תהילים פרק צ״ז

תהילים פרק צ״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)יְהוָה מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים:

   מצודת דוד:ה׳ מלך. לעתיד כאשר תתגלה מלכותו אז תתרבה השמחה בעולם: איים. יושבי איי הים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   ה׳ מָלַךְ. בְּנָטְלוֹ הַמְּלוּכָה מֵעֲמָלֵק וּמִזַּרְעוֹ (שמות יז:יד-טז):

   תָּגֵל הָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁאָמַר (יחזקאל לה:יד) ״כִּשְׂמוֹחַ כָּל הָאָרֶץ שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ״, עַל עֲמָלֵק נִתְנַבֵּא כֵּן:

   אבן עזרא

   ה' מלך תגל הארץ הגדולה, הטעם אעפ"י שאיננו נראה בעצמו, צדקו נודע לצדיקים.

   רד"ק

   ישמחו איים רבים הרבה באלה המזמורים בזה הענין לחזק לבות בני אדם הנואשים מן הגאולה בגלות:

   איים. גבולי העמים:

   מלבי"ם

   ה' מלך מבאר שע"י מלוכת ה' באופן זה שהיא ההשגחה באמצעות הטבע, עי"כ תגל הארץ, שכלל הארץ תשיג גילה, שגדרה הוא השמחה על דבר מתחדש, כי הנהגת הארץ תתחדש שיסכים כפי רצון ה' אל הגמול והעונש, וישמחו איים רבים, ר"ל שהגם שבכלל הארץ יהיה חידוש בהכרח שתסכים הטבע עם הגמול והעונש, בכ"ז בחלקי הארץ וקצת האיים יהיה שמחה תמידית, כי הטבע לא תשתנה בפרטים רק בכלל, שזה ההבדל בין השגחה הנסיית הגלויה שידבר עליה בסימנים הבאים, ובין ההשגחה באמצעות הטבע שמדבר עליה פה, שבהשגחה הנסיית תתחודש שינוי גם בפרטים, והנס יהיה גם בעבור איש אחד או אומה אחת, אבל ההשגחה באמצעות הטבע לא יהיה שינוי טבע בעבור פרט אחד, שזה נס גלוי, רק ה' יערך טבע הכללית לפי המעשה והגמול והעונש, למשל שיהיו גשמי השנה כפי הראוי לפי מעשה בני העולם, ובכ"ז בפרטים לא יהיה שינוי, עד שהגילה על התחדשות הטובה לפי המעשה לא יהיה רק בכלל הארץ, אבל לא באיים בפרטיים שהם ישמחו בשמחה התמידית כפי הטובה הכללית, כי ה' יערך כלל הטבע מסכים עם ההשגחה, עד שידמו שהכל טבע ומחויב, ואחר שערך ה' את הכלל לפי רצונו (שזה ענין גילה) לא ישתנו הפרטיים אם לא בדרך השני שהוא נסיי לגמרי והנס גלוי:

2. (ב)עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ:

   מצודת דוד:ענן וערפל. הוא משל לחשכת הצרות שיהיו מוכנים לענוש בהם את הרשעים: מכון כסאו. הכנת כסאו תהיה בצדק ובמשפט לשלם לכ״א גמולו:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   כי צדק ומשפט מכון כסאו על דרך, כי בצדקה יכון כסא.

   רד"ק

   ענן וערפל. להחשיך ולהקדיר על הרשעים ואז יכירו: כי צדק ומשפט מכון כסאו. כי עתה יאמרו כי אין משפט מפני טובת הרשעים והצלחתם:

   מלבי"ם

   ענן וערפל, מצייר בצד הזה שההשגחה נסתרת ואינה ניכרת לכל, כי רבים ידמו שהעולם נוהג המנהג הטבעי המחויב מן המערכת, וימשיל כאלו ענן וערפל סוככים סביביו בל יראהו אדם ולא ישיגהו, כי השגחתו נסתרת, ובכ"ז צדק ומשפט מכון כסאו, שההנהגה השמיימית שנקראת כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, מכון כסא ההנהגה הזאת ערוכה לפי חקי הצדק והמשפט, לכפי הגמול והעונש עפ"י מעשי דור, והגם שהמנהיג העליון מסוכך בענן וערפל, בכ"ז בעת אשר אש לפניו תלך, יצייר כאלו מן הענן אשר סביבותיו יצא אש וברקים ותלהט סביב צריו, והוא שיעניש את הרשעים בהגחתו, אז האירו ברקיו תבל, אז יסור החשך, והתבל תתמלא אורה מן הברקים האלה, לראות מי השולח את הברקים, שהם שלוחי השגחתו להעניש את צריו, ובזה ראתה ותחל הארץ מיראת העונש:

   מצודת ציון

   וערפל. הוא עב הענן:

3. (ג)אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ. בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, דִּכְתִיב בְּמִלְחַמְתּוֹ (יחזקאל לח:כב) ״וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית״:

   אבן עזרא

   אש דימה הגזרות היורדות מהשמים לאש, היא השורפת שריחה ימית.

   רד"ק

   וטעם ותלהט סביב. שלא יהיה מקום לצאת מן האש:

   מצודת ציון

   ותלהט. ענין להב ושריפה כמו אש לוהט (לקמן קד):

   צריו. אויביו:

4. (ד)הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ:

   מצודת דוד:האירו. הברקים יהיו גדולים עד שיאירו לכל העולם: ראתה. כשתראה הארץ להב הברקים אז תחיל ותרעד:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בְּרָקָיו. זָהֳרוּרָיו, לָשׁוֹן ״לְמַעַן הֱיֹה לָהּ בָּרָק מוֹרָטָה״ (יחזקאל כא:טו):

   וַתָּחֵל. ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְרָעֲשׁוּ מִפָּנָיו דְּגֵי הַיָּם״ (יחזקאל לח:יט-כ):

   וַתָּחֵל. לְשׁוֹן ״חִיל כַּיּוֹלֵדָה״ (תהלים מח:ז; מיכה ד:ט):

   אבן עזרא

   האירו הטעם כמנהג הגשם ברדתו וברקיו הם הסבות ולא יבינום, רק המשכילים והרואים במראה העין יחילו.

   רד"ק

   האירו. כלומר שיהיו משפטיו נראים לכל כמו שאמר אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו לפיכך:

   ראתה ותחל הארץ. או יהיה האירו ברקיו כמשמעו על האש שימטיר עליהם ויהיו הברקים גדולים ותמידין עד שיפחדו כל העמים:

   הארץ. ר"ל יושבי הארץ:

   מצודת ציון

   ותחל. מלשון חלחלה:

5. (ה)הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְהוָה מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ:

   מצודת דוד:הרים. הוא מושל על אנשים הגבוהים הגאים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ. דִּכְתִיב ״וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת״ (יחזקאל לח:כ):

   כַּדּוֹנַג. כְּשַׁעֲוָה:

   אבן עזרא

   הרים על משפט הגשם.

   וטעם הרים הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.

   וטעם אדון כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.

   רד"ק

   כדונג. הוא השעוה:

   והרים. הוא משל על מלכי הרשעים:

   מלבי"ם

   הרים, מצייר כי בצאת הברקים האלה שלוחי השגחתו מן הענן והערפל אשר שם האלהים המשגיח, ויגיעו אל ראשי ההרים, ימסו כדונג מפני האש, ואז יכירו כולם כי זה מלפני ה', לא מפני האלילים מלפני אדון כל הארץ, ור"ל כי בעלי הצאב"א ייחסו כל תולדות הטבע לבני אלים, שיחסו להם כח אלהות והיו מיחדים לכל כח טבעי אליל מיוחד מושל עליו וכן לכל מדינה ואקלים אדון אחר שהוא כוכב מיוחד המשפיע שם, וכאלו הארץ יש לה אדונים רבים, שכ"א עושה ופועל במקומו ועל מה שהוא ממונה עליו, אבל עתה יראו שהברקים והמסת ההרים אינו בא ע"י האלילים וטבעיים, רק מלפני ה', ולא בחלק אחד מן הארץ, רק מלפני אדון כל הארץ:

   מצודת ציון

   כדונג. כשעוה:

   נמסו. ענין התכה והמגה:

6. (ו)הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ וְרָאוּ כָל־הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ:

   מצודת דוד:השמים. מלאכי השמים יספרו צדקו שעשה לישראל:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הגידו יושבי שמים, כי הם עושים דברי השם.

   רד"ק

   הגידו. השמים בהמטירם אבני חלגביש ואש גפרית על הרשעים יגידו צדק האל כי זהו צדקו וכבודו בעשותו משפט ברשעים עד כלותם:

   מלבי"ם

   הגידו, ובזה יראו כי הנהגת השמים והמערכת אינה הנהגה מוכרחת לפי חקי הטבע, רק שהיא הנהגה מסודרת לפי הצדק והמשפט, והשמים הגידו צדקו, שעל ידם יגמול ויעניש, ולא בחלקים לבד, כי כל העמים יראו כבודו, ור"ל כי לפי דעת בעלי הצאב"א כל העשוי בעולם השפל בא מצד מוסבת המערכת וחיוב התולדות, עד שהשמים במערכתם אינם מביטים על הצדק והיושר כפי המעשה, רק סובבים כפי המחויב במערכתם הגם שיקרה עול לצדיק וטוב לרשע, אבל עתה הגידו שמים צדקו זאת שנית לדעת בעלי הצאב"א כל כוכב מושל ופועל בכחו הטבעי רק על חלק אחד מכדור הארץ, ועל עם מבלתי עם אחר, אבל עתה יראו כל העמים כבודו, כי הוא בחפצו מנהיג המערכת לפי רצונו לפי חקי צדקו הנהגה כוללת את כל העמים, וממילא יבושו כל עובדי פסל, ר"ל בין עובדי פסל, בחשבם שע"י הפסל יורידו עליהם רוחנית איזה כוכב מן הכוכבים, או מן חילי השמים, ובין המתהללים באלילים, בחשבם שהם או ארץ מושבותם, מושגח מאיזה אליל המשפיע עליהם יקר וגדולה, כי עתה יראו כי לו השתחוו כל אלהים, שכל כחות הנמצאות משתחוים לפניו, מכירים שהוא מושל עליהם להנהיגם כחפצו:

7. (ז)יֵבֹשׁוּ כָּל־עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָּל־אֱלֹהִים:

   מצודת דוד:המתהללים. המשבחים את עצמם בעבודת גלולים שלהם והמה אלילים מבלי תועלת: כל אלהים. צבא השמים הנעבדים לאלהים הם ישתחוו לה׳ על כי עשה משפט בעובדיהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יֵבֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל. דִּכְתִיב (ישעיהו ב:יח) ״וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף״:

   הַמִּתְהַלְלִים. הַמִּתְפָּאֲרִים לַעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים:

   אבן עזרא

   יבושו וטעם השתחוו לו, כדרך: ובאלהיהם עשה ה' שפטים.

   רד"ק

   יבשו. ואז יבושו כל עובדי פסל שהיו מתהללים ומשתבחים באלילים והיו אומרים כי הצלחתם היתה על ידי האלילים שהיו עובדים ועתה כשישפטם האל יתברך יראו וידעו כי אין ממש בהם ואין היכולת בלתי לה לבדו:

   והפסל והאל והאלילים, הם צורות שעושים על תכונת צבא השמים ועובדים אותם:

   השתחוו לו כל אלהים. הם צבא השמים שהם נעבדים הם יודו וישתחוו לה' כי עשה משפט בעובדיהם:

   והשתחוו. אינו צווי אלא עבר במקום עתיד: או פירושו כל אלהים. כל עובדי אלהים אחרים:

   ועובדי. שזכר עומד במקום שנים:

   מצודת ציון

   המתהללים. מלשון הלול ושבח:

8. (ח)שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה:

   מצודת דוד:שמעה. כאשר תשמע ציון נקמות האויב אז תשמח: למען משפטיך. בעבור עשיית משפטיך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מִשְׁפָּטֶיךָ. נִקְמָתְךָ:

   אבן עזרא

   שמעה יש אומרים: כי כל אלהים הם המלאכים.

   וטעם השתחוו לו להודות על כי בושו כל עובדי פסל.

   ותשמח ציון כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.

   רד"ק

   שמעה. קול הברקים והרעמים ותשמח ושאר העם יחילו לקול וישראל ישמעו וישמחו כי ידעו כי אבני הברד והאש יורדים למשפט הרשעים:

   וזכר ציון. כי הוא ראש ממלכת ישראל ועוד כי שם סמוך יהיה משפט הרשעים בעמק יהושפט לפיכך זכר גם כן בנות יהודה שהם ערי יהודה:

   מלבי"ם

   שמעה, ר"ל והגם שהנהגת ציון היא גבוהה ונעלה מן ההנהגה שהזכיר פה, שהיא ההנהגה באמצעות הטבע, כי ציון וירושלים יונהגו בהנהגה נסיית השגחיית אישיית המשדדת כל חקי הטבע כמו שיתבאר, בכ"ז בעת שמעה כי השגיח על כלל העמים להנהיג הנהגת המערכת לפי חקי הצדק והמשפט, תשמח ציון למען משפטיך אלה:

   מצודת ציון

   בנות יהודה. כפרי יהודה כמו קנת ואת בנותיה (במדבר לב):

9. (ט)כִּי־אַתָּה יְהוָה עֶלְיוֹן עַל־כָּל־הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל־כָּל־אֱלֹהִים:

   מצודת דוד:נעלית. אתה מעולה ומשובח על כל אלהים הם צבא השמים הנעבדים לאלהות:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   [ותשמח ציון כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - ] כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.

   רד"ק

   כי. אז יכירו כי אתה עליון מאד עד לאין קצבה נעלית על כל אלהים והם צבא השמים שהיו נעבדים עד עתה:

   מלבי"ם

   כי אתה, כי ע"י משפטיך, א. נעשית עליון על כל הארץ, שיכירו הכל שאתה העליון והסבה הראשונה, ב. כי מאד נעלית על כל אלהים, שכל כחם מאתך, ולא כפועל בהכרח רק כפועל ברצון ובמשפט וצדק, שבזה נעלית על כולם, כמשיהם מוכרחים ובלתי יודעים ובוחרים במעשיהם:

   מצודת ציון

   נעלית. מל׳ מעלה ושבח:

10. (י)אֹהֲבֵי יְהוָה שִׂנְאוּ רָע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם:

    מצודת דוד:אוהבי. אתם אוהבי ה׳ שנאו עושי הרע ולא תפחדו מהם כי הנה ה׳ שומר נפשות חסידיו ויצילם מיד הרשעים ההם:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    אוהבי הטעם הנה השם שופט, על כן אתם אוהביו שנאו כל איש רע ולא תגורו ממנו, כי השם לבדו הוא שומר חסידיו.

    רד"ק

    אהבי. מעתה כל אוהב ה' ישנא כל איש רע ולא יהיה שום ספק בלבו שאין ה' רואה מעשה הרשעים כי יראה כי האל יתברך לבדו שומר נפשות חסידיו שהצילם מיד הרשעים והוציאם מגלות בבל ומדי ופרס:

    מלבי"ם

    אהבי ה', אחר שבאר את ההשגחה הכללית באמצעות המערכה והטבע שבה מנהיג את כלל העולם, משיב פניו אל ישראל וצדיקיהם ואומר אתם אוהבי ה' שנאו רע, כי אתם לא כיתר העכו"ם שהנהגתם טבעיית, וההשגחה עליהם היא כללית לא אישיית, כי אינם דבקים בה', ולכן יעבדו לצבא השמים, כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי אתם הדבקים בה' אלהיכם, כבן הנתון תחת השגחת אביו שמשגיח עליו בהשגחה פרטיית מקפת כל עניניו מצד האהבה, שלכן תקראו אתם אוהבי ה', ולכן לכם לשנוא את הרע, כי אהבת ה' היא אהבת הטוב המוחלט, כי הוא הטוב המוחלט ושורש הטובה, כי אתם אינכם תחת המערכת רק מצד ששומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם, שמצד נפשותיכם שהיא חלק אלוה יש לו דיבוק ואהבה עמכם כאב את בנו, עד שהוא שומר נפשות חסידיו, כל נפש ונפש ביחוד בהשגחה אישיית, ומצד השמירה הזאת מיד רשעים יצילם, לא כעכו"ם שההשגחה עליהם היא כללית וכפי חיוב המערכת, עד שלא יצוייר שיצילם בפרטות מיד רעת בעלי הבחירה, ובזה המה מובדלים, א. בשמירה אישיית, ב. כי אור זרוע לצדיק, שנמצא זרוע בם אור האלהי, שהוא כמו זרע זרוע בנפשם המוכן לפרות ולהרבות אם ישקוהו ויצרוהו ויעבדוהו כזרע המוכן לפרות ולרבות, כי מי ששומר נפשו ועובד עבודתה, יגדל האור הזרוע ויפרה עד יהיה אור שבעתים, כמ"ש וארח צדיקים כאור נוגה ויתפלש עליו האור הגדול הנבואיי, ובזה לישרי לב שמחה, שישמחו שמחה הרוחנית ע"י אור האלוה הזורח בנפשם בהלו נרו על ראשם, כמ"ש אור צדיקים ישמח:

11. (יא)אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי־לֵב שִׂמְחָה:

    מצודת דוד:לצדיק. לצורך הצדיק יש אור זרוע ר״ל כמו הזורע דבר מה הנה יותר תוציא השדה ממה שזרע כן הרבה שכר מוכן לצדיק יותר מאלו קבל שכרו מיד: ולישרי לב שמחה. לישרי לב זרוע שמחה וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק. זְרִיעָה מַמָּשׁ, מוּכֶנֶת לִצְמֹחַ לָהֶם:

    אבן עזרא

    אור טעם זרוע - אם זרע מעט יקצור הרבה.

    ולישרי לב שמחה זרועה. אם כן ישמחו הטעם כל השמחה הוא בשם.

    רד"ק

    אור זרוע לצדיק. בעולם הזה הוא זרוע לצדיקים:

    ולישרי לב שמחה. האור והשמחה ויקצרוהו לעתיד בימות המשיח ואז תשמחו בו באמת כי ראו משפטיו הישרים:

12. (יב)שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

    מצודת דוד:בה׳. במשענת ה׳: לזכר. לזכרון שם קדשו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רד"ק, מלבי"ם

    רד"ק

    וזכר קדשו. הוא שמו:

    מלבי"ם

    שמחו צדיקים בה', כי הוא דבוק עמכם בדבקות אהבה, ועי"כ יעשה עמכם נסים ונפלאות בענין קדוש נעלה על הטבע, ואתם תודו לזכר קדשו, לא תודו על הנהגה טבעיית רק על זכר הנסים שהם בקדש למעלה מן הטבע: