במדבר לב, כב

וְתִתְכְּבֵשׁ אַרְעָא קֳדָם עַמָא דַיְיָ וּבָתַר כֵּן תְּתוּבוּן וּתְהוֹן זַכָּאִין מִן קֳדָם יְיָ וּמִיִשְׂרָאֵל וּתְהֵי אַרְעָא הָדָא לְכוֹן לְאַחֲסָנָא קֳדָם יְיָ

וְתִתְכְּבַשׁ אַרְעָא קֳדָם עַמָא דַיְיָ וּמִן בָּתַר כְּדֵין תְּתוּבוּן וּתְהוֹן זַכָּאִין מִן קֳדָם יְיָ וּמִיִשְרָאֵל וּתְהֵי אַרְעָא הָדָא לְכוֹן לְאַחְסָנָא קֳדָם יְיָ

לפני ה'. כי שם הארון. לפני ה' כאשר פירשתי כי לעולם הוא לשבח:

לפני ה' בפרשה ז"פ כנגד ז' שנים של כבוש:

ונכבשה הארץ. צריך לדעת למה לא הספיק במאמר ״עד הורישו״ שאמר בסמוך? עוד צריך לדעת למה הצרך לומר ואחר תשובו, שמובן הוא מאמרו ״עד הורישו״ וגו׳, הרי גבול ההליכה, ומובן מעצמו שישובו אחר כך. אכן כונת משה בזה הוא הבטחת הטובה הנמשכת מקיום הדברים, כי באמצעות מעשה הקודם יבטחו בכמה הבטחות: א׳ ונכבשה הארץ – פרוש, ודאי שתכבש הארץ לפני ה׳, ב׳ ואחר תשובו – פרוש, הבטיח כל המדבר אליהם שלא יפקדו בכל זמן שיהיו בארץ במלחמות הגדולות וישובו שלמים לביתם. והגם שמצינו (בבא בתרא קכא:) שיאיר בן מנשה נהרג במלחמת העי, חצי המנשה לא היה מאותם שדבר משה עמהם אז, כמובן מהכתובים.

עוד הודיעם שבזה יהיו נקיים מה׳ ומישראל, פרוש: מה׳ – כשיעברו למלחמה על דרך שכתבתי שתהיה כונתם לקדש שם שמים ולא להנאתם בשביל קיום תנאי הארץ, ומישראל – לבל יחשדו שטינא היתה בלבם מהמרגלים כמו שאמר להם משה ״קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים״ שכונתם לשוב מאחרי ה׳. ואמרו והיתה הארץ וגו׳ – הבטיחם שבזה תתקים בידם הארץ לאחזה ולא תהיה נגזלת מהם, וממוצא דבר אתה למד שאם לא יעשו כדבר משה ישללו מכל הבטחות הטובות.

ואמרו לפני ה׳ אפשר שנתכון להחזיקם בקדשת הארץ מהטעמים עצמן שאמרו הם בתחלת דבריהם, וזה הוא שעור דבריו: והיתה הארץ הזאת וגו׳, הגם שהוא חוצה לארץ תהיה נחשבת לכם לאחזה לפני ה׳, פרוש, תהיה נחשבת אחזה זו שהיא לפני ה׳, וזו היא קדשתה, שלטעם זה היא שנחשבת הארץ קדושה לפי שהיא לפני ה׳ באין רצועת חול מפסקת בינה ובין ה׳ שוכן הבירה.

ונכבשה הארץ לפני ה׳. זה שאמרתם לא נשוב אל בתינו עד התנחל ב״י איש נחלתו. היינו חילוק הארץ לא יהא משום להתנקות מתרעומות ישראל לחוד כמשמעות הלשון. אלא כל עוד שלא נתחלקה הארץ לא נכבשה:

לפני ה׳. כי קדושת הארץ תלוי׳ הרבה בחילוק ובברור כל אחד על נחלתו. כידוע שבזה תלי׳ דיני יובל ועוד כמה דינים שאין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. והרי זה עיקר רצון ה׳ שתהא הארץ מיושבת בקדושתה לפניו. ואז תהי׳ הנהגתו והשגחתו ביחוד עליה. ובזה תהיו נקיים גם מה׳ גם מישראל. והוסיף עוד משה לכונה זו נ״מ למעשה. והיתה הארץ הזאת לאחזה לפני ה׳. גם הארץ הזאת עה״י. אע״ג שבאמת קיל קדושתה מגליל ויהודה מכ״מ תהי׳ הארץ לאחזה לפני ה׳. בקבלת השגחתו ית׳ וכל מנהגי א״י כמו בעשרת השבטים:

ונכבשה גם הודיע להם שבצד זה לא יהיו צריכים להיות חוץ מביתם רק עד אחר הכבוש לא עד אחר החלוק, אחר שה' הוא הכובש א"כ אחר הכבוש אין פחד אויב עוד, וז"ש ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו (ר"ל תיכף אחר הכבוש) ובזה והייתם נקיים מה' ומישראל ר"ל בין מה' שלא יקרכם עון במה שעשיתם את העיקר טפל והטפל עיקר, ובין מישראל אחר שעברתם את הירדן ונלחמתם. והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה תיכף אחר הכבוש לפני ה' שגם זה יהיה בהשגחת ה' ובשמירתו: