תהילים פרק פ״ז

תהילים פרק פ״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי־קֹדֶשׁ:

   מצודת דוד:יסודתו. יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ. יְסוּדַת מִזְמוֹר זֶה; עַל הַר צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם יְסָדוֹ הַמְשׁוֹרֵר:

   אבן עזרא

   לבני קרח מזמור שיר לאחד מנכדי שמואל, או מבני בני בניהם ועיקר זה המזמור יסודתו על הר הקדש.

   רד"ק

   לבני. כבר פירשתי בתחילת ספר השני טעם לבני קרח וזה המזמור על שבח ציון חברו דוד ונתנו לבני קרח לשורר, או חבר אותו על עצמו: ופירוש יסודתו. יסודת השיר בהררי קדש שהם ירושלים: ואמר הררי. לשון רבים כי הר ציון אחד והר המוריה שהוא הר הבית אחד או אמר כן בעבור ההרים הסמוכים לירושלים: והזכיר

   מלבי"ם

   לבני קרח, מדבר בשבח ציון והעם אשר בה, כמ"ש יסודתו בהררי קדש:

2. (ב)אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:כל משכנות. כי אף שכל א״י אהובה היא למקום מ״מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אוהב השערים הנכבדים מכל המשכנות. והטעם: לשבת בם ואחר כן יזכיר ירושלם.

   רד"ק

   ציון. כי הוא מקום המלוכה ובכללה ירושלים:

   אהב. אמר שערי לפי שהזקנים והחכמים יושבים בשערים ואמר אע"פ שכל משכנות יעקב אוהב אף על פי כן שערי ציון אוהב יותר לפי שהם החכמים והמתעסקים בעבודת האל יתברך:

   מלבי"ם

   (ב-ג) אוהב ה' את שערי ציון, נכבדות מדובר בך, ר"ל שכבר נוכל להרגיש מעלת איש או אומה או מקום ע"י הגנאי והדופי שישימו בו, שהגנאי שיטילו באיש נכבד ומצויין יהיה לפעמים שבח ומעלה באיש פחות וגרוע, כמו שיאמרו בגנאי הנדיב, שלא נתן לפדיון שבוים רק עשירית מעשרו ולא נתן חמישית עשרו, שאם היה הכלי נותן מתנה כזו היו משבחים אותו, וא"כ מן הגנאי הזה ניכר שהוא נדיב ודרכו תמיד לפזר הרבה, והנה העמים היו מדברים בגנאי של ציון וישראל מה שאסר ה' את הבמות וצוה להקריב רק בירושלים, שמזה אמרו שאהבת ה' את ישראל ושכינתו בתוכם אינה בעבור עצמם שא"כ היה מקבל עבודתם בכל משכנות יעקב, ואחר שה' אוהב רק שערי ציון, שאותם אהב מכל משכנות יעקב מבואר שאינו אוהב ישראל כ"כ, וזה גנאי להם לפי דעתם, ושיעור הכתוב מה שמדובר בך לגנאי (כי הדבור שאחריו ב' ומורה דבור של גנאי בכ"מ) לאמר שאוהב ה' את שערי ציון מכל משכנות יעקב, שמצד זה ידבר בך גנאי שאין ה' אוהב משכנות יעקב מצד עצמם, הנה נכבדות מדבר בך, הדבור של גנאי הזה הוא לך נכבדות וכבוד גדול, כי בגנאי הזה יודו שאת עיר האלהים, שבך בחר ה' לשבתו, וזה כבוד גדול שבך ישב אלהים על הארץ בקביעות, ועל ידך שוכן בתוך ישראל שכינת קבע, סלה סיום הענין:

3. (ג)נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה:

   מצודת דוד:נכבדות. וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ. אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, דִּבְרֵי כָבוֹד נִדְבְּרוּ בָּךְ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמָה הֵן הַנִּכְבָּדוֹת? שֶׁאַתְּ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה:

   אבן עזרא

   נכבדות כל אחד מתהלות נכבדות מדובר בך את עיר האלהים באמת - והיא ירושלם.

   רד"ק

   נכבדות מדובר. ביושבים בך או פירושו מעלות נכבדות מדובר בך שאת מעולה על כל הארצות בהרבה דברים כי בישוב נחלק לשבעה חלקים ובחלק האמצעי היא ירושלי' והיא באמצע היישוב לפיכך אוירה טוב וממוסך מכל האוירים לבריאות הגוף ולחכמה כמו שאמר במזמור מ"ח יפה נוף משוש כל הארץ:

   עיר האלהים סלה. כי האלהים בחר לשכון כבודו שם:

4. (ד)אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם־כּוּשׁ זֶה יֻלַּד־שָׁם:

   מצודת דוד:אזכיר. אמרו במקום ה׳ לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו׳ להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר״ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיוֹדְעָי. עוֹד זֹאת דִּבֵּר עָלֶיךָ: אַזְכִּיר אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּבֶל עַל יוֹדְעַי, לְהָבִיא מִנְחָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סו:כ) ״וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם וְגוֹ׳ מִנְחָה לַה׳ וְגוֹ׳״:

   הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ. גַּם הֵם כְּמִצְרַיִם וּבָבֶל יִתְּנוּ לֵב לְבַקֵּשׁ וְלִזְכֹּר אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

   זֶה יוּלַּד שָׁם. זֶה הָיָה מִמִּשְׁפָּחוֹת הַנּוֹלָדִים בְּצִיּוֹן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד״ (ישעיה כז:יב):

   אבן עזרא

   אזכיר דברי המשורר אזכיר רהב - הוא מצרים המחצבת רהב, או רהב כל גוי והוא סמוך, כדרך ושכורת ולא מיין כאילו אמר: אזכיר רהב כל גוי שיהיה ובבל עמהם, אזכיר זה ליודעים כמוני וגם אזכיר פלשת עם צור.

   וטעם זה יולד שם כי לפרקים מועטים בשנים רבות יולד בהם איש חכם נודע בדורו, שיש לו שם.

   רד"ק

   רהב. הוא מצרים וכן אמר כשאזכיר ליודעי המדינות הגדולות בגוים לא אראה בהם כמו ציון: ואמר ליודעי. כמו ליודעי מעלת ציון ויהיה ליודעי כמו ליודעים יהיה הכינוי כנגד ציון או יהיה הכינוי כנגד המשורר ופירושו ליודעים ציון כמוני:

   זה יולד שם. בכל אלו המדינות הגדולות אם יהיה באחת מהם חכם:

   מלבי"ם

   אזכיר, מבאר שני הבדלים בין אנשי עיר ציון ובין אנשי עיר או אומה אחרת, א. מצד כללות הקיבוץ, שבכל עם ועם אין כל איש ואיש מפרטי האומה הולך מהלך השלימות לכלל האומה, רצוני שהגם שמתנאי האומה או הקיבוץ שימצאו שם אישים רבים, מ"מ אם יחסר איש אחד לא יחסר שם עם ואומה ממנה, כמו שאם תחסר חטה אחת מן הכרי של תבואה שלא יורגש חסרון זה לכלל הכרי, לא כן אישי וקיבוץ עם ציון שידמו כאיברים פרטיים של הבע"ח שאם יחסר אבר אחד יהיה זה מום וחסרון לכלל הגוף, כן כל איש ואיש משלים שלימות הכלל, ואם יחסר איש אחד יורגש החסרון אל הכלל, וז"ש אם אבוא להזכיר ליודעי כללות אומה אחת רהב או בבל, לא אזכיר את האישים הפרטים הגרים בה, רק אזכיר רהב ובבל ליודעי, אזכיר את הקיבוץ בכלל לא את פרטיו, ואישיו, כי כבר תהיה האומה בתכלית שלימותה גם אם יחסר איש אחד, וכן אם אבוא להזכיר מי הוא הנולד בארץ פלשתים או צור או כוש אשר בעבורם יהיו יושביה לגוי, לא אזכיר שם אישים פרטיים, רק אומר כי פלשת וצור עם כוש זה יולד שם, ששם נולד גוי פלשת או גוי צור או גוי כוש, לא כן אם ארצה להזכיר מי הוא השם את ציון לגוי גדול ואומה מיוחדת, שאז לציון יאמר איש ואיש (אשר) יולד בה, אז אני צריך להזכיר כל איש ואיש מאישים הפרטיים הנמצאים בה, כי כל איש פרטי משלים את האומה בכללה, כמו שכל אבר פרטי משלים גוף הבעל חי שכ"א צריך לשלמות הגוף, והוא, ר"ל והאיש הפרטי הזה יכונן אותה שתהיה עליון, שע"י כל איש ואיש מאישיה יתוסף שלמות ועליה לעם ציון בכלל, ב. עוד יש ביניהם הבדל מצד האישים הפרטיים בעצמם, כי מלבד מה שנתעלו אישי העם הישראלי במה שכ"א הולך מהלך השלימות אל הכלל כולו, עוד יתרון להם במה שכל איש פרטי בפ"ע נחשב כגוי כולו וכקיבוץ שלם ועז"א ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם, איש פרטי הנולד בציון יספור ה' אותו בכתוב עמים, כאילו הוא עם שלם בפ"ע, שאינם נחשבים ליחידים רק לעמים שלמים, סלה סיום הענין:

   מצודת ציון

   רהב. הוא מצרים כמ״ש בהם רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) ויקראו כן ע״ש גאותם והוא מל׳ ירהבו הנער בזקן (שם ג׳):

   ליודעי. ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

5. (ה)וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד־בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן:

   מצודת דוד:ולציון יאמר. המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה: והוא. מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ. וּכְשֶׁיְּבִיאוּם מִנְחָה לַה׳ בְּצִיּוֹן, יֵאָמַר לָהֶם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד: זֶה מֵאוֹתָם שֶׁגָּלוּ מִמֵּךְ וּמִתּוֹלְדוֹתֵיהֶם. עִנְיָן אַחֵר: הַמְשׁוֹרֵר אוֹמֵר אַזְכִּיר לְעַמִּי וּלְיוֹדְעַי אֶת גְּדֻלּוֹת מִצְרַיִם וּבָבֶל, שֶׁהֵם רוֹאִים עַתָּה אֶת גְּדֻלָּתָם. הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם סְמוּכִים לְרַהַב וּבָבֶל, מְנַשְּׂאִים אוֹתָם כָּל הָאֻמּוֹת וְאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם: זֶה יֻלַּד שָׁם – בְּמִצְרַיִם וּבָבֶל:

   וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר וְגוֹ׳. וְהַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁהוּא עַכְשָׁיו לְרַהַב וּבָבֶל, יָסוֹב לְצִיּוֹן, וְעָלֶיהָ יְהוּ אוֹמְרִים: פְּלוֹנִי יֻלַּד בָּהּ:

   וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְכוֹנְנֶהָ לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲיָרוֹת:

   אבן עזרא

   ולציון ובעבור ציון הלמ"ד אמרי לי אחי, הוא יאמר תמיד איש ואיש נולד בה, כי חכמים שיש להם שם הם רבים.

   וטעם איש ואיש לא זה לבדו.

   יכוננה על דרך: והוא צוה לי אחי והנה והוא עליון יכוננה, בעבור היות השם בכח הפעלים, והיה פירושו והשם הנזכר למעלה: אוהב ה' שערי ציון.

   יכוננה מכון עליון. והטעם: מקום כזה שיולדו שם חכמים רבים, השם יעמידהו ויכוננהו.

   רד"ק

   ולציון. אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה מכמה חכמים יוכל אדם לומר שיולדו בה ותמיד בכל הזמנים ימצאו בה החכמים רבים וגדולים בעלי השם:

   והוא יכוננה עליון. כמו והוא עליון יכוננה כלומר האל שהוא עליון על הכל והוא יצר כל העולם יצר וכנן המקום הזה לשבח על כל המקומות, או פירושו דרך תפילה העיר הזאת עליון יכוננה ויעמידה שנים רבות:

6. (ו)יְהוָה יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד־שָׁם סֶלָה:

   מצודת דוד:ה׳ יספור וגו׳. בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   ה׳ יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים וְגוֹ׳. מִקְרָא מְסֹרָס זֶה, וְסֶלָה הָאָמוּר לְסוֹפוֹ מוּסָב כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ: ה׳ יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים סֶלָה, כְּלוֹמַר לֶעָתִיד כְּשֶׁיִּכְתֹּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים לְדֵרָאוֹן, יִמְנֶה אֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּבְלָעִים בְּתוֹכָם וְאֶת הַנֶּאֱנָסִים בֵּינֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִתּוֹכָם וְיֹאמַר זֶה יֻלַּד מֵאוֹתָם שֶׁל צִיּוֹן וְיִבְרוֹר אוֹתָם לוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה: ״וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם״ (ישעיהו סו:כא), מִן הַגּוֹיִם הַמְּבִיאִים אוֹתָם מִנְחָה אֶקַּח הַנִּבְלָעִים בְּתוֹכָם, וְיִהְיֶה בָהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם שֶׁאֵינָם נִכָּרִים וּלְפָנַי גְּלוּיִים הֵם אָמַר ה׳. וְהֵיכָן אָמַר? ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (דברים כט:כח):

   אבן עזרא

   ה' הטעם והשם לבדו שידעו מספר כל העולם בכתבו והוא יכול לספר כל הנולדים שהם חכמים בציון, כי רבים הם ממספרי אדם.

   זה יולד שם שב אל ציון.

   וטעם בכתוב השם והספרים הם הם השמים.

   רד"ק

   ה' יספור. ענין כתיבה רוצה לומר כשכתב האל יתברך העמים שיהיו בהם מהחכמים שיאמרו עליהם זה יולד שם כתב זה המקום לשבח שיהיו שם חכמים רבים והכתיבה היא גזירתו ובא הפסוק הזה על דרך בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל:

7. (ז)וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל־מַעְיָנַי בָּךְ:

   מצודת דוד:ושרים. אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים, ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְשָׁרִים כְּחוֹלְלִים. עַל זֹאת, כְּחוֹלְלִים לְשׁוֹן ״מְחוֹלְלִים״ (שופטים כא:כג):

   כָּל־מַעְיָנַי. כָּל קְרָבַי:

   בָּךְ. בִּישׁוּעָתְךָ (שיר השירים רבה א:לב):

   אבן עזרא

   ושרים, בך לנכח איש האלהים ושם שרים וחוללים שלא יפסקו, כמו מעייני מים, ואלה מעיני, כמו: על כל אצילי ידי, ומנהג העולם להיות השרים מועטים מהחוללים ושרי ציון, כמו החוללים ומשקל החוללים,כמו:אמרתי להוללים.

   רד"ק

   ושרים. המשוררים והמחוללים כולם ישירו שבחך כי אני גם כן אעשה כל מעיני בך כלומר כל מעיני לבי שלבי מקורו נובע עליך שירים, או פירוש מעיני עיוני והשגחתי בך:

   כחוללים. וכ"ף כמו חלק כחלק יאכלו כמו אלה כאלה, וכלם יענו בך וישוררו בך" וחוללים. הם המנגנים בחלילים:

   מלבי"ם

   ושרים, אחר שבאר המעלות שנמצא ליושבי ציון על עמים זולתם, אומר כי בעת ישירו שירי האומה בחלילים וכלי שיר, אז הם שרים לאמר כל מעיני בך, שמעיני הישועה האלה כולם בך, את ציון הוא המקור שממך יזלו מעינות האלה ושפע המעלה והתפארת שנמצא לעם יושב ציון:

   מצודת ציון

   ושרים. מל׳ שירה:

   כחוללים. שם כלי נגון כמו תוף וחליל (ישעיהו ה׳:י״ב) מעיני. מל׳ עיון ומחשבה: