במדבר יא, ב

ויצעק העם אל משה. משל למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא:

ותשקע האש. שקעה במקומה בארץ שאלו חזרה לאחת הרוחות היתה מקפלת והולכת כל אותו הרוח:

וּצְוַח עַמָא עַל משֶׁה וְצַלִי משֶׁה קֳדָם יְיָ וְאִשְׁתְּקַעַת אֶשָׁתָא

וְצָוַח עַמָא עַל משֶׁה דְיִבְעֵי עֲלֵיהוֹן וְצַלֵי משֶׁה קֳדָם יְיָ וְאִשְׁתְּקָעַת אֵישָׁתָא בְּאַתְרָא

ויצעק העם אל משה. בפיוס:

ותשקע האש. כטעם ותכבה ואין לו אחר:

ותשקע האש. נגד טבע האש למען יכירו שהיה פלא בלתי טבעי ולא היה אש טבעי שקרה אז באיזו סיבה טבעית:

ותשקע האש. וכבתה ולא פשטה:

ותשקע האש בזה יש ספק למה שקע ואמרו חז"ל נשקעה במקומה בארץ שאלו חזרה לאחד הרוחות היה שורף כל אותו הרוח. ויש להקשות א"כ היה ראוי שיכבה האש לא תשרוף או היה ראוי שתעלה למעלה כטבעה וצ"ע ואחשוב שכוונת השי"ת בשקיעה לפי שיהיה להם יראה ופחד מן האש ויאמרו אם אנו חוטאים תעלה האש מתחת הארץ כלפי מעלה בטבעה וישרוף אותנו שהקב"ה דרך נס מעכב אותה שלא תעלה למעלה ואם אנו חוטאים אין צריך הקב"ה לעשות נס להרע לנו אלא שיניח האש לטבעה והיא תעלה מאיליה ולכן נשקעה האש הפך טבעה כנ"ל והוא ענין חשוב מאד:

ויצעק העם אל משה. ולא אל ה', כי חשבו מאחר שמשה לא הרגיש עדיין בחטאם יחשוב שמקרה הוא להם ויתפלל בעדם, וכך עשה משה בחשבו שהמקום גרם להם כי יש מקומות בארץ אשר שם רוח גדול נסתר המסבב רעישת הארץ, ויש מקומות שבהם אש נסתר, על כן קרא משה שם המקום תבערה כי חשב שהמקום גרם להם ולא חטאם.

ויצעק העם העם שלא נאכלו מן האש צעקו אל משה באשר הם לא חטאו, והתפלל משה עליהם, ותשקע האש, פי' חז"ל ששקעה במקומה כדי שידעו שאם ישובו לקלקולם האש נמצאת שם לבער בם, וע"כ קרא שם המקום תבערה להזכירם שהאש עדיין נמצאת שם וכמ"ש בספרי, כאדם שאומר תבער אש פלוני במקומו וכו'. והנה מקום ההוא לא היה מסע בפ"ע, שבסדר מסעי לא חשב שחנו בתבערה רק היה באמצע דרך נסיעתם, וע"כ אמר בספרי (פסקא פד) רשב"ג א' נקוד על ויהי בנסוע הארון מפני שאין זה מקומו ומה היה ראוי לכתוב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים ויהי העם כמתאוננים, כי זה היה באמצע הדרך אחר שנסעו כבר מהר ה' וקודם שנחו בקבאות התאוה:

מ דאם לא כן ויצעקו אל ה' מיבעיא ליה: