בראשית יא, ל

וַהֲוַת שָׂרַי עֲקָרָה לֵית לָהּ וְלָד

וַהֲוַת שָרַי עַקְרָא לֵית לָהּ וָלָד

וַהֲוַת שָרַי עַקְרָא לָא הֲוָה לָהּ בַּר:

ותהי שרי עקרה. ק"ל אין לה ולד למה לי. וי"ל דאיצטריך לומר דאפילו מקום יציאת הולד לא היה לה כדאמרינן אברהם ושרה טומטומין היו ונקרעו שנא' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם. ד"א אין לה עכשיו ויהיה לה לאחר זמן כדאמרינן ותהר ותלד שרה ודומה לזה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת דרשינן במס' חולין אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן:

ותהי שרי עקרה אין לה ולד. יש נשים שוהות זמן מרובה שהן עקרות ואח"כ יש להם בנים. והגיד הכתוב שהיתה עקרה והוסיף ואמר אין לה ולד כלומר שאין בטבעה להיות לה ולד לעולם. וע"כ הסכימו שניהם אברהם ושרי לצאת משם וללכת ארצה כנען אולי בזכות הארץ הקדושה יבנו שם. ואע"פ שאמר הכתוב ויקח תרח ידוע כי אברם היה העקר אבל לפי שהיה אברם מכבד את אביו והלך אחריו ומשים אותו אדון לכל ביתו, אמר ויקח תרח כאלו תרח היה העקר כי ההולכים עמהם שרי ולוט היו. וידוע כי בעבור אברם היו הולכים לא בעבור תרח, וכן מצינו בלוט שאף אחרי מות תרח היה הולך את אברם.

עקרה אין לה ולד אבל היה לה לאחר מיכן.

ותהי שרי עקרה. אין לה ולד להודיע חבתו של אברהם אבינו שהניח כל ירושת אביו וכל מה שהיה לו שם והלך כאשר צוה ה' כי אם הניח שם או בן או בת שיירש את חלקו בבית אביו לא היה דבר גדול כ"כ אבל עכשיו הפקיר והניח הכל ורץ אחרי מצות הקב"ה:

ישקו עצמותי מוח, וחטה תצא תחת חוח, ובשם אלי אמצא מנוח, בסיימי סדר נח:

ותהי שרי עקרה אין לה ולד. צריך לדעת למה הצרך לומר ״אין לה ולד״? ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (יבמות סד:) אילונית היתה, שנאמר ״אין לה ולד״. ונראה לפרש על דרך מה שאמרו שם ביבמות דף ס״ד וזה לשונם: אמר רבי אמי, אברהם ושרה טומטומין היו, שנאמר (ישעיהו נא:א) ״הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם״. ופרש רש״י: ״חצבתם״ – נעשה להם זכרות, ״נקרתם״ – שנעשה להם נקבות וכו׳ עד כאן. ואמרו עוד שם: נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה – יוציא ויתן כתבה וכו׳, זכר לדבר (בראשית טז:ג) ״מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ״ וגו׳. ולילף מיצחק וגו׳? יצחק עקר היה. אי הכי אברהם נמי עקר היה? ההוא מבעי ליה וכו׳ עד כאן. וכתבו התוספות דעקר שאמר כאן הוא טומטום שאמר רבי אמי, והגם שמן הסתם לא נשא עד שנקרע אליבא דרבי יהודה פריך, שאמר טומטום שנקרע אין מוליד, ועוד אפלו לרבנן לא שכיח שיוליד עד כאן. הנה לדברי התוספות הוא הדין שגם שרה נקרעת קדם שנשאת. לפי זה יתישב הכתוב על נכון, כי להיות שהיו שניהם טומטומין ונקרעו, ולדעת רבי יהודה אינם יולדים, חש הכתוב שיבין השומע כי מה שאמר ״ותהי שרי עקרה״ הוא לצד שהיתה טומטומת, אומר כן והכונה היא שכיון שהיתה טומטומת מצד זה הוא שמחזקת בעקרות, אשר על כן גלה ואמר אין לה ולד, פרוש שנבדקה על ידי זקה אחר שנקרעה ולא ילדה לאברהם, זה הוא אמרו ״אין לה ולד״, ודוק.

עוד נראה כי לא אמר רבי יהודה טומטום שנקרע אינו מוליד אלא הזכר, אבל הנקבה לא, ושכיח היא שתלד. ולפי זה שיעור הכתוב כך הוא: ותהי שרי עקרה, ולא תאמר שהעקרות שאומר הכתוב הוא לצד שהיתה טומטמת כאברהם, לא כן הוא, כי הטומטום אינו סבה מניעת הלידה אלא באיש ולא באשה, וכאן העקרות הוא שלא ילדה, והוא אומר ״אין לה ולד״.

ולדברי האומר אילונית היתה, יתפרש הכתוב על זה הדרך: ותהי שרי עקרה – פרוש נמצאת שהיא עקרה, והכונה היא פרוש שנמצא בה דבר שלא היה נכר בה מקודם. הראת לדעת כי מלבד היותה טומטמת ונקרעה, הוכר בה היותה עקרה, שאם על היותה טומטמת לא יצדק לומר ״ותהי״ הויה חדשה (שזה קודם שנשא היה ידוע, אלא שנבדקה ונמצאת שלא ילדה), ומעתה למה הצרך לומר ״אין לה ולד״ אלא ודאי לומר שהיתה אילונית.

ותהי שרי עקרה. גם מלכה לא ילדה עד שהיה יצחק בן ל"ז, כמ"ש ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא, רק שלא היתה עקרה כי ילדה בנות והפילה נפלים, אבל שרי אין לה ולד כלל, ונודע שהיא עקרה: