במדבר ד, ג

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמֶעְבַּד עִבִדְתָּא בְּמַשְׁכַּן זִ מְ נָא

מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵילָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמֶעֱבַד עִבִידְתָּא בְּמַשְׁכַּן זִימְנָא

מבן שלשים שנה. קרוב מארבע' שבועות:

בן חמשים שבעה שבועות כי אז יחסר כח הגוף:

מלאכה באהל מועד. מלאכת המשא:

מבן שלשים שנה. ולקמן הוא אומר מבן עשרים וחמש ואיכא למימר מבן עשרים וחמש לשורר ולהפשיט עבודות קלות מבן שלשים למשא אז הוא בכחו כמו שאמ' רבותי' בן שלשים לכח ורבותי' פיר' בן כ"ה ללמוד בן ל' לשמש ואמרו מכאן שכל שאינו רואה סימן ברכה בחמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה:

לעשות מלאכה. שנה מהאמור בעבודת בני גרשון ובני מררי ״לעבד עבודה״ ואמר לעשות מלאכה, העיר בזה שאין בכללות מעשה בני קהת עבודה, לצד שהארון הוא אדרבה נושא את נושאיו (במדבר רבה פ״ד), ואין עושין בו אלא מלאכה. עוד נראה כי לצד שיש להם לעשות סדר נכון במשאם כשנושאים בכתף וכוון ההליכה לצד כבוד ארון אלהים כנושא אדונו על כתפו, לזה קרא עבודתם מלאכה, מה שאין כן עבודת בני גרשון ובני מררי:

כל בא לצבא. בכל מקום כתיב כל הבא לצבא. זולתי בזה המקום. ולאו דבר ריק הוא. והענין דנכלל בזו התיבה משמעות אחרת. היינו כל הכשר לכך. כמו לשון הנביא יחזקאל ט״ז ט״ז לא באות ולא יהיה. דמשמעו שם לא כשר הדבר ולא יהיה. וכן ביארנו בס׳ דברים י״ח כ״ב לא יהיה הדבר ולא יבא יע״ש. ובל״א אומרים (עש קומט ניט צו) כך הפי׳ כאן ולמדנו שלא כל שהיה מבן שלשים שנה נמנה כאן. אלא מי שראוי למשמרת הקודש. והיינו דאיתא ברבה טעם שהיה מבני קהת בני שלשים פחות משליש ולא כבני גרשון ובני מררי. הוא משום שהיה הארון מכלה והורג בהם. ותמוה שהרי נמנו קודם שהגיעו לכך. אלא ה״פ בשביל שהתבוננו בסכנה שלפניהם ממה שראו מכבר בשעת הקמת המשכן ופירוקו בימי המלואים שמי שנגע בארון ולא היה מוכשר לכך ניזק. ע״כ לא נמנו בכלל נושאי המקדש ונכנסו בכלל טפלים:

לעשות מלאכה באהל מועד. אין לפרש מלאכת המשא דא״כ יהא מוכח מכאן דהעברת ד״א ברה״ר מיקרי מלאכה. ובר״פ הזורק לא משמע הכי. אלא פי׳ מלאכה עשיית כלי קודש אם נדרש לעשות מחדש איזה כלי שרת וע״ע להלן כ״ג. וע׳ מש״כ לעיל ג׳ ל״א. וא״כ פי׳ לצבא למשא שזהו עיקר עסק בני קהת:

לעשות מלאכה. בפ״ע אם יהא נדרש גם לזה:

כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד ובבני גרשון ומררי תפס לשון עבודה, וידוע הבדלם ששם מלאכה מציין מלאכת מחשבת שיש בה אומנות, ושם עבודה מציין שיש בו טורח הגוף, לכן בבני קהת שהיה ענינם עם דברים המקודשים שהיה צריך להתעסק בהם במחשבת הלב בל יסיח דעתו מקדושתם קוראהו מלאכה ומצד שיש בה גם משא וטורח הגוף אמר זאת עבודת בני קהת, ושם עבודה כולל ג"כ עבודת ה' שיש בדבר, ומלאכה מציין אופן התעסקו בזה שהוא מלאכת מחשבת להדבק בקדש במחשבה זכה וע"ז תפס שני הלשונות: