במדבר כה, ב

וישתחוו לאלהיהן. כשתקף יצרו עליו ואמר לה השמעי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה:

וּקְרָאָן לְעַמָא לְדִבְחֵי טַעֲוַתְהוֹן וַאֲכַל עַמָא וּסְגִידוּ לְטַעֲוַתְהוֹן

וּקְרָאָה לְעַמָא לְדִבְחֵי טַעֲוַותְהוֹן וְאָכְלִין עַמָא בְּמַרְזְחֵיהוֹן וְסָגְדִין לְטַעֲוַותְהוֹן

וְקַרְיָן לְעַמָא לְדִבְחֵי טַעֲוַותְהֶן:

וישתחוו. ישראל ובנות מואב:

ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ישראל ובנות מואב.

ותקראן לעם. הצרך להזכיר ״העם״ ולא הספיק לומר ״ותקראן להם״, נתכון לומר שקראו לאותם שלא יצאו לשוט מאהליהם, הלכו הם אצלם וקראו להם. או ירצה, כי מלבד מה שהיו הולכים אחד אחד, הוסיפו לקרא להם שילכו בכנופיא לזבחי אלהיהן וכו׳:

לזבחי אלהיהן. והגם שאמר (סנהדרין סד.) שפעור אין בעבודתו זביחה אלא בהתרזת הלכלוך למול פניו, ומן הסתם לא זבחו לו, אולי שהיו עושים שמחה בבשר לכבודו, או אולי שהיו עושים כן כדי להרבות במאכלים להתריז כנגדו ברבוי יציאת הטנוף.

וישתחוו וגו׳ ויצמד. פרוש, זו סבת השתחוייתו שנצמד וגו׳. על דרך אמרם זכרונם לברכה (סנהדרין סד.) שבעל פעור מאניס עובדיו.

ותקראן לעם לזבחי אלהיהן. כל הבנות התראו בעת אכלם זבחי אלהיהן אמנם לא היה אלהיהן ע״ז פעור כי אם כמוש שהרי פעור לא היתה עבודתה בזביחה. וגם ידוע עבודת מואב הי׳ כמוש. ולא פעור. אלא שזה הי׳ סיבה שנצמדו לע״ז פעור של מדין. שהי׳ ג״כ במואב לכמה אנשים שדרו שם. וגם מלכיהם היו שרי מדין כמש״כ בראש הפרשה. וכבר כתבנו שע״ז פעור זה סגולתה להמשיך את ישראל בכל עוז. אמנם עד שלא נכשלו בזנות הי׳ כח התורה של משה ותלמידיו מגין בערבות מואב כמש״כ בפ׳ ואתחנן ולעיל כ״ג כ״ח. אבל כיון שהסיחו דעתם מעסק תורה והגיעו עפ״י תאוה לעבודת פעור בהיתר בעיניהם כדאי׳ בסנהדרין דק״ה והיה נקל בעיניהם להכשל בה יותר מע״ז של כמוש. שלא השתחוו אלא משום אהבה (וכדאיתא שם דף ס״א דהעובד מאהבה כו׳ רבא א׳ פטור אי קבלי׳ באלוה אין אי לא לא והמה לא האמינו בכמוש. ואפי׳ לאביי אין עונש ב״ש חמור כ״כ) משא״כ לע״ז פעור מתחלה באו ונכשלו בהיתר ומשום תאוה. אבל אח״כ הגיע בתוקף כח ע״ז זו עד שהגיע

ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וזה היה בסבת בנות מדין לא בנות מואב [שהיו צנועות כמ"ש חז"ל מואבי ולא מואבית דכתיב אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשה אין דרכה לקדם, יובואר שלא היה דרך בנות עמון ומואב בכך רק זאת עשו בנות מדין, וקצר בזה כאן כי ישראל חשבום לבנות מואב וגם שסמך ע"מ שבאר זה אח"כ שהעניש את מדין לא את מואב], וע"י שאכלו מזבחם באו לעבירה יותר חמורה וישתהוו לאלהיהן:

צ הוצרך לומר זה מפני שהזנות יצר הרע שולט בו משום הכי אין לתמוה היאך נכשלו בה ישראל אלא שיש לתמוה בעבודת אלילים היאך נכשלו בה וזה בא להודיע וכו'. (גור אריה) דאם לא כן הל"ל וישתחוו לאלהי מואב למה אמר לאלהיהן שתלה האלהות בזנות. אלא שעל ידי הזנות עבדו עבודה זרה :