במדבר ד, ב

נשא את ראש וגו'. מנה מהם את הראויין לעבודת משא, והם מבן שלשים ועד בן חמשים שנה, והפחות משלשים לא נתמלא כחו מכאן אמרו בן שלשים לכח, והיותר על בן חמשים כחו מכחיש מעתה:

קַבִּילוּ יָת חֻשְׁבַּן בְּנֵי קְהָת מִגוֹ בְּנֵי לֵוִי לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן

קַבִּילוּ יַת חוּשְׁבַּן בְּנֵי קְהָת מִגוֹ בְנֵי לֵוִי לִגְנִיסַתְהוֹן לְבֵית אַבְהַתְהוֹן

נשא את ראש בני קהת. בתחלה בעבור משה ואהרן:

נשא את ראש בני קהת אעפ״י שגרשון בכור היה הקדים קהת תחלה לפי שהיה הוא נושא את הארון.

נשא את ראש בני קהת. לפי מה שהעלנו בפרשת כי תשא, כי על ידי נתינת הכופר הוא נשיאת ראש להם, ולזה אמר הכתוב במספרם ״כי תשא״ (שמות ל:יב), מה שאין כן הלוים שלא נתנו כופר במספרם, אמר ״פקוד את בני לוי״, אם כן למה שנה הכתוב את לשונו בלוים עצמן וחזר לומר נשא ולא פקוד?

ונראה כי לצד שנתן ה׳ להם עבודה פנימית לשאת ארון ושלחן, לזה יחס להם לשון נשיאות ראש בערך גרשון ומררי שיהיו הם מעלים מהם, והגם שגרשון הוא בכור לוי, קהת בחר לו יה כי ממנו יצא אור לעולם, משה ואהרן, ושורת הדין שענף זה ישא ארון התורה אשר שם משה שיצא מקהת.

ודקדק לומר מתוך בני לוי, מטעם שאמרנו, לצד שהוא אמצעי בין גרשון ובין מררי, ויתיחס אליו תוך.

נשא את ראש בני קהת לפי הסדר הי"ל להתחיל מגרשון כמו במנין הקודם רק מפני שמנין זה היה לענין עבודתם בקדש ואז נבחרו בני קהת לשאת את הארון וכלי הקדש שהם האברים הפנימיים הקדומים לפי מעלתם, ועז"א נשא ר"ל שהם ראוים לנשיאת ראש מתוך יתר בני לוי, וכבר בארתי שכ"מ שעלה במנין ממטה למעלה אמר למשפחותם לבית אבותם וזה היה ההבדל בין מנין זה למנין בני לוי הקודם שירד מלמעלה למטה וע"כ אמר שם לבית אבותם למשפחותם, לבד אצל בני גרשון [לקמן כב] שינה בזה מטעם שיתבאר שם, ובבני גרשון ובני מררי אמר למשפחותם תפקוד אותם ופה לא אמר תפקדם, כי לא פקד את כל בני קהת שיצאו מהם משה ואהרן ובניו כנ"ל:

ט כוונתו לפרש טעם המנין שכל המנינים נמנים מבן חודש ומבן כ' ובני י"ג אבל זה המספר אינו דומה לשום אחד מהמספרים לכך פירש מנה מהם הראויין וכו' רא"ם: