תהילים פרק פ״ג

תהילים פרק פ״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   שיר. זה המזמור נאמר על המלחמה שהיתה בימי יהושפט כשבאו עליו בני שעיר ועמון ומואב כמו שאמר בדברי הימים והיו עמהם גוים אחרים שהיו שכנים וקרובים זה לזה אף על פי שלא נזכרו שם בפרט:

   מלבי"ם

   שיר מזמור לאסף, נוסד ג"כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו', לא לכם להלחם בם וכו', עמדו וראו את ישועת ה' וכו' (דברי הימים ב כ׳:י״ז), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע"י המהומה שהטיל ה' ביניהם:

2. (ב)אֱלֹהִים אַל־דֳּמִי־לָךְ אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט אֵל:

   מצודת דוד:אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה: אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אַל דֳּמִי לָךְ. אַל תִּתֵּן שְׁתִיקָה לְעַוּוֹתָתֵינוּ שֶׁאוֹיְבֵינוּ מְרֵיעִים לָנוּ:

   אבן עזרא

   אלהים כמו שופט.

   דמי שתיקה, מגזרת: וידום אהרן, אף על פי שהוא משרש אחר.

   וטעם אל שאתה תקיף שתוכל להושיע.

   רד"ק

   אלהים אל דמי. אל תדום לעת הצרה הזאת:

   מלבי"ם

   אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר"ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש:

   מצודת ציון

   דמי. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לעיל סה):

   תשקוט. ענין מנוחה:

3. (ג)כִּי־הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ:

   מצודת דוד:יהמיון. לכלות את ישראל: נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   כי יהמיון מגזרת המון, כי ברובם הם הומים עלי.

   רד"ק

   כי הנה אויביך. כי הנה נתקבצו גוים רבים עלינו הומים להשמידנו:

   ונשאו ראש. להתגבר עלינו:

   מלבי"ם

   כי הנה אויביך יהמיון אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, ואל תשקט כי משנאיך נשאו ראש הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם:

   מצודת ציון

   יהמיון. מל׳ המיה:

4. (ד)עַל־עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל־צְפוּנֶיךָ:

   מצודת דוד:יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יערימו ערמת סוד.

   וטעם צפוניך צפונים בסתרך, כנגד סוד.

   רד"ק

   על עמך. יקחו עצה וסוד גוי עם גוי בערמה לבא עלינו:

   צפוניך. ישראל שהם צפונים בסתרך:

   מלבי"ם

   על, מה שיערימו סוד על ישראל הוא מצד שהם עמך, ויתיעצו, ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא על צפוניך על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם:

   מצודת ציון

   יערימו. מל׳ ערמה:

5. (ה)אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא־יִזָּכֵר שֵׁם־יִשְׂרָאֵל עוֹד:

   מצודת דוד:אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אמרו אלה לאלה.

   מגוי מהיותם גוי.

   רד"ק

   אמרו לכו ונכחידם מגוי. מהיות גוי, שיהיו הנשארים מועטים ומפוזרים בנוסם עד שלא יהיו עוד גוי ולא יזכר שמם עוד:

   מלבי"ם

   אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא"כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע"י ישראל:

   מצודת ציון

   ונכחידם. ענין כריתה כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט):

6. (ו)כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ:

   מצודת דוד:עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. בְּרִית זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא עָלֶיךָ, לְהַשְׁכִּיחַ אֶת שִׁמְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה קָרוּי אֱלֹהִים אֶלָּא לָנוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל אַף שִׁמְךָ הַגָּדוֹל אֵינוֹ נִזְכָּר. כָּךְ מָצָאתִי:

   אבן עזרא

   כי נועצו עצת לב יחדיו.

   וטעם עליך כי שמך נקרא עליהם.

   רד"ק

   כי נועצו. אף על פי שהיו נלחמים זה עם זה הגוים האלה עתה נועצו לב יחדיו כדי להלחם בישראל: וטעם עליך. כי יאמרו לא תוכל להושיענו מידם:

   מלבי"ם

   כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא"י ויש רחוקים מא"י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ"א י"ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע"י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא"י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא"י והגרים רחוקים מא"י, וכן באו (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א"י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא"י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין:

7. (ז)אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים:

   מצודת דוד:אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים: והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   אהלי הטעם אדום - באהליהם או שכנו אהלי אדום שהתחברו אליהם והנה הם העיקר, וככה יושבי צור.

   והגרים הם ההגריאים שילדה הגר מבעל אחר, ובעבור שהיתה שפחת אברהם התייחסו הבנים אליה, כדרך בנות ברזילי הגלעדי.

   רד"ק

   אהלי. שבאו עם אהליהם להאריך המלחמה על ישראל אם לא יוכלו להם במהרה:

   אדום. כמו שכתוב בדברי הימים בני שעיר:

   וישמעאלים. ושאר הנזכרים הם בכלל העמונים כי לא נזכרו שם בפרט כי אם בני שעיר עמון ומואב:

   והגרים. שאר בני הגר שהיו מבעל אחר או מאברהם אם היא קטורה:

8. (ח)גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם־יֹשְׁבֵי צוֹר:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   גבל הם הגבלים.

   וטעם זרוע כי תמיד היו עוזרים אותו.

   רד"ק

   גבל. אנשי גבל:

9. (ט)גַּם־אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי־לוֹט סֶלָה:

   מצודת דוד:גם אשור. עם כי ראו גבורת ה׳ במחנה סנחריב מ״מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   גַּם אַשּׁוּר. אַף אַשּׁוּר שֶׁהָיָה נִזְהָר עַד הַיּוֹם מִשְּׁאָר עֵצָה סְכָלָה וְלֹא יִתְחַבֵּר עִם מְרֵעִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית י:יא) ״מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר״, שֶׁיָּצָא מֵעֲצַת דּוֹר הַפְּלַגָּה, כָּאן נִלְוָה עִמָּם וַעֲזָרָם לְרָעָה (בפרושים אחרים מצאתי כן). גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם וְגוֹ׳. גַּם זֶה שֶׁהָיָה מְחַבֵּב מִתְּחִלָּתוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁפֵּרַשׁ מֵעֲצַת נִמְרוֹד שֶׁנֶּאֱמַר מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר, אַף הוּא חָזַר לִהְיוֹת רָשָׁע. לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לְהַחֲרִיב בֵּיתְךָ (בראשית רבה לז:ד):

   הָיוּ זְרוֹעַ. כָּל אֵלֶּה נָתְנוּ כֹּחַ וְעֶזְרָה לְמוֹאָב וְעַמּוֹן שְׁכֵנֵינוּ לָבֹא עָלֵינוּ:

   רד"ק

   גם אשור. אמר גם לפי שהוא רחוק מארץ ישראל יותר משאר הגוים הנזכרים, ואדוני אבי ז"ל פי' כי אמר גם כלומר עדיין מחזיק ברשעתו ולא זכר מפלתו כשיצא מלאך והכה את מחניהו ולפירושו היתה מלחמה זאת אחר חזקיהו:

   לבני לוט. עמון ומואב:

   מצודת ציון

   נלוה. ענין חבור כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ״ט:ל״ד):

10. (י)עֲשֵׂה־לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן:

    מצודת דוד:כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ״ש בשופטים: כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן. עַל יְדֵי גִּדְעוֹן (שופטים ז-ח):

    כְּסִיסְרָא. עַל יְדֵי בָּרָק (שופטים ד:ט):

    אבן עזרא

    עשה להם כמדין כאשר עשית למדין במלחמות גדעון.

    בנחל קישון ששם מתו הנסים ממחנה סיסרא: נחל קישון גרפם.

    רד"ק

    כמדין. עם גדעון:

    בנחל קישון. כי שם היתה מלחמת סיסרא:

    מלבי"ם

    עשה להם כמדין שהיה מפלתו ע"י המהומה ששלח ה' בהם והרגו זה את זה (שופטים ז' כ"ב), כסיסרא וכיבין (מלך חצור) בנחל קישון שהיה ג"כ מהומת ה' ביניהם באופן זה, כמ"ש ויהם ה' את סיסרא לפני ברק (שם ד' ט"ו):

11. (יא)נִשְׁמְדוּ בְעֵין־דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה:

    מצודת דוד:נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר: היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע״פ האדמה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מִן הַמִּלְחָמוֹת הָיְתָה בְּעֵין דֹּאר, שֶׁל גִּדְעוֹן (שופטים ז:א) אוֹ שֶׁל בָּרָק (שופטים ה:יט):

    הָיוּ דֹמֶן. ״זֶבֶל מְפֻזָּר״, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:

    אבן עזרא

    נשמדו שב אל מדין ושם המקום שנפלו שם: עין דאר, אולי נקרא כן בעבור שהיה גדעון משם.

    רד"ק

    נשמדו בעין דאר. על מדין אמר ואף על פי שלא נזכר זה בספר שופטים ויש מפרשים כי על מלחמת סיסרא הוא ועין דאר היה בחלק מנשה עם תענך ומגידו הנזכרים שם בבשירת דבורה:

    היו דמן. היו מדרך רגל כמו דומן האדמה שהוא הזבל שבאשפה:

    מלבי"ם

    נשמדו בעין דאר, יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י"א ב' י'), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י"ז י"ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט"ז) נשמדו שם והיו דומן לאדמה:

    מצודת ציון

    דומן. זבל ואשפה כמו כדומן על פני השדה (מ״ב ט):

12. (יב)שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל־נְסִיכֵמוֹ:

    מצודת דוד:שיתמו. שים הנדיבים שבהם: כעורב וכו׳. והם היו שרי מדין:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    שיתמו דרך צחות כמו: ותראהו את הילד.

    רד"ק

    נדיבמו. הידיעה אחר הכינוי כמו ותראהו את הילד, אמר ישית נדיביהם והם השרים כעורב וכזאב שהם שרי מדין:

    וכזבח והצלמנע. שהיו גם כן שרי מדין:

    נסיכמו. הם מלכיהם:

    מלבי"ם

    שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב שעורב וזאב היו שרים, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו, כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי' ז' וסי' ח'):

    מצודת ציון

    נסיכמו. ענין שררה כמו נסיכי סיחון (יהושע י״ג):

13. (יג)אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אֲשֶׁר אָמְרוּ. הַגּוֹיִם הָאֵלּוּ הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל וְכָל חֲבֵרֵיהֶם:

    נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים. אֶת נְוֵה בֵּית אֱלֹהִים:

    אבן עזרא

    אשר, נאות כמו נוות, כי אותיות אהו"י נראות ונעלמות מתחלפות.

    רד"ק

    אשר. כי הם חשבו לירש את נאות אלהים כלומר ארץ ישראל ונפלו ביד גדעון וישראל כן שית אלה המלכים והשרים שבאו גם כן לירש את נאות אלהים כמו שאמר יהושפט:

    מלבי"ם

    אשר אמרו, יען שאמרו, נירשה לנו את נאות אלהים, כמ"ש בתפלת יהושפט בד"ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו:

    מצודת ציון

    נירשה. מל׳ ירושה:

    נאות. מדור:

14. (יד)אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי־רוּחַ:

    מצודת דוד:כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע״י הרוח:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל. וּכְקַשׁ הַנִּדָּפִים מִפְּנֵי רוּחַ, וּמַהוּ גַּלְגַּל? הוּא רָאשֵׁי קוֹצֵי הַשָּׂדֶה הַקְּרוּיִים קרדנ״ש בְּלַעַ״ז, וּכְשֶׁמַּגִּיעִין יְמֵי הַחֹרֶף נִתָּקִים וְנִשְׁחָתִים מֵאֲלֵיהֶם וּפוֹרְחִין מְעַט מְעַט, וְדוֹמֶה אוֹתוֹ הַנִּתָּק מֵהֶם כְּמִין גַּלְגַּלֵּי אוֹפַן עֲגָלָה, וְהָרוּחַ מוֹלִיכָתָן:

    אבן עזרא

    אלהי בעבור שהזכיר אלהים בלא סימן המדבר, הזכיר אלהי שהוא סימן המדבר ליחדו, על כן אמר: אלהי.

    שיתמו כגלגל נוסף הגימ"ל כי הוא כאשר יבער הגלל וכגלגל לפני סופה, כי הוא מתגלגל.

    רד"ק

    כגלגל. הוא הקש המתגלגל מפני הרוח:

    מלבי"ם

    שיתמו כגלגל, הגלגל מתגלגל מעצמו, והקש נרדף מפני רוח, כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם:

    מצודת ציון

    שיתמו. ענין שימה:

    כקש. הוא תבן הדק:

15. (טו)כְּאֵשׁ תִּבְעַר־יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים:

    מצודת דוד:תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל: תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    כאש לפי דעתי: כי תבער פועל יוצא. ואחרים אמרו: כי תבער היער ואיננו נכון.

    ומלת תלהט לעד.

    רד"ק

    כאש תבער יער. ביער ויש אומרים כי תבער פעל יוצא אם כן אין יער חסר בי"ת השימוש ומה שאמר כאש תבער לפי שביער העצים ביחד הרבה וכיון שהאש בעץ אחד יבער חבירו בחבירו עד כלות כל היער כן האויבים תהיה מהומה בהם איש ברעהו:

    תלהט הרים. העצים והעשבים פי' שהרוח נושבת בהרים ותדחה הלהבה מעץ לעץ עד שישרפו כלם כן תרדפם:

    מלבי"ם

    כאש תבער יער, שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ"ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, וכלהבה תלהט הרים, שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע"י להבת ה' ומחנה יהושפט:

    מצודת ציון

    וכלהבה. שלהבת:

    תלהט. ענין שריפה כמו אש לוהט (לקמן קד):

16. (טז)כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם:

    מצודת דוד:כן תרדפם. מאמר דוד ע״ה לכלות הכל מבלי שארית:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וּבְסוּפָתְךָ. טוֹרְבִּילְיוֹ״ן בְּלַעַ״ז:

    אבן עזרא

    כן, בסערך וסער מתחולל.

    ובסופתך רוח חזקה.

    מלבי"ם

    כן תרדפם בסערך, הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי"כ תבהלם:

    מצודת ציון

    בסערך ובסופתך. ענין רוח חזקה וגדולה:

17. (יז)מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה:

    מצודת דוד:ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    מלא בעבור שהתגברו לאמר: נרשה את נאות אלהים - הנה כנגד זה: קלון.

    רד"ק

    מלא פניהם קלון. שהם היו סבורים להתכבד בקלונינו ואתה מלא פניהם קלון שיהיו נקלים לפנינו ונבזים תחת אשר היו חושבים להיותם נכבדים עלינו. ואדוני אבי ז"ל פירש קלון מן קלוי באש כאלו אמר מלא פניהם בושת כי המתבייש יהיו פניו כאש:

    ויבקשו שמך. ואז יבקשו שמך כי ידעו כי אין זולתך ובידך הכל ואין ביד אדם כח וגבורה לעשות דבר אם לא ירצה האל:

    מלבי"ם

    (יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', ויבקשו שמך ה' אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה:

    מצודת ציון

    קלון. ענין בזיון והוא מל׳ קלוי באש (ויקרא ב׳:י״ד) כי המתבייש פניו מאדימות כאילו נשרף באש, או הוא מל׳ קלות:

18. (יח)יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי־עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ:

    מצודת דוד:יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רד"ק, מצודת ציון

    רד"ק

    ויחפרו. כמו יבושו:

    מצודת ציון

    ויחפרו. ענין בושה כמו וחפרה הלבנה (ישעיה כ״ד):

19. (יט)וְיֵדְעוּ כִּי־אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל־כָּל־הָאָרֶץ:

    מצודת דוד:וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה׳ המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור״ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    וידעו יש אומר כי יחסר וי"ו מן שמך. והנכון בעיני: שיחסר שי"ן שהוא תחת אשר, וכן הוא: וידעו כי אתה שמך ה' לבדך. וככה: אל תרבו שתדברו גבוהה ונדעה שנרדפה ועליון לנגד קלון.

    רד"ק

    וידעו כי אתה ה'. ושמך לבדך אין עוד זולתך ופירושו אתה ושמך שידעו כי אין אל זולתך אלא אתה הוא האל ולא אלהים אחרים וזהו שאמר עליון על כל הארץ כי הכל תחת ידו וברשותו:

    מלבי"ם

    וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ"מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם על כל הארץ, ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה: