טז

ודור רביעי. לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:

כי לא שלם עון האמורי. להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מאמה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:

וְדָרָא רְבִיעָאָה יְתוּבוּן הָכָא אֲרֵי לָא שְׁלִים חוֹבָא דֶאֱמוֹרָאָה עַד כְּעָן

וְדָרָא רְבִיעָאָה דִבְנָךְ יְתוּבוּן הָכָא לְמֵירְתָא אֲרוּם לָא שְׁלִים חוֹבָא דְאֱמוֹרָאֵי (עַד) כְּדוֹן

ודור רביעי ישובו הנה לאחר שיגלו למצרים יהיו שלשה דורות וכן היה יעקב גולה צא וחשוב דורותיו יהודה פרץ חצרון וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה לשון רש"י (רש"י על בראשית ט״ו:ט״ז) ואיננו נכון כלל והנכון בעיני כי "דור רביעי" לאמורי המשלים עונו כי מיום הגזירה האריך לו כי הוא פוקד עון על שלשים ועל רבעים כי אם ישובו לא יחרימם אבל יהיו למס עובד או יפנו להם:

עון האמורי הזכיר התקיף שבהם אשר כגבה ארזים גבהו ולא יוכלו לו עד שתתמלא סאתו ועונותיו ילכדונו ועוד כי הוא הנלכד להם אשר הורישו בתחלה:

ודור רביעי. רבי המפרשים השתבשו בפי' דור. והנה אמרו הקדמונים עשרה דורות ונמצא לאלף דור. ובאיוב ארבעה דורות. והנכון בעיני כי פי' דור כמו יושב. מדור באהלי רשע. ומדתו הקץ שידור אדם בחלדו ויש ארוך ויש קצר. ודור רביעי אחר היות זרעו גר והטעם על מצרים. וכן כתוב כי גר היית בארצו. וכן היה קהת גר ועמרם ומשה גם אהרן ובניהם שבו אל ארץ כנען:

עון האמורי. מפורש בפסוק גדול עוני מנשוא. והזכיר האמורי בעבור תקפו. והנה משה הרג המלכים הגדולים והם מלכי האמורי. וחמשת מלכי האמורי נתחברו על יהושע. ויש ראיות אחרות וכן אמר הנביא אשר כגבה ארזים גבהו. והמפרש האמורי מגזרת אומר לא אמר כלום:

ודור רביעי ישוב הנה - המפרש דור רביעי של ישראל [טועה הוא] , כי מאחר שנתן קצבה של ארבע מאות שנה , מה לנו אם דור רביעי או חמישי, והלא מכל מקום יתעכבו ארבע מאות שנה, אלא טעם נתן הקב"ה לדבריו, למה אני צריך לעכב ארבע מאות שנה שאחר דור רביעי של אמוריים ישובו ישראל הנה, שהדור מאה שנה כאשר נמצא במסכת עדויות. והרי ארבעה דורות, שאע"פ שיושבי הארץ חטאו ודינם להקיא הארץ את יושביה, צריך אני להמתין ארבעה דורות כדכתיב: פוקד עוון אבות על בנים ועל שלשים ועל ריבעים לשונאי, אולי יחזרו הבנים בתשובה כי לא שלם זמן פירעון שאני עתיד להיפרע אליו מן האמוריים החוטאים עד הנה ועד אחר דור רביעי של אמוריים כדכתיב: על שלשים וגו' זהו פשוטו.

ודור ב' במסורה הכא ואידך דור הולך ודור בא. פירוש דור הולך בזמן שיצאו בניך מהארץ ודור אחר בא לרשת את הארץ. ודו" ר רביעי ישובו הנה. רד"ו שנים יהיו שמה ואז ישובו הנה:

ודור רביעי ישובו הנה. פי' רש"י ז"ל כי מעת שהחל גלות מצרים עד שירשו ישראל את הארץ היו ארבעה דורות, ואלו הם יהודה פרץ חצרון כלב, שהרי כלב בן חצרון מבאי הארץ היה.

והרמב"ן ז"ל כתב כי דור רביעי לאמורי המשלים עונו, כי מיום הגזרה האריך לו כי הוא פוקד עון על שלשים ועל רבעים, כי אם ישובו לא יחרימם אבל יהיו למס עובד, או יפנו להם ע"כ. ומה שאמר עון האמורי, כאלו אמר הכנעניים, אבל הזכיר האמורי לפי שהוא התקיף שבהם, אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים.

עד הנה. עד שתתמלא סאתו, והיה הכתוב ראוי לומר יבאו הנה, אבל אמר ישובו מפני שכבר נתישבו שם יצחק ויעקב ובניו שהם זרעם, שהרי יצחק לא יצא מן הארץ לעולם, יעקב ג"כ כתוב בו (בראשית לז) וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ועל כן יאמר עתה ודור רביעי ישובו הנה, כי מאחר שהאבות שהם הכלל היו משם, יכול הכתוב לומר על כלל ישראל היוצאים מהם ישובו הנה. או נוכ לומר עוד כי רומז על מעלת הארץ הקדושה ששם שער השמים, בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בהמ"ק של מטה, ומשם הנשמות נכנסות ויוצאות, ועל כן אמר ישובו הנה, כלומר מכאן יצאו וכאן ישובו, ומפני זה הצדיקים והחסידים נכספים להאסף שם כדי שתמצא הנשמה מסלול ודרך לעלות ולשוב לשרשה אל האלהים אשר נתנה.

ובמדרש כי לא שלם עון האמורי עון האמירה שאמר במה אדע כי אירשנה.

ודור רביעי. פרש״י צא וחשוב דורותיו יהודה פרץ חצרון וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה ואין להקשות הרי חצרון מבאי מצרים היה וכלב בנו היה מבאי הארץ. דהכי אמר קרא ודור רביעי לכל הקודם לירידת מצרים והיינו יהודה, דור רביעי לו ישובו הנה, ולא ישהו בגלות עד דור חמישי. ואין למנות דור רביעי מיעקב שהרי כשירד למצרים קרבו ימיו למות. ד״א ודור רביעי ישובו הנה ולדור רביעי של אמוריים ישובו בניך מגלותם הנה לרשת את הארץ הזאת, שחיות דור אחד מאה שנה הרי לארבע דורות יכלו הד׳ מאות של שעבוד, ולא בא הכתוב לומר דור רביעי אלא בשביל שכך דרכו של הקב״ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו כדכתיב על שלשים ועל רבעים, כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם. וכן מצינו גבי יהוא בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל והרביעי נהרג ובטל מן העולם.

כי לא שלם עון האמרי. וא״ת מפני מה אין אני מכניסן לארץ מיד. תשובה לדבר כי לא שלם עון האמרי יושב הארץ עד הנה עד דור רביעי.

עון האמרי. כתב האמרי יותר משאר אומות לפי שהיה אברהם יושב באלוני ממרא האמורי.

ודור רביעי וגו׳ כי לא שלם. צריך לתת לב בטעם זה. והנה רש״י ורמב״ן נחלקו בפרוש דור רביעי, רש״י זכרונו לברכה פרש רביעי לגולים: יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון היה מבאי הארץ. ורמב״ן זכרונו לברכה דחה דברי רש״י ופרש דור רביעי לאמורי כי ה׳ פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים (שמות לד:ז). וקשה לי גם לדברי רמב״ן כי לאיזה ענין מודיע ה׳ דבר זה לאברהם. וגם אינו רמוז התנאי בדברי ה׳ שאם ישובו האמורי לא יחרימם שהוא עקר הודעת דור רביעי לדבריו. ועוד אם דור רביעי דאמורי הוא, לא היה צריך לחזר להזכירו אחר כך באמרו עון האמורי כיון שבו הוא מדבר בסמוך. ופשוט שאין דברי רמב״ן מחורים.

והנכון הוא שיכון ה׳ לומר שני קצים: האחד הוא קץ הגלות והשעבוד והענוי שיצטרף הכל למנין ארבע מאות, וכשיגיע ארבע מאות שנה נשלמה הגזרה, והוציא ה׳ אותם ממצרים בעצם היום שנשלמו הארבע מאות. וקץ שני הוא לביאת הארץ, שלא תהיה כניסת הארץ בתשלום הארבע מאות אלא עד דור אחר שהוא דור רביעי. והוי יודע כי דורו של כלב דור שלישי יחשב והוא שיצא ממצרים, והגם כי כלב נכנס לארץ אין הדור נחשב אלא ברבו וכלב הוא לבדו נשאר מהדור, דכתיב (במדבר יד:ל) ״כי אם כלב בן יפנה״. וכשאמר הקדוש ברוך הוא דור רביעי על כללות בני ישראל הוא אומר. ואין דברי רש״י מחורין במה שאמר בזה, אלא דור רביעי הם דור שיצאו ממצרים פחות מעשרים שנה שהם נכנסו לארץ, שהם בני כלב, והם רביעי לגזרה כשתחשב פרץ, חצרון, כלב, ישר ושובב בני כלב הם דור רביעי ששבו לארץ כנען, כי אין למנות הדורות מהשבטים כמו שהתחיל למנות רש״י יהודה פרץ וכו׳, שאם באנו להתחיל מיום שהתחילה גזרת ארבע מאות נחשב גם יצחק, ואם באנו להתחיל מראשון אדם שירד למצרים נחשב מיעקב ויהיה כלב חמישי, אלא ודאי שאין למנות הדורות אלא משהתחיל השעבוד שהיו ישראל שלא ברשות עצמם, וזה היה אחר מיתת השבטים שאז התחיל השעבוד, כאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה א:ה) שכל זמן שהיו השבטים בעולם לא טעמו שעבוד וכהם כאבותם.

וה׳ רמז זמן שיתחיל חשבון הדורות באמרו ישובו הנה, דקדק לומר תיבת ישובו לומר שבמעוכבים ביד מושל הוא אומר ״ישובו״ כשישלימו ארבעה דורות, ודור ראשון שתקף עליו יד מושל הם בני השבטים, שהשבטים ברשות עצמן היו, ואת בניהם שבו המצרים לבל עלות מן הארץ, והבן ועקר.

ומעתה נשקיף להבין אמרי קדוש ינובב חכמה באמרו כי לא שלם עון האמורי, אם כן מוכח שעון האמורי מעכב הכניסה, ובמעשה אשר סדר ה׳ בתורתו הנעימה יגיד כי עון המרגלים הוא אשר סבב עכבת דור היוצא ממצרים עד תומו, ואת בניהם הביא שמה, וזולת המרגלים שהרשיעו היו נכנסים הדור היוצא בשנה שניה ליציאת מצרים שהוא סוף הארבע מאות, ולא הלכו המרגלים אלא להפקת רצון השואלים לרגל, וזולת זה אמר ה׳ להם שיכנסו באותו דור עצמו שיצא ממצרים שהוא שלישי, והלא לא שלם עון האמורי עדין כמאמרו יתברך (בראשית טו:טז).

אכן כונת הכתוב היא על דרך אמרם זכרונם לברכה במסכת ברכות (ז:) פרק ראשון בפסוק (חבקוק א:יג) ״בבלע רשע צדיק ממנו״ – צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע, עד כאן. פרוש, כי אם יהיה רשע עדין יש בידו קצת זכות, ויבא צדיק שרבו זכיות להתגרות בו – אין כח בצדיק לאבדו, כי עדין יש לרשע להשתלם זכות הנשאר לו בעולם הזה, והרשע יתנקם מהצדיק להיות שיש ביד הצדיק מהתעוב שאינו צדיק גמור. אבל כשיהיה גמור, הגם שישאר לרשע חלק מהטוב – יפקע כלילתו, וכן אם יהיה הרשע מחלט ונגמר דינו למות, בכל עושה השם שליחותו לאבדו, וכל הקודם בו זכה, ואפלו אינו צדיק גמור יכול לאבדו מן העולם.

והנה בצאת ישראל ממצרים וכששלחו המרגלים היו במדרגת צדיקים גמורים, והגם שעשו העגל, כבר נענשו עליו, והשמצה אין בו שעור שימנע מהם שם צדיק גמור לענין זה שלא יקראו צדיקים גמורים בערך האמורי, והן הנה דור חסיד (סנהדרין קי:) דכתיב (תהלים נ:ה) ״אספו לי חסידי כורתי״ וגו׳ אשר לא כן היו אחר שליחות המרגלים שהקניטו את ה׳ והמרו וכו׳, ואז נכנסו בגדר צדיק ממנו בערך האמורי. ולכן כשהיו צדיקים גמורים קדם המרגלים היה בהם כח לדחות האמורי, כי יאמרו אליו פנה מקום מארצנו אשר נתן לנו ה׳, וכשלא ירצה הרי זה מורד ובן מות הוא, מה שאין כן אחר שחטאו והמרו אמרי אל לא נשארו בחזקת צדיק גמור. ולהיות שעדין לא שלם עון האמורי אין בידם להשמידו. ולזה תמצא כשהעפילו לעלות ההרה יצא האמורי ורדפום ויכום כאשר תעשינה הדבורים, וזה יגיד בלע רשע צדיק ממנו.

ותמצא עוד שבכניסתם אמר משה (דברים ט:ה): ״לא בצדקתך וגו׳ כי אם ברשעת הגוים האלה״, כי נשלם עונם. וכפי זה, הגם שאינכם צדיקים גמורים, ״אתה בא לרשת״ וגו׳, כי אין לו שום זכות ליאמר עליו ״צדיק ממנו״. כי משמעות ״צדיק ממנו״ יורה שיש לו קצת זכות שיצדק ליאמר ״צדיק ממנו״, אבל מחלט ברשע אין לו חלק הצדקות ליאמר ״צדיק ממנו״, והבן.

ומעתה יתפרשו דברי ה׳ על נכון, ודור רביעי וגו׳, פרוש: מבטיחו הבטחה שאין לה בטול בשום אפן בעולם, ונתן טעם לדבר יתברך שמו, ובנתינת הטעם כי לא שלם וגו׳. ואתה תשכיל לדעת כי לא יספיק טעם זה אלא לזמן שהיו ישראל בהעדר שם צדיק גמור, ואז לצד שעדין לא שלם עונו של אמורי לא יוכלו בא לארצו. אבל אם יהיו ישראל במדרגת צדיק גמור, אין מניעות שלמות העון תמנעם מבוא לרשת ארצו. ולזה כשיצאו ממצרים וקבלו התורה, נתרצה האל שיכנסו לארץ תכף ומיד ויקחו את ארצו, כי יתגרו בהם ויתקנאו בעושי רשעה. מה שאין כן אחר עון מרגלים נכנסו בגדר צדיק ממנו, לזה אחר ה׳ עד תום כל הדור, וביני וביני ישלים עון האמורי. ואם לא היה טעם שלמות עון האמורי, היו בניו נכנסים תכף ומיד ועונם יפרעו בענשים אחרים כאשר ישפוט השופט בצדק.

כי לא שלם עון האמרי. אע״ג דשארי משפחות הכנעני יושלם עונם תחלה אבל עון האמרי שהוא העיקר בא״י באותה שעה של ביאת ישראל לארץ. לא יהיה שלם עד הנה:

ודור רביעי ישובו הנה, פרש"י לאחר שיגלו ממצרים יהיו שלשה דורות, יהודה פרץ חצרון כלב בן חצרון מבאי הארץ, וזה לשטתו שכלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה, ואני בררתי בפי' ד"ה שמ"ש (דה"א ב' י"ח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה הוא כלב בן חצרון, וכלב שנכנס לארץ הוא בן יפונה בן קנז, ואבותיו של קנז לא נתבארו והיה דור החמישי או הששי, וגם אם היה כלב זה בן חצרון, בארתי (שם פסוק מ"ב בראיות) שהיה בן בנו של חצרון עיי"ש, ולדעתי אחר שאמר שישובו הנה מדבר מאותם שיצאו מן הארץ, שהשב הוא מי שיצא, ומהם נחשב הדורות, ובמ"ש ישובו הנה יל"פ על היוצאים ממצרים שאף שלא נכנסו לארץ הלא שבו ע"מ ללכת שם כמו הנה שבה יבמתך (רות א), או שיכוין על גמר השיבה שהוא על באי הארץ, והרבה מן היוצאים היו דור רביעי ויותר, וכן הרבה מן הנכנסים, למשל משה ואהרן בן עמרם בן קהת דור שלישי ובניהם דור רביעי. יאיר בן שגוב בן חצרון נכנס לארץ והיה דור שלישי כמ"ש בדה"א ב' כ"א, יהושע בן נון בן אלישמע בן עמיהוד בן לעדן (אף שנפרש לעדן בנו של בריעה שהוא עירן) בן בריעה בן שותלח ותפרש מ"ש שותלח בנו של ברד (עיין היטב דה"א ז' ט) בן ברד בן שותלח בן אפרים, היה הדור העשירי, ויצא ממצרים ונכנס לארץ, וכן רבים, וא"כ נעלם מאתנו חשבון הדורות, וי"ל שכל חמשים שנה נחשב לדור חדש וזה היה בצאתם ממצרים, או שכל ששים שנה נחשב דור, שכן במ"ש אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה מתו בני ששים, ויל"פ שר"ל בעת שיהי' לאמורי דור רביעי אז ישובו, כי פוקד עון אבות עד רבעים. וכשיתמידו ד' דורות ברעת אבותיהם תתמלא סאתם, כי עד הנה לא שלם עון האמורי, שא"א לכלותם עד שתתמלא סאת עונותיהם בשלמות, ועי' מ"ש בזה בריש פ' בשלח:

ת וא"ת והרי דור חמישי היה, שהרי יעקב מיורדי מצרים היה, יעקב יהודה פרץ חצרון כלב. וי"ל דיעקב זקן היה ולא חשיב דור אלא נחשב כמת. ועוד י"ל דבימי יעקב לא היה שעבוד כלל, אבל בימי יהודה התחיל קצת השעבוד כמו שפירש רש"י בפרשת ויחי (להלן מז כח), ויהיה ועבדום וענו אותם דבק עם דור רביעי: