במדבר לג, ד

ומצרים מקברים. טרודים באבלם:

וּמִצְרָאֵי מְקַבְּרִין יָת דִי קְטַל יְיָ בְּהוֹן כָּל בּוּכְרָא וּבְטַעֲוַתְהוֹן עָבַד יְיָ דִינִין

וּמִצְרָאֵי מְקַבְּרִין יַת דְקָטַל יְיָ בְּהוֹן כָּל בּוּכְרָא וּבְטַעֲוַותְהוֹן עָבַד מֵימַר דַיְיָ דִינִין טַעֲוַות מַתְּכָא הֲווֹ מִתְרַכְּכִין טַעֲוַות אַבְנָא מִתְגַדְעִין טַעֲוַות פַּחְרָא מִתְעַבְּדִין בְּקִיקִין טַעֲוִוין דְעָא מִתְעַבְּדִין קְטוֹם וְדִבְעִירֵי מַיְיתוּן

ובאלהיהם עשה ה' שפטים. כמו ראש דגון כי כן אמר השם למשה:

ובאלהיהם עשה ה' שפטים. כלו' ובשופטיהם עשה ה' שפטים לשון נופל על הלשון ולכך נאמר ובאלהיהם והוא ל' דינים כדאמר ונקרב בעל הבית אל האלהים:

ומצרים ב' ר"פ ומצרים מקברים ?? ומצרים ילד את לודים לומר שאפי' אותם שכבר מתו רובם נחטטו:

מקברים ב' ומצרים מקכרים מקברים את העוברים בפ' גוג והיינו דכתיב כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צוד:

ובאלהיהם עשה ה' שפטים. קיים מה שאמר (שמות י״ב:י״ב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', והשפטים היו אם של כסף וזהב נמסית ואם של עץ נרקבת ואם של אבן מתפוצצת. ועוד יכלול שפטים כענין שכתוב (שמואל א ה׳:ד׳) והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון ה' וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן.

ובאלהיהם עשה ד' שפטים. גדוליהם ודייניהם קורא אלהיהם כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם" כי הגדולים מתו כמו הבכורי' כי גם הגדולים נקראו בכורי' כדכתי' "ואנכי בכור אתנהו" כי גדול הבית היה מת ולכך הוא אומ' "כי אין בית אשר אין שם מת" כי מקום שאין בכור שם מת גדול הבית וזהו "באלהיהם עשה ה' שפטים" והיו מקברים אותם [ולשון נופל על הלשון הוא כאילו כתב ובשפטיהם עשה ה' שפטים כי אלהים לשון שופט, ולכך לא אמר אלהיהם הכה ואלהיהם הרג]:

ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים יש להקשות למה אמר זה בכאן ולא שם במקומו כשאמר וה' הכה כל בכור התשובה לפי שכשהכה הבכורות לא ראו השפטים שעשה באלהיהם שכולם היו בוכים ומספידים בכוריהם כל הלילה אבל ביום שהלכו לקבור בכוריהם ראו שבאלהיהם עשה ה' שפטים לפי שבתי קברות שלהם היו בתי ע"ז ושם ראו שנשברו אלהיהם כמו דגון שאמר בו ודגון נופל לפניו ארצה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות וזה רצה הכתוב להודיע לנו כאן:

ומצרים מקברים וגו'. לומר לך שיצאו לעיני כל מצרים בשעה שהיו שהיו קוברים את אשר הכה ה' בהם והיו שיניהם קהות, ולא עוד אלא שגם באלהיהם עשה ה' שפטים באותה שעה ואף על פי כן לא יחרץ אחד מהם לשונו לישראל ומה שנאמר אשר הכה ה' בהם כל בכור, יש אומרים שהוא כדעת המדרש (פס"ר פסקא ויהי בחצי הלילה ה') על הפסוק למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קלו י) שהיו הבכורים הורגים, באבותם כי כך משמע בבכוריהם כלומר עם הבכורים הכה את מצרים כי הבכורים היו שבט אפו ומטה זעמו, לכך נאמר הכה בהם כל בכור. והוא דקדוק נכון.

ובאמרו על פני בעל צפון הורה כי רק עבודה זרה זו נשארה כדי להטעותן היתה ממונה על הזהב אשר מצפון יאתה ויאמרו שלכך נשארה בשביל ממונם שלקחו שלא כדין כמבואר פרשת בשלח (שמות יד ב).

ומה שנאמר ויסעו ממרה ויבואו אילמה ולא אמר ויחנו באילמה, לפי שהיה מסע קצר ממרה לאילם ולא היה בדעתם לעשות שם חנייה אך לפי שמצאו שם שתים עשרה מעיינות מים המתיחסים אל שתים עשרה שבטים אשר ממקור ישראל ישקו לכל העדה, ושבעים תמרים המתיחסים לשבעים זקנים כי הצדיק כתמר יפרח, על כן אמרו סימנא מילתא היא שיעשו שם חנייה כי גם שם המקום מורה על מספר זה, אילם עולה למספר פ"ב עם המלה דהיינו י"ב ושבעים, וכן אילם מורה על מספר אנשים חזקים כי הוא מלשון ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז טו), וכל זה לקחו לסימן לעשות שם חנייה.

ומצרים מקברים וגו׳. לפי שבאמת לא נודע למצרים שבדעתם שלא לשוב להשתעבד להם. שהרי ע״מ כן השאילום. ומש״ה רדפו אחריהם כשנודע להם. וכמו שביארנו בס׳ שמות דרק פרעה המלך גרשם כלה ויצאו מדעתו לחירות. אבל לא מדעת המון עם מצרים. וא״כ האיך יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים. ע״כ ביאר הכתוב ומצרים מקברים וגו׳. היו עסוקים בדבר צער:

וגם באלהיהם עשה ה׳ שפטים. ע״כ היו נדהמים ומבוהלים מאד. ולא פנו לראות מה שנגד עינם:

ומצרים ואז מתו הבכורים שהיו מיוחסים למזל טלה שהוא הבכור למזלות, ובאלהיהם עשה ה' שפטים שבזה בטל ע"ז שלהם:

ו כלומר שנותן טעם אלמעלה מה שכתוב יצאו בני ישראל ביד רמה ולמה הניחו להם המצריים ומפרש ומצרים מקברים וגו' והיו טרודים באבלם ר"ל שהיו עסוקים לקבור מתיהם ולא היה להם פנאי לעכב את ישראל: