במדבר ד, ו

וְיִתְּנוּן עֲלוֹהִי חוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִפְרְסוּן לְבוּשׁ גְמִיר תִּכְלָא מִלְעֵלָא וִישַׁוּוּן אֲרִיחוֹהִי

וְיִתְּנוּן עֲלוֹי חוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִפְרְשׁוּן לְבוּשׁ שְׁזִיר עֲלוֹי מִלְעֵילָא וְיִשְׁווּן אֲרִיחוֹי

וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה – בַּעֲבוּר מַעֲלַת הָאָרוֹן לֹא הָיָה נִרְאֶה עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, אֲבָל הָיוּ מְכַסִּים אוֹתוֹ בַּפָּרֹכֶת שֶׁהוּא הַמָּסָךְ לוֹ, וּמְכַסִּים אֶת שְׁנֵיהֶם בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ בַּעֲבוּר הַגְּשָׁמִים, וּפוֹרְשִׂים עַל הַכֹּל בֶּגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמַעְלָה שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה עָלָיו הַבֶּגֶד הַנִּכְבָּד שֶׁהוּא כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר (במד״ר ד יג). אֲבָל שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת, הָיָה נִרְאֶה עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה מִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי טַעַם הַכָּתוּב, וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמַעְלָה לְפָרֹכֶת הַמָּסָךְ, וְנָתְנוּ עָלָיו, עַל הָאָרוֹן וְהַפָּרֹכֶת, כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ. וְטַעַם וְשָׂמוּ בַּדָּיו עַל כִּתְפוֹת הַכֹּהֲנִים. וְהַנָּכוֹן כִּי יְתַקְּנוּ אוֹתָם לִהְיוֹת יוֹצְאִים לָשֵׂאת אוֹתוֹ בָּהֶם, כִּי הָיוּ הַטַּבָּעוֹת רְחָבִים וְיַאֲרִיכוּ הַבַּדִּים בָּהֶם כִּרְצוֹנָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ:

ונתנו עליו. על המסך ויש אומרים כי ישוב עליו אל מלת את שהוא את פרכת וכמוהו ותצפנו:

ופרשו בגד כליל תכלת. כלו תכלת:

מלמעלה. י"א על כסוי עור תחש והנכון בעיני שפירושו וכבר פרשו בגד כליל תכלת מלמעלה לפרכת המסך ואם לדרך כבוד יתכן גם הראשון ועור תחש מפני הגשם והאבק:

ושמו בדיו. הנה יסירום עד שיכסו הארון ויש אומרים שמו בדיו על כתפות הנושאים:

בארון ובמזבח הנחשת כתיב בדיו ובשלחן ובמזבח הזהב כתיב לבתים לבדים וכת. ב את בדיו לרבות הבתים:

ושמו בדיו ומה שנאמר לא יסורו ממנו, ארבעה בדים היו שנים קבועים בו ועליהם נאמר לא יסורו ממנו ועל השנים אחרים הוא אומר ושמו את בדיו, ד״א לא היו שם רק שני בדים אך שני חריצים היו בבדים ונותנים הטבעות בחריצים שלא יפול הארון על ההולך ראשון ברדתו ועל ההולך האחרון בעלותו. ד״א ושמו בדיו על כתפות הנושאים.

ושמו בדיו. בכל הכלים שיש להם בדים כת' ושמו בדיו במנורה שלא היו לה בדים ובכלי מזבח הזהב שלא היו נתונין עליו לפי שהוא קטן כת' ונתנו על המוט ושמו בדיו שכתו' גבי ארן לשון תיקון דהא כת' לא יסורו ממנו וכן מפרש ביומא: חסלת במדבר סיני

ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו׳. יש להתבונן על שנוי הכסוים ואופני הקיפול שבין כ״א וא׳. ובל״ס שכ״ז מיד ה׳ עלינו להשכיל על תכונת כל כלי שרת שראוי להיות כן. והנה ראשית השנוי הוא בארון הקודש. שבכל כל״ש היה בגד תכלת למטה וכסוי עור תחש מלמעלה. ובארון הקודש להיפך. והענין דבגד תכלת מורה על הנהגה למעלה מן הטבע כעין כסא הכבוד. ועור תחש נעשה לשמירה בדרך מחול וגשם וכדומה. מעתה נבין דכל כלי שרת כל א׳ מורה על פרט כמו השלחן על מלכות והמזבח הפנימי על כה״ג כדאיתא ביומא פ׳ בא לו לענין הזירים שעליהם. והמנורה על כח פלפולה ש״ת כמש״כ ר״פ תצוה ובפ׳ אמור וכל אלו אף ע״ג שמקורם למעלה בקודש ובהשגחה פרטית על כל מתנשא בישראל. מכ״מ לפי הנראה לעין אדם באו בהשתדלות האדם להגיע לכך. מש״ה הבגד תכלת למטה ועור תחש למעלה משא״כ הארון להיפך כליל תפארתו נגלה לעין כל שהוא למעלה מטבע אנושי והארון נושא את נושאיו. מכ״מ גנז הקב״ה גם בו הליכות הטבע עד שמכ״מ היה נישא ביד אנשים מש״ה בא עור תחש למטה ובגד כליל תכלת למעלה:

ושמו בדיו. כבר ביארו התוס׳ יומא דף ע״ב א׳ דלא ששמו ממש. שהרי כבר היו הבדים עליו אלא משום שהיה בעמידה הבדים יוצאים למזרח ובולטין בפרכת כשני דדי אשה. ובשעת המסע התקינו שיהיו יוצאים משני הצדדים בשוה. זהו כוונת התוס׳ וגו׳ מש״כ בס׳ שמות כ״ה י״ד ט״ו: