תהילים פרק פ״ח

תהילים פרק פ״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי:

   מצודת דוד:להימן. המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן (ועל כי אמר למנצח ר״ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים):

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת. עַל חוֹלַת אַהֲבָה וְעִנּוּיָהּ, שֶׁהִיא מְעֻנָּה בְּיִסּוּרֵי הַגָּלוּת:

   מַשְׂכִּיל. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מַשְׂכִּיל, עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן נֶאֱמַר; שֶׁהָיָה הַנָּבִיא מַעֲמִיד תּוּרְגְּמָן לְפָנָיו, וּכְשֶׁרוּחַ הַנְּבוּאָה בָּאָה לוֹ, אוֹמֵר אֶת הַנְּבוּאָה לַתּוּרְגְּמָן, וְהוּא מַשְׁמִיעָהּ (פסחים קיז.):

   לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. אֶחָד מִן הַמְשׁוֹרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר, וְיִסְּדוּהוּ בְּנֵי קֹרַח אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה שֶׁיֹּאמְרֵהוּ הֵימָן עַל הַדּוּכָן (דברי הימים א ו:לג):

   לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן יְהוּדָה הָיָה, שֶׁהוּא מְיֻחָס (דברי הימים א ב:ו) וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ה:יא) ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל״. וְיִסְּדוּ מִזְמוֹרִים וְנִקְבְּעוּ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, לְכָךְ נִקְרְאוּ בְּנֵי מָחוֹל. כָּךְ מָצָאתִי בְּפֵרוּשִׁים מְדֻיָּקִים:

   אבן עזרא

   שיר מזמור לבני קרח בעבור היות מחלת פתח לעד נאמן שהוא סמוך, על כן אמרתי כי זה השיר על נועם פיוט תחלתו מחלת ובפיוט היה לבי או גופי שנסמך מחלת אליו, גם זה המזמור על חולי המשורר.

   ומלת לענות כמו קול ענות. אמר רבי ישועה: שזה הימן הוא נכד שמואל וקראו הכתוב אזרחי כי הוא אזרח במשוררים כי רוב המשוררים הם בניו ובני בניו ככתוב בדברי הימים. ויש אומרים: כי אל"ף נוסף והוא בן זרח ואחיו איתן. ואחרים אמרו: כי הימן ואיתן אחים והיה שם אביהם אזרח.

   רד"ק

   שיר. כבר כתבנו כמה פעמים כי ענין פתיחת המזמורים לא נודע אצלינו היום כי היה על ענין הנגונים על שם זכור ה' לדוד את כל ענותו והמזמור הזה על לשון בני הגלות נאמר וחברו הימן האזרחי ונתנו לבני קרח לשורר והימן זה אפשר שהוא הימן המשורר שהיה בן בנו של שמואל ולא ידענו למה קרא אותו האזרחי ואפשר שהיה הימן שהיה מבני זרח בן יהודה לפיכך קראו אזרחי והיה מחכמי ישראל, והוא הנזכר בפסוק ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע:

   מלבי"ם

   שיר על מחלת לענות, הוסד על חולה המתיאש הצועק בחליו, ויען שתפלה הזאת מתחלתה עד סופה אין בה תנחומים רק צעקת שבר ותכלית היאוש, אומר כי הוסד לענות, לצעוק ולהרים קול, ויש בדבר משל ומליצה שהחולה הפרטי הצועק הוא משל אל הגוף הכללי שהוא גוף האומה הישראלית שנדמה כחולה הבא עד שערי מות, ונדמה כאילו מת כבר ושוכב בקבר, שזה משל על אבדן מלכותה, ומה שנשבתה מהיות לגוי ופיזור האומה בין עמים רבים אשר כבשום לעבדים ושפחות, שזה יצויר כקבר ושאול בו נקבר הגוף הכללי, כמ"ש הנני פותח את קברותיכם עמי, רק שהם עוד מרגישים צרותיהם ומכאוביהם כגוף חי המרגיש מכאוביו, ועז"א משכיל להימן, שיש בו דברי שכל טוב על מחלת האומה ומכאוביה:

   מצודת ציון

   מחלת. שם כלי נגון:

   לענות. להרים הקול בשיר כמו וענו הלוים וכו׳ קול רם (דברים כו):

2. (ב)יְהוָה אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם־צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ:

   מצודת דוד:יום צעקתי. עם כי צעקתי בתפלה כל היום מ״מ גם בלילה אערוך תחינתי לפניך:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יוֹם צָעַקְתִּי. וְגַם בַלַּיְלָה אֲנִי נָכוֹן נֶגְדֶּךָ:

   אבן עזרא

   ה' טעם יום – זמן כמו אתה עובר היום, היום הזה יום בשורה הוא, ביום הכותי כל בכור.

   ויום צעקתי קשור עם הבא אחריו.

   רד"ק

   יום צעקתי. הלילה גם כן יקרא יום וכן ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים ומכת בכורים בלילה היתה:

   מלבי"ם

   ה' אלהי ישועתי, היום אשר בו צעקתי הוא עומד בלילה נגדך, ר"ל כי אצלנו הזמן העבר אין לו מציאות בזמן ההוה, והצעקה שנעשה בו שייך אל זמן העבר לא אל ההוה, אבל אצלך שאינך תחת הזמן, העבר וההוה והעתיד עומד תמיד נגד עיניך בהוה, ואין הבדל בין העבר וההוה, עד שגם היום העבר עומד נגדך בלילה שאחריו בהוה, כאלו הוא עוד במציאות וכן הצעקה שנעשה בו, וא"כ תבא לפניך תפלתי, מצייר תפלתו כעצם מופשט העולה למעלה ויתיצב לפני ה', (כי גדר התפלה היא שפיכת הנפש והתקשרה במקורה) ועי"כ תטה אזנך גם לכנתי וקינתי על צרות הגוף:

3. (ג)תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה־אָזְנְךָ לְרִנָּתִי:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   תבא, תפלתי כוונת הלב.

   ורנתי בלשון.

   רד"ק

   לרנתי. פירוש לזעקתי וכן ותעבור הרנה במחנה:

4. (ד)כִּי־שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ:

   מצודת דוד:כי שבעה. כי רבו הרעות עד שנפשי שבעה מהם והוא ענין מליצה: וחיי. ימי חיי קרבו לרדת אל השאול:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי. עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר:

   אבן עזרא

   כי, ברעות הם התחלואים.

   וחיי דרך משל.

   רד"ק

   כי שבעה. כי מלא הדבר הוא השבע: ופירוש ברעות. בצרות הגלות עד שאני קרוב למיתה זהו וחיי לשאול הגיעו:

   מלבי"ם

   כי שבעה ברעות נפשי, ר"ל כל ימי חיי היה אך רעות שבם שבעתי, ועתה חיי לשאול הגיעו, הפך מי שכתוב בו וימת זקן ושבע ימים או המת שבע טובה ושלוה:

5. (ה)נֶחְשַׁבְתִּי עִם־יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין־אֱיָל:

   מצודת דוד:נחשבתי. מגודל התשות נחשבתי עם האנשים אשר כבר ירדו לקבר: אין איל. שלא היה לי כח מעולם:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֵין אֱיָל. אֵין כֹּחַ, כְּמוֹ ״אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה״ (תהלים כב:כ):

   אבן עזרא

   נחשבתי מרוב דלותי והשתנות דמותי. אמר בן בלעם: כי איל תאר, כמו: עם גבר תמים. ולפי דעתי: שהוא שם במשקל ביום קרב ותחסר מלת לו, דרך קצרה אין כח לו,וכמוהו: ולאין אונים לו, כי הטעם לאשר אין אונים לו.

   רד"ק

   נחשבתי. בגלות כמו המתים יורדי הקבר כי אין בי כח להנצל מן המריעים לי:

   הייתי כגבר אין איל. הייתי כאיש אין לו כח:

   מלבי"ם

   נחשבתי, מצייר א"ע כחולה חולת העילוף שטועים וחושבים אותו למת ומקברים אותו, והוא עדן חי ומרגיש רק שנתעלף ואין לו כח לנוע אחד מאיבריו שיכירו שהוא חי עדיין, וז"ש נחשבתי בעיני הבריות עם יורדי בור, ורוצים לקברני, ובאמת הייתי כגבר אין איל, שעוד יש בי חיות רק אין בי כח:

   מצודת ציון

   איל. ענין כח כמו אל גוים (יחזקאל לא):

6. (ו)בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ:

   מצודת דוד:במתים חפשי. אני נמנה בין המתים שהמה חפשים ממקרי העולם ועמלו: עוד. עדיין לא זכרתם כי לא באה זמן התחיה: והמה. עדיין המה כרותים ממכת ידך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בַּמֵּתִים חָפְשִׁי. הִנְנִי בֵּין הַמֵּתִים חָפְשִׁי מִן הָעוֹלָם, וְכָל שֶׁהֵם הַמֵּתִים חָפְשִׁים מִן הָעוֹלָם:

   מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ. מִמִּצְווֹתֶיךָ נִגְזְרוּ מִן הָעוֹלָם:

   אבן עזרא

   במתים חפשי מכל המצות ומכל עבודות הגוף וממלכי האדמה.

   אשר לא זכרתם עוד לאות כי יבוא עת ומועד שיזכרו בו המתים.

   רד"ק

   במתים. טוב לי שאהיה עם המתים שאהיה חפשי ועתה אני עבד:

   כמו חללים שוכבי קבר. כי הנני עתה בגלות כמו חללים שישכבו בקבר ולא זכרתם עוד להקימם מעפרם:

   והמה מידך נגזרו. והמה החללים נגזרו מידך שגזרת עליהם תמותה כן גזרת עלי הגלות בלי תקומה: ומלת זכרתם. כמו תזכרם עבר במקום עתיד ולא יבטל זה תחיית המתים העתידה להיות כי הוא מדבר על טבע העולם כי המת לא יחיה לעולם בטבע וכן מה שאמר בזה המזמור הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו סלה לא דבר אלא על הטבע:

   מלבי"ם

   במתים, והלואי הייתי במתים שהם חפשי מן היסורים, וגם אם נגזר עלי להיות חלל (כי הנקבר בחייו ימית א"ע בקבר ויעשה חלל) הלואי הייתי כמו חללים שוכבי קבר, שכבר מתו, אשר לא זכרתם עוד כי אינם חיים עוד, אבל אנכי גרוע מהם, כי המה מידך נגזרו, המתים כבר נגזרו ונפרדו ממכת ידך, שאין ידך שולטת עליהם עוד להכותם, לא כן אנכי, שהגם, ש

   מצודת ציון

   עוד. כמו עדיין וכן עוד היום גדול (בראשית כ״ב):

   נגזרו. נכרתו כמו נגזרנו לנו (יחזקאל לו):

7. (ז)שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת:

   מצודת דוד:שתני. שמת אותי בבור תחתיות העמוק למאוד: במצולות. בעומק המים הוא משל לצרות שונות:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת. הוּא הַגָּלוּת:

   אבן עזרא

   שתני כאילו שתני כאדם שוכב במחשכים במצולות, וכל זה יספר רובי נגעיו ותחלואיו ומכאוביו.

   רד"ק

   שתני. שמתני בגלות שהוא בור תחתיות כלומר תמותות יש בגלות כמו שאמרו רז"ל שבי כולהו איתנהו ביה:

   במחשכים במצולות. דימה הגלות למקומות חשכים וכן למצולות ים ומלת במצולות בחולם הצדיק:

   מלבי"ם

   (ז-ח) שתני בבור תחתיות ובמחשכים אשר במצולות, בכ"ז עלי סמכה חמתך, וגם בקבר שאני שם עוד ענית כל משבריך, ויעברו עלי המשברים שעוברים על מי מצולה, וכאלו גם אחרי נקבר עם יורדי בור עוד מרגיש צרות החיים ורעותיהם, סלה סיום הענין:

8. (ח)עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ וְכָל־מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה:

   מצודת דוד:וכל. עם כל משבריך ענית אותי לעולם ר״ל זמן רב:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   סָמְכָה. נִשְׁעֲנָה וְתָלָה עָלַי:

   וְכָל־מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה. מִשְׁבָּרִים לְשׁוֹן גַּלֵּי הַיָּם הֵם, כָּל סַעֲרַת אַפְּךָ, בְּכֻלָּם עִנִּיתָ אוֹתִי תָּמִיד (עירובין נד.):

   אבן עזרא

   עלי בעבור שהוא דימה עצמו לתחתית הים כי הוא מגורש מהיבשה בחמת השם, על כן עלי סמכה חמתך כדרך כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שותה רוחי.

   ומלת עלי תשרת בעבור אחרת, וכל משבריך ענית עלי סלה.

   וענית כמו: ישאו נהרות דכים.

   רד"ק

   סמכה. ענין הקרוב והסיבוב:

   וכל משבריך ענית סלה. ובכל משבריך עניתני:

   והמשברים. הם גלי הים הנקראים כן לפי שהם משתברים בעת זעף הים ולפי שדמה עצמו שהוא במצולות ים לפיכך אמר משבריך:

   מצודת ציון

   וכל. הוי״ו במקום עם וכן ויוסף היה במצרים (שמות א׳:ה׳) ר״ל עם יוסף שהיה במצרים:

   משבריך. הם גלי הים הנראים כמשברים מי הים וכן משברים יתחטאו (איוב מא):

   ענית. מל׳ ענוי:

9. (ט)הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא:

   מצודת דוד:הרחקת. חזקת לב אוהבי להתרחק ממני כי נהפכו לאויבים: שתני. שמת אותי להיות מתועב בעיניה׳: כלוא. אני כמו בבית הכלא ומאסר ולא אוכל לצאת:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ. הָאֻמּוֹת שֶׁהָיִיתִי חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם, עַכְשָׁיו אֲנִי נִמְאֶסֶת לָהֶם:

   כָּלוּא. נֶחְבַּשׁ בַּכֶּלֶא וְאֵינִי יָכוֹל לָצֵאת:

   אבן עזרא

   הרחקת, תועבות חסר כ"ף.

   כלוא מהחולי. והטעם: כי רחקו מיודעיו ולא יבקרוהו ויראה הוא כלוא ולא יוכל ללכת אליהם.

   רד"ק

   הרחקת. יש מפרשים מיודעי על אומות העולם אמר אותם שהיו מיודעי כשהייתי בארצי עכשיו כשאני בגלות נעשו רחוקים ממני:

   ושתני להם תועבות. שהם מתעבים אותי ויש לפרש כי כל אחד מבני הגלות אומר על חבירו כי מרוב צרת הגלות לא ישגיח אחד על צרת חבירו כי דיו בצרתו וכל אחד אומר כי אחיו וריעיו ומיודעיו רחוקים ממנו וכאילו הוא תועבות למו:

   כלוא ולא אצא. והנני כלוא וסגור בגלות ולא אצא ממנו:

   מלבי"ם

   הרחקת, אחר שצייר הדבר בציור משלי כאלו הוא קבור בקבר, ורק בזה עודנו חי שעדן מרגיש רעות ומכאובים, יציד הנמשל שהרחקת מיודעי ממני שהם לא יבואו אלי, כי אני תועבה למו, וגם אני לא אוכל לבא אליהם כי אני כלוא ולא אצא, וזה הנמשל של הקבר:

   מצודת ציון

   מיודעי. אוהבי כמו אלופי ומיודעי (לעיל נה):

   למו. להם:

10. (י)עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל־יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי:

    מצודת דוד:עיני דאבה. עצבה עיני מן גודל העוני: שטחתי. פרשתי כפי כדרך המתפללים:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    עיני לעולם עיני החולים משתנות.

    וטעם בכל יום שארך חליו.

    רד"ק

    דאבה. מן דאבון נפש כאלו אמר כלתה עיני מן העוני שאני בו ועיני תלויה אליך עד שכלתה וקראתיך בכל יום:

    ושטחתי אליך כפי. והנה לא תושיעני:

    מלבי"ם

    עיני, והגם שלא אראה אדם עוד עם יושבי חדל, בכ"ז אני רואה את העוני שהוא עומד אצלי לענות אותי, ועיני רואות אותו ודואבות ממנו, ובמעמד הזה קראתיך ה' בכל יום:

    מצודת ציון

    דאבה. ענין עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כ״ח):

    שטחתי. ענין פרישה כמו משטח חרמים (יחזקאל כו):

11. (יא)הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא אִם־רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה:

    מצודת דוד:הלמתים. ר״ל הלא אמות מקושי צרות וכי להמתים תעשה הנפלאות שהבטחת: אם רפאים. אם המתים שנרפו ונחלשו ע״י מלאך המות אם המה יודוך לעולם על נפלאותיך:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הֲלַמֵּתִים. הֲלָרְשָׁעִים, שֶׁאַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים (ברכות יח.), הֲלָהֶם אַתָּה עוֹשֶׂה פֶּלֶא וְנִסִּים?

    אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ. שֶׁמָּא אֵלּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁרִפּוּ יְדֵיהֶם מֵעֲבוֹדָתְךָ וּמִתּוֹרָתְךָ יָקוּמוּ וְיוֹדוּךָ? בִּתְמִיהָה:

    אבן עזרא

    הלמתים הטעם עשה פלא עמי בעודני חי וארפא.

    רד"ק

    הלמתים. אם נמות בגלות תעשה לנו פלא אחר כך:

    ואם רפאים. והם המתים יקומו מקברם ויודוך ואם לא תעשה פלא בעודנו בחיים ונודה לך על הניסים והנפלאות שתעשה עמנו מתי תעשה אחר שנמות הרי הגוף המת לא ירגיש ולא נודע ואין תקוה לו על דרך הטבע:

    מלבי"ם

    הלמתים, וכי תפליא עמי פלאות אחרי המות, ויותר מזה האם רפאים שהם כבר קבורים בקבר ונבלה גופם שם, וכי יקומו ויודוך סלה סיום הענין:

    מצודת ציון

    רפאים. מל׳ רפיון וחלשות:

12. (יב)הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן:

    מצודת דוד:היסופר. כפל דברו רבת פעמים כדרך הנוהים ומקוננים: באבדון. הוא הקבר שבו נאבד האדם מזה העולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    הֲיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ. אִם נָמוּת בְּיַד אוֹיְבֵינוּ, כְּלוּם נוּכַל לְסַפֵּר שִׁבְחֲךָ בַּקֶּבֶר?

    אבן עזרא

    היסופר הטעם: לא המתים יהללו יה.

    רד"ק

    היסופר. ועוד כפל הדבר לחזק:

    באבדון. הוא הקבר שהגוף אבד וכלה בו:

    מלבי"ם

    (יב-יג) היספר, יאמר גם אם יצוייר שתעשה פלא למתים, הלא תכלית הפלאים הוא, א. שיודעו להאנשים שלהם נעשו הפלאים, ב. שיוכלו המה לספרם לאחרים, ונגד זה אמר היסופר בקבר חסדך שגם אם ידעו המתים וישיגו את הפלאים, הלא לא יוכלו לספרם, ומוסיף שלא לבד שלא יוכלו לספרם, כי גם היודע בחשך פלאך, שגם לא יודעו להם כלל ולא ירגישו אותם, ותכלית ידיעת הפלאים הוא שע"י משיגים יכולת ה' וצדקתו, וע"ז אמר היודע פלאך וצדקתך, ותכלית ספור הפלאים שע"י יכירו הבריות חסדו ואמתו, לכן אמר היסופר חסדך ואמתך:

13. (יג)הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה:

    מצודת דוד:היודע. וכי יהיה נודע פלאך ע״י כשנהיה בחשכת הקבר וכי נספר צדקתך בארץ נשיה והוא הקבר (כי בהיות האדם שם נשכח מפי הבריו׳):

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    היודע, בארץ נשיה כמו: אשר לא זכרתם עוד.

    רד"ק

    היודע. ועוד שליש הענין כדרך הנוהגים והצועקים שכופלים דבריהם כמה פעמים:

    בארץ נשייה. הוא הקבר שהמתים נשכחים בו:

    מצודת ציון

    נשיה. ענין שכחה כמו נשני אלהים (בראשית מ״א):

14. (יד)וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ:

    מצודת דוד:ואני. הלא אני שועתי אליך ובכל בוקר תקדים תפלתי לבוא לפניך:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ואני טעם בבקר, כי אז יקל מעט מרובי החולים.

    וטעם שועתי לך לבדך ולא לרופא זולתך.

    רד"ק

    ואני אליך. ואני בעוד שאני חי שועתי תמיד אליך ובכל בקר ובקר תפילתי תקדמך כלומר כי תפילתי קודמת לכל עסק שיש לי:

    מלבי"ם

    ואני, אבל אני בעודי בחיים הלא אליך ה' שועתי, ולא לפרקים רק בכל בקר תפלתי תקדמך, (מצייר שהדבר הראשון שיבא לפניך בבקר הוא תפלתי) וא"כ למה ה' תזנח נפשי, שבהכרח או שעזבת אותי לגמרי ואינך משגיח עלי כלל ואני תחת המקרה, או שהסתרת פניך ממני לבל אראך, כמשגיח על חברו מציץ מבין החרכים שהוא רואה את חברו ואין חברו רואהו:

15. (טו)לָמָה יְהוָה תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי:

    מצודת דוד:למה. ר״ל הואיל ואני מתפלל לפניך למה א״כ תעזוב נפשי ביד האויב:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    למה כן אשווע, ולמה תסתיר פניך ראה כי.

    רד"ק

    למה. לא תשגיח על דלותי:

    תסתיר פניך. שלא תפנה אל שועתי ולא תפילתי:

    מצודת ציון

    תזנח. תעזוב:

16. (טז)עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה:

    מצודת דוד:וגוע מנוער. מעת נערותי אני בגויעה ר״ל זמן ארוך ומעט היו ימי השלוה נשאתי וגו׳. ר״ל אהיה פנוי מעסקי בטורח נשיאת הפחד:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר. מֵת מִתּוֹךְ תִּשְׁנוֹק מִיתָה חֲטוּפָה, כְּמוֹ (שמות יד:כז) ״וַיְנַעֵר ה׳״. וַיְנַעֵר פֵּרֵשׁ מְנַחֵם לְשׁוֹן חֲבִיטָה, כְּמוֹ ״נוֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד״ (ישעיהו לג:טו), ״הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי״ (ישעיהו נב:ב), ״וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת״ (ישעיהו א:לא), ״וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה״ (איוב לח:יג), ״כָּכָה יְהֵא נָעוּר וָרִיק״ (נחמיה ה:יג):

    אָפוּנָה. מְיֻשֶּׁבֶת וּמְבֻסֶּסֶת אֵימָתְךָ בְּלִבִּי, אָפוּנָה לְשׁוֹן ״דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו״ (משלי כה:יא), עַל מְכוֹנָיו:

    אבן עזרא

    עני הטעם: מימי הנוער לא היתה תולדתו חזקה כמו גוע היה נחשב, אף על פי שהייתי עני נשאתי אימיך, והטעם החליים.

    ומלת אפונה מגזרת פן, כמו אעלה מגזרת על ותהינו מגזרת הנה.

    וטעם אגורה ואפחד.

    רד"ק

    מנער. מימי נעורי אני סובל זה העוני:

    עני אני וגוע. כלומר הולך ומת כאדם שמתנוונה והולך, ואינני פורק עוליך מעלי מרוב צרותי ואף על פי שלא תושיענו אלא בכל עת אני נושא אימיך ופחד שמך: ופירוש אפונה. מענין פן אני מפחד תמיד ואומר פן יקרני כך וכך ונבנה אפונה ממלת פן ואפונה בלע"ז דובי"טי:

    מלבי"ם

    (טז-יז) עני אני, הגם שאני עני ונכנע בנפשי, וגוע מנוער מצד חולשת גופי, בכ"ז נשאתי אמיך בכל מקום אשר אפונה, כאלו אני רוצה להחזיר פני לצד אחר מפני אימתך והיא תבעתני בכל צד, ועלי עברו חרוניך שהם העונשים, וגם בעותיך צמתתוני הפחדים שיש לי תמיד על להבא:

    מצודת ציון

    אמיך. מלשון אימה ופחד:

    אפונה. מל׳ פנוי:

17. (יז)עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי:

    מצודת דוד:בעותיך. החרדה הבאה ממך היא כרתה אותי:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    עלי יספר כי רובי תחלואים רבים קרוהו.

    צמתותוני פועל מורכב כדרך: מבליגיתי, יושבת בלבנון מקוננת בארזים.

    רד"ק

    בעותיך. שם מן והמן נבעת: צמתתוני. אין טעם להרכבה הזאת והנכון בעיני כי כפלה בו הלמ"ד עם כינוי הרבים לחזק הענין כמו ירקרק שהוא ירוק שבירוקים כן צמתתוני ר"ל כרתו אותי כריתות רבות:

    מצודת ציון

    בעותיך. מל׳ בעתה וחרדה כמו פלצות בעתתני (ישעיה כא):

    צמתתוני. ענין כריתה כמו יצמיתם ה׳ (לקמן צד):

18. (יח)סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל־הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד:

    מצודת דוד:סבוני. החרון והחרדה מסבבים אותי כמים המסבבים גוף העומד בהם: יחד. החרון והחרדה:

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    סבוני ברוב ימים שעברו ולא היה בריא.

    רד"ק

    סבוני. כמו שהמים סובבים בעולם כן ביעותיך סבבוני וכן הקיפו פירושו סיבבו וכפל הענין במלות שונות כמו שהוא במקומות רבים:

    מלבי"ם

    סבוני כמים, ויותר מזה שהקיפו עלי, שהיקף הוא סביב סביב בכל צד, ולא אחד אחר חברו, רק הקיפו עלי יחד כולם בפעם אחת:

    מצודת ציון

    הקיפו. ענין סבוב:

19. (יט)הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ:

    מצודת דוד:הרחקת. כי לא באו אלי לנחמני: מיודעי מחשך. כאלו המה במקום חושך שלא אראה אותם:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ. נֶחְשַׁכְתִּי וְנֶחְדַּלְתִּי מֵהֶם:

    אבן עזרא

    הרחקת ככה היה מנהג כל אהביו ורעיו שלא יבקרוהו בחליו, כאילו מיודעיו במחשך ולא יראם.

    רד"ק

    הרחקת. כמו שפירשתי, כאילו מיודעי במקום חשך שלא אראה אותם:

    מלבי"ם

    הרחקת, מצייר כאלו אימות ה' ובעתותיו הסובבים אותו הם כשומרים סביבו בל יקרב שום איש אליו, ובזה הרחקת ממני אוהב ורע, רק מיודעי מחשך, דבר חשך ואופל הוא מיודעי, שאני שוכן עם החשך והאופל, והנמשך על הגוף הכללי והאומה מובן מאליו, שצורת האומה הכללית היא כגוף חולה במחלה אנושה, וכאלו מת ונקבר ובטל מן העולם, רק בזה עודהו חי שעודו מרגיש בצרותיו, והוא מופרד מבני אדם כלוא בבתי כלאים לשכון לבד כצפור בודד על גג, ונרדף מן אימים ובעתות ומשברי מות, וכן כל הדמויים צודקים בנמשל למבין, שעז"א משכיל:

    מצודת ציון

    מיודעי. אוהבי:

    מחשך. מל׳ חושך: