במדבר לב, לג

וִיהַב לְהוֹן משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וּלְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה בַּר יוֹסֵף יָת מַלְכְּוַת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה וְיָת מַלְכְּוַת עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן אַרְעָא לְקִרְוָהָא בִּתְחוּמִין קִרְוֵי אַרְעָא סְחוֹר סְחוֹר

וִיהַב לְהוֹן משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וּלְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה בַר יוֹסֵף יַת מַלְכוּת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאֵי וְיַת מַלְכוּת עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן אַרְעָא לְקוּרְיָיהָא בִּתְחוּמֵי קוּרְיֵי אַרְעָא חֲזוֹר חֲזוֹר

וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף – מִתְּחִלָּה לֹא בָּאוּ לְפָנָיו שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר חָלַק הָאָרֶץ לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים, רָאָה שֶׁהִיא אֶרֶץ גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהֶם, וּבִקֵּשׁ מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְנַחֵל עִמָּהֶם. וְהָיוּ אֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה שֶׁרָצוּ בָהּ, אוּלַי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ, וְנָתַן לָהֶם חֶלְקָם. וְטַעַם וְלַחֲצִי – חֵלֶק אֶחָד מֵהֶם, וְכֵן ״אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵצִי, חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַת לְהַמְלִיכוֹ וְהַחֲצִי אַחֲרֵי עָמְרִי״ (מלכים א טז כא). וְהָעִנְיָן כִּי בְּנֵי מְנַשֶּׁה הָיוּ שְׁמוֹנָה בָּתֵּי אָבוֹת כַּכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַפְּקוּדִים (לעיל כו כט-לב), וּמִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי יָרְשׁוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי הָיוּ אַנְשֵׁי חַיִל וְלָכְדוּ אוֹתָהּ לְעַצְמָם, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק רַב מֵהֶם. וְשֵׁשׁ הַמִּשְׁפָּחוֹת עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, דִּכְתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ (יז ב): ״וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע״. וְזֶהוּ מַה שֶׁכָּתוּב שָׁם (פסוק ה): ״וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן״. וְהַטַּעַם כִּי עָשׂוּ מִן הָאָרֶץ תִּשְׁעָה חֲלָקִים שָׁוִים לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת, וְלֹא יָכְלוּ לָתֵת לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים חֵלֶק שָׁלֵם וְלֹא חֲצִי חֵלֶק כִּי רֻבָּם נִשְׁאֲרוּ, וְהִנֵּה עָשׂוּ מִן הַשֵּׁבֶט כֻּלּוֹ חֲלָקִים וּמָצְאוּ כִּי עֲשִׂירִית הַשֵּׁבֶט בִּלְבַד נָחֲלוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן וְעֶשֶׂר הַיָּדוֹת נִשְׁאֲרוּ, וְנָתְנוּ לוֹ מֵחֵלֶק שֵׁבֶט שָׁלֵם עֲשָׂרָה חֲבָלִים וְהָאֶחָד נִשְׁאַר. וְאוּלַי בַּעֲבוּר הֱיוֹת שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת הָאֵלֶּה הַמָּכִירִי וְהַגִּלְעָדִי הַמּוּעָטוֹת בַּשֵּׁבֶט רָצוּ לְהִפָּרֵד מִשִּׁבְטָם כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם נַחֲלָה רַבָּה מֵהֶם כִּי יִלְכְּדוּהָ בְּחַרְבָּם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן״ (יהושע יז א). עַל כֵּן הִזְכִּיר בַּשֵּׁבֶט הַזֶּה חֲבָלִים וְלֹא הִזְכִּיר כֵּן בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים. כָּךְ נִרְאֶה לִי פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט. וְהִנֵּה לֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה שֶׁיְּחַלֵּק בֵּינֵיהֶם הָאָרֶץ הַזֹּאת וְיִתֵּן לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה חֶלְקוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל אָמַר שֶׁנָּתַן לָהֶם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי מַמְלְכוֹת שְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה. וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ג יג) פֵּרֵשׁ שֶׁנָּתַן לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב וְכָל הַבָּשָׁן. וְהִנֵּה קִצֵּר בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא רָצָה לְהַזְכִּיר בָּהּ חֲלֻקַּת הַשְּׁנַיִם בַּאֲשֶׁר לֹא תִּזָּכֵר בָּהּ חֲלֻקַּת שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, אֲבָל בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ אָמַר בְּבֵאוּר כִּי מֹשֶׁה חָלַק לָהֶם, דִּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל" וְגוֹ' (יהושע יג טו), וּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל" וְגוֹ' (שם פסוק כד), וּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְבוּלָם" וְגוֹ' (שם פסוק כט):

ויתן להם משה. כדי שלא להכנס במחלוקת הסכים משה לדבריהם:

ולחצי שבט מנשה בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג רק בני ראובן וגד שאלו אלא שע״י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.

ולחצי שבט מנשה וגו׳. המה לא ביקשו כמבואר בירו׳ ביכורים פ״א. אלא משה ביקש מהם כמבואר הטעם בס׳ דברים ג׳ ט״ז:

הארץ לעריה בגבולות ערי הארץ סביב. דכל עיר יש לה חלק ארץ ידוע דשייך לה. וחלק משה הגבולין לפי הערים. וממילא נגררו השדות לפי הערים. ולא דקדק כ״כ שיהיה חלק האדמה שוה בשוה. כמו שהיה בא״י. אלא דקדק שיהיו שוין חילוק הערים. והוא מחמת שהיה ארץ רבה לפי ערך שני שבטים ומחצה ע״כ לא דקדק כ״כ בנחלות השדות:

ויתן להם משה נתן להם אחוזתם תכף: