במדבר לב, כ

וַאֲמַר לְהוֹן משֶׁה אִם תַּעְבְדוּן יָת פִּתְגָמָא הָדֵין אִם תִּזְדָרְזוּן קֳדָם עַמָא דַיְיָ לִקְרָבָא

וַאֲמַר לְהוֹן משֶׁה אִין תַּעַבְדוּן יַת פִּתְגָמָא הָדֵין אִין תִּזְדַרְזוּן קֳדָם עַמָא דַיְיָ לְאַגָחָא קְרָבָא

ויאמר אליהם משה אם תעשון הדבר הזה אמר כן לשני דברים א' לומר תנאי כפול שכל תנאי שאינו כפול אינו תנאי ועוד שמה שאמרו הם היו דברים ועדיין אין בזה קיום לזה רצה ליטול מהם קנין ולפי שהקנין לכל אחד יתארך הזמן לזה אמר בדיבור אחד נקח הקנין אם תחלצו לפני ה' למלחמה ואמירה לגבוה כמסירה להדיוט:

ויאמר אליהם משה אם תעשון וגו׳ אם תחלצו וגו׳. קשה, למה כפל לומר אם תעשון וגו׳ אם תחלצו וגו׳ ולא הספיק באחת מהנה. ולכשנדיק לא היה צריך להשיבם, אלא יסכים לדבריהם במה שיקרא ליהושע ולאלעזר ויצו אותם כאמור בסמוך. עוד, למה דקדק לומר ״הזה״. עוד, מה כונתו באמרו בסמוך ״לפני ה׳״?

אכן כונת מאמר משה היא, לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות ולא לתכלית אחר, ודבר זה אין נכון לעשות כן לענין הצלחת המלחמה, כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להנקם מאויבי ה׳ להכרית להם כל נשמה, ותקרא מלחמת חובת מצות ה׳, וזה לך לשון רמב״ם בפרק ז׳ מהלכות מלכים: כל הנלחם בכל לבו וכו׳ ותהיה כונתו לקדש ה׳ בלבד, מבטח לו שלא ימצא לו שום נזק ולא תגיעהו רעה וכו׳ ויזכה לחיי עולם הבא, עד כאן.

על כן האנשים ההמה, כיון שאין הולכים אלא להתקים בידם הארץ, יש מחוש בחליצתם שלא תועיל, ואפשר שיהיו נזוקים מהם. אשר על כן נתחכם משה ואמר להם אם תעשון וגו׳ אם תחלצו וגו׳, פרוש, כנגד מה שאמרו הם ״ואנחנו נחלץ חשים״ וגו׳, אמר ״אם תעשון את הדבר הזה״, ותיבת ״זה״ חוזרת למאמר הנאמר בסמוך. וכנגד מה שכונתן בהליכה לקיום התנאי אמר ״אם תחלצו לפני ה׳ למלחמה״. דקדק לומר לפני ה׳ כמאמר רמב״ם שכתב שתהיה כונתו לקדש ה׳, וכמו שגמר אומר עד הורישו את אויביו, פרוש, אויביו של הקדוש ברוך הוא. ואין לפרש אויביו של ישראל, שהרי לא הזכר בדברי משה מתחלת דבריו עד עתה זכרון ישראל לומר שעליו חוזר מאמר אויביו, אלא ודאי כי לה׳ חוזרים הדברים, שתהיה כונתם להנקם מאויבי ה׳ לקדש שמו יתברך. וכפרוש זה הרוחנו גזרת דברי משה שלא נודע מקומה, שכל המאמרים הטיל להם וא״ו בתחלתם, ולדברינו הגזרה היא ״לפני ה׳״.

עוד נתכון באמרו אם תחלצו לפני ה׳ להשיבם להמובן בדבריהם שאמרו ״נחלץ וגו׳ לפני בני ישראל״, שזה יגיד שישראל צריכין עזר טבעי. לזה אמר ״אם תחלצו לפני ה׳״, ״תחלצו״ פרוש, להרבות זכותכם לפני ה׳, שאין דומה זכות מאה לזכות מאה ואחד:

אם תעשון וגו׳. הוסיף להם משה שני דברים. חדא אמר כאשר תחלצו וגו׳. אזי

ויאמר אליהם משה וגו' אם תחלצו לפני ה' למלחמה. הנה הם אמרו ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל, ומשה אמר אם תחלצו לפני ה' וכן דייק בכל דבריו במ"ש לפני ה'. ויש בזה שני הבדלים שלפני בני ישראל מציין מלחמה טבעית שבני ישראל הם הלוחמים בכח ידם ובגבורתם והם יהיו ההולכים בראשם בכח גדול וביד חזקה, אבל לפני ה' מציין שה' הוא הלוחם, כמ"ש כי לא בחרבם ירשו ארץ כו' כי ימינך וזרועך וכו', והם הולכים לפני ה' ההולך בראשם ויפיל אויביהם חללים בדרך נס, [ב] שלפני ה' מציין אם הולכים בכוונה ראויה לשם שמים ואין בוטחים על גבורתם רק על ה', ושני אלה תלוים זה בזה כי ההשגחה האלהית תהיה לפי ההכנה, שאם הם הולכים לפני ה' רק לש"ש ובלתי בוטחים על כחם רק על ה' אז כן גם ה' ילך בראשם בדרך השגחיי נסיי ויפיל אויביהם לפניהם חללים, אבל אם ילכו לפני בני ישראל לא לפני ה' בכונה לש"ש ובבטחון על ה' לבד אז גם ה' יניחם להלחם כפי הטבע לא בדרך הנסיי, וע"כ נגד מ"ש ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל אמר להם משה שיחלצו לפני ה' למלחמה. אולם עם הדיוק יש עוד דברים בגו, כי חז"ל אמרו שבני ראובן חטאו בזה במה שאמרו גדרות צאן נבנה למקנט פה וערים לטפנו שעשו הטפל עיקר והעקר טפל, ושע"כ גלו שבט ראובן וגד תחלה קודם לכל השבטים, והענין כי האיש הנלבב צריך להקדים את העקר ולאחר את הטפל ואצל האדם העיקר הוא הנשמה האלהית שבו שהיא עקר האדם, אבל הגוף הוא רק הלבוש החיצון של הנפש ואינו האדם העקרי וע"כ צריך שנפשו תיקר בעיניו מן גופו וגופו הוא עיקר נגד ממונו וקנינו שהם קנינים חיצונים בלתי דבוקים עמו, אבל הגוף דבוק עמו כל ימי חייו בעולם הלז השפל, והסכל יקדים את הטפל אל העיקר והממון חשוב אצלו מן הגוף והגוף חשוב אצלו מן הנפש [וכמו שהוכיח המשורר ע"ז גם בני אדם גם בני איש בתהלות מזמור מ"ט במ"ש הבוטחים על חילם וכו' ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם עי' מה שפרשתי שם] וע"כ במה שהקדימו בני ראובן ובני גד את הממון אל הגוף במ"ש גדרות צאן לצאננו קודם ערים לטפנו בזה הראו שהטפל חשוב בעיניהם מן העיקר וה"ה שהגוף וכש"כ בממון חשוב אצלם מן הנשמה האלהית וע"כ נענשו והגלו מן הארץ קודם לכל השבטים, אולם זה תלוי אם ילכו למלחמה לפני ה' או אם ילכו לפני בני ישראל, רצוני שאם ילכו למלחמה לפני ה' היינו שתהיה מלחמה נסיית השגחיית מה' אז יפה דברו מה שאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו, כי אם תהיה המלחמה נסיית א"צ להם כלל ערי מבצר שישבו שם הנשים והטף מפני יושבי הארץ, אחר שה' הוא הנלחם להם בודאי ישמרם מכל פגע, ויהיו בטוחים מיושבי הארץ ע"י ה' שומרם ומגנם, וא"צ רק גדרות צאן לצאנם שלא ילינו בשדה וימותו, וא"כ לא חטאו כלל במ"ש במה שהקדימו גדרות לצאנם, רק לפי מה שאמרו הם שיחלצו לפני בני ישראל דהיינו שתהיה מלחמה טבעיית בזה צריכים הנשים והטף לערי מבצר ולא היה ראוי שיקדימו גדרות צאן קודם לערי מבצר והם עשו את העיקר טפל וחטאו בזה, וז"ש משה אליהם אם תעשון את הדבר הזה ר"ל אם תרצו לעשות כמו שדברתם להקדים גדרות הצאן אל ערים לטפכם זה תוכלו לעשות אם תחלצו לפני ה' למלחמה אם תלכו בכונה הראויה לש"ש עד שתהיה המלחמה השגחיית דהיינו לפני ה' שאז אין הנשים והטף צריכים שמירה ותוכלו להקדים גדרות הצאן שהוא העיקר: