תהילים פרק פ״א

תהילים פרק פ״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית לְאָסָף:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל הַגִּתִּית. כְּלִי שִׁיר הַבָּא מִגַּת:

   אבן עזרא

   למנצח על הגתית מלה הגתית פרשתיה.

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור נאמר על יציאת מצרים ונזכר בו ביטול העבודה מאבותינו שהיה בראש השנה לפיכך היו אומרים זה המזמור בבית המקדש בראש השנה ונזכר בו גם כן תקיעת השופר ואמר:

   מלבי"ם

   למנצח, הוסד בר"ה, וכפי הנראה היה אז ג"כ עת בצורת, ובר"ה התפללו על הגשמים ונענו:

   מצודת ציון

   הגתית. כלי נגון הבא מגת:

2. (ב)הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:הרנינו. בפה: עוזנו. שהוא לנו למעוז וחוזק: הריעו. בשופר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הָרִיעוּ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה ל:):

   רד"ק

   הרנינו. ראוי לכם עם ה' שתרנינו לאלהים עוזינו ותשבחו לו על הטובה שעשה לכם ביום זה כי אף על פי שיום הגאולה היה בחמשה עשר בניסן, התחלת הגאולה היתה שנחו מהעבודה הקשה אשר עבדו בה בראש השנה בהסירו מסבל שכמו הראה לנו עוזו וגבורתו שהיינו ברשות אדונים קשים וכאשר רצה האל יתעלה שמו לא היה כח ביד המצריים להעבידנו:

   לאלהי יעקב. אמר יעקב לפי ששבטי יעקב היו עבדים ויעקב הוא שירד עם בניו למצרים ואז הוחל שני מנין העבודה שהיו במצרים כמנין רד"ו:

   מלבי"ם

   הרנינו, חג זה נבדל מכל המועדים במה שמתריעים בו בשופר, והשופר סימן חרדה תמיד, והיה דרך להריע בשופר בתענית גשמים או על כל צרה, כמ"ש במס' תענית, ובעת ההיא לא היו מנגנים ומזמרים בכלי שיר, אבל בר"ה שהלוים משוררים בבהמ"ק וגם מריעים בשופר, עד שתרועת השופר לא יחרידם כמ"ש (נחמיה ח׳:י׳) אכלו משמנים וכו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, אמר הרנינו לאלהים מצד שהוא עזנו, תרננו בשיר, וגם הריעו בשופר מצד שהוא אלהי יעקב, וצוה לתקוע ביום זה, ומפרש (ג-ד) שאו זמרה ותנו תוף, לשיר בשיר, וגם תקעו בחדש שופר שבא השיר ותרועת השופר ביחד, ובאר שנמצא ביום זה ג' סימנים מובדלים, א. בחדש שהוא חג ביום שהירח מתחדש בו, ב. בכסה, שהוא יום המוכן למשפט, ג. ליום חגנו שהוקבע ליום חג ומועד:

3. (ג)שְׂאוּ־זִמְרָה וּתְנוּ־תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם־נָבֶל:

   מצודת דוד:שאו זמרה. הרימו בפה קול זמרה ותנו קול על התוף וכנור שקולו נעים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אוֹמֵר: הוּא נֵבֶל הוּא כִּנּוֹר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִימִין (וִיתֵדוֹת) יְתֵרוֹת שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֵבֶל? שֶׁהוּא מְנַבֵּל כָּל מִינֵי זֶמֶר:

   אבן עזרא

   שאו כמו: ישאו מדבר ועריו.

   ומלת תנו תשרת בעבור אחרת ותנו כנור נעים עם נבל.

   רד"ק

   שאו. קול זמרה, ותנו תוף. קול התוף או פירושו ותנו ידכם בתוף:

   כנור נעים עם נבל. וכן תנו ידיכם בכנור נעים עם נבל כלומר בכל מיני זמר:

   מצודת ציון

   נעים. ענין מתיקות וערבות:

4. (ד)תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:

   מצודת דוד:בחודש. בהתחלת החודש ר״ל ביום הראשון תקעו שופר: בכסה. בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר״ה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בַּחֹדֶשׁ. בְּחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה:

   בַּכֵּסֶה. יוֹם מוֹעֵד קָבוּעַ לְכָךְ, וְכֵן ״לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ״ (משלי ז:כ) – לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ (ביצה טז.):

   אבן עזרא

   תקעו בחדש תחלת חדוש הלבנה, כמו: חדשיכם ומועדיכם חדש ושבת וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות ונכון הוא שהיו תוקעים גם בשופרות, ורבותינו ז"ל פירשוהו על יום ראש השנה.

   וטעם בכסה שהלבנה מתכסה בו והנה כן משפט כל חדש.

   ומלת חגינו זביחת הכשבים כמו: חגים ינקופו, אסרו חג בעבותים. ולפי דעתי: שמלת כסה, כמו זמן קבוע או מועד ידוע, וככה ליום הכסא יבוא ביתו.

   רד"ק

   בחדש שופר. יום ראשון של חדש כמו מחר חדש כי בו תחדש הלבנה וכל החדש נקרא עם שם הלבנה ואמר בזה היום שהוא ראש חודש, תקעו שופר כמו שצוה אתכם משה ונראה כי זה הוא טעם מצות התרועה בראש השנה לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה הוא סי' שילוח עבדים:

   בכסה. בזמן ומועד:

   ליום חגינו. שהוא חג מן החגים הידועים לנו:

   מצודת ציון

   בכסה. ענין זמן מיועד כמו ליום הכסא יבוא (משלי ז׳:כ׳) והה״א תמורת האל״ף:

5. (ה)כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

   מצודת דוד:כי חק. התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי חֹק. הוּא לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְקֹעַ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהוּא יוֹם הַמִּשְׁפָּט לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   אבן עזרא

   כי חק ומשפט קרובים בטעם. וטעם זה היה החוק לישראל, להריע לאלהי יעקב בזמן הזה.

   רד"ק

   כי. זה שאני אומר לכם תקעו חוק ומשפט הוא עליכם שצוה אתכם אלהי יעקב ולמה צוה אתכם:

   עדות ביהוסף שמו. כלומר זכר ועדות שם זה החוק שהיא תקיעת שופר ביהוסף:

   יהוסף. כמו יוסף וכל ישראל נקרא בשם יוסף כדלעיל ומה היא העדות בצאתו על ארץ מצרים, י"מ כשיצאו ישראל מארץ מצרים לפי שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה והנכון בעיני כי בצאתו נאמר על האל יתברך כלומר כשיצא על ארץ מצרים לגאלינו:

   שפת לא ידעתי אשמע. כלומר אז כשנגאלתי הייתי שומע מדברים לשון אחרת שאינו לשוני, ואמר לא ידעתי שלא היה לי לדעת אותו לולי שנשתעבדתי בהם או אמר לא ידעתי כי רובם לא היו מבינים לשון המצריים כי היו מדברים בלשון הקודש:

   מלבי"ם

   כי חק, אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק, שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה', אבל הוא משפט לאלהי יעקב, ה' יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו:

6. (ו)עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא־יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

   מצודת דוד:עדות. ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ״ש וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מ״א:מ״ב) כי ארז״ל בר״ה יצא יוסף מבית האסורים: בצאתו. בעת שיצא למשול על ארץ מצרים: שפת. אז היה יוסף משתבח לומר שפת לשון אשר לא ידעתי מעולם הנה עתה אשמע ואבין כי ארז״ל שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון לפי שכתוב בנמוסי מצרים שאין למשול בהם כ״א המכיר בכולן:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִים (ראש השנה י:):

   שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע. מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (סוטה לו:), שֶׁלִּמְּדוֹ גַבְרִיאֵל שִׁבְעִים לָשׁוֹן:

   אבן עזרא

   עדות יש אומרים: כי שמו שב אל עדות, כמו: ויקם עדות ביעקב אע"פ שבא על לשון זכר כמו ודעת לנפשך ינעם, כי התי"ו סימן לשון נקבה. ויש אומרים: כי וי"ו שב אל חק לישראל, או אל משפט. ויש אומרים: כי עדות כמו עדי, כמו את הנזר ואת העדות, רמז לרביד זהב.

   בצאתו על ארץ מצרים כמו: ויצא יוסף, רק לא מצאנו יוסף בסבלות וכפוי בדוד רק כבל רגלו בבית הסוהר. ויש אומרים: כי בראש השנה יצא מבית האסורים. והנכון בעיני: כי הזכיר יהוסף בתוספת ה"א תפארת, בעבור השם הנכבד והוא כנגד כל ישראל כאשר הזכרתי במזמור העליון.

   וטעם להיות חק בכל ראש חדש לתקוע בשופר להזכיר גבורות השם בתחלת כל מועד ויום החדש ככה, או הזכיר יוסף כנגד כל ישראל כדרך בני יעקב ויוסף סלה כאשר פירשתי שם.

   בצאתו על ארץ מצרים בבואם מרעמסס ועברו על ארץ מצרים ומצרים מקברים.

   וטעם שפת לא ידעתי אשמע הנה משורר כנגד כל ישראל שהוצרכו ישראל במצרים ללמוד לשון מצרים שלא ידעוה אבותיהם, והיה ראוי להיות שפת שלא ידעתי, או תחסר מלת עם שפת עם לא ידעתי כדרך השותים במזרקי זהב, או כסף יין ועתה הזכיר החק ששם האל בישראל שהוציאם ממצרים, וזה הוא הסירותי מסבל.

   מלבי"ם

   עדות ביהוסף שמו, יען שענין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג"כ בר"ה, כמ"ש חז"ל, ואז היה ג"כ הדין על הרעב והשובע, שע"כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, אמר שכבר שם ה' עדות זה ביהוסף שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל עלילות מצעדי גבר, כי בצאתו על ארץ מצרים, אז אשמע שפת (מי) שלא ידעתי אותו שאמר לאמר הסירותי מסבל שכמו, ר"ל שאז שמע שפרעה אמר כן שיצא לחירות, וזה היה בר"ה, אולם לא פרעה היה המדבר, כי אני אשמע אז שפת לא ידעתי, היינו שהאל הבלתי נודע אמר כן, שהגם שבגלוי דבר פרעה זאת, בהסתר יצא דבור זה מאת ה', שהוא הוציאו לחירות והוא אמר הסירותי מסבל שכמו, וכמו שהיה בימי קדם ביוסף כן היה גם עתה, כי בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם, שגם עתה שהיינו בצרה מפני הרעב, וה' ענה אותנו בסתר, ואמר "בצרה קראת ואחלצך": והוציא גם אותנו לחירות מן הצרה ביום זה כמו שהוציא את יוסף, וגזר ג"כ על השובע אחרי הרעב כמו שגזר בימי יוסף, וכמו ששם היה עניית ה' בסתר, כי בגלוי היה נראה שפרעה הוא העונה, ועניית ה' היה נסתר תחת רעם שרים ותרועת מלך, תחת רעם דברי פרעה, כן תשועת ה' עתה נגלה ע"י רעם, שבאו רעמים ומטר שהוא ענין טבעי, ותחת קול הרעם שהוא בגלוי, נסתר עניית ה' על התפלה, שענה אותנו בסתר בקול הרעם והמטר ואמר לנו "בצרה קראת ואחלצך", אבחנך על מי מריבה, קרא מי הגשמים שירדו בשם מי מריבה, שהם המים אשר רבו בני ישראל אל ה', ופה היה המים שרב ה' והתוכח עם בני ישראל, כמו שיבאר הריב והוכוח הזה, ובמים אלה שעצר את הגשמים בחן אותנו אם נשמע בקולו, כמו שיבאר סלה נשלם הענין:

   מצודת ציון

   עדות. מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מ״ב י״א) שפת. לשון עם ועם כמו שפה אחת (בראשית י״א):

7. (ז)הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:

   מצודת דוד:הסירותי. אמר במקום ה׳ בזה היום הסירותי מסבל שכמו של ישראל כי ארז״ל בר״ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים: כפיו. העברתי כפיו מן הדוד ממה שהיה מבשל לאדוניו ועשה לו מלאכת עבד:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מִדּוּד. מֵעֲבוֹדַת עַבְדוּת לְבַשֵּׁל קְדֵרוֹת כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הָעֲבָדִים:

   מִדּוּד. קְדֵרָה, כְּמוֹ ״וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד״ (שמואל א ב:יד):

   אבן עזרא

   הסירותי אני הוא שהסירותי מסבל שכמו - שכם ישראל.

   וכפיו תעבורנה תסורנה מעשות חומר מעשות החומר והלבנים ולנשאם בדוד. ויתכן: היות שפת לא ידעתי רמז לישראל, ששמעו קול השם בסיני, והנה שפת, סמוך כי ישראל לא ידעו השם כראוי רק אחרי שומעם קולו, וכן הוא כתוב: אתה הראית לדעת ומה הוא מן השמים השמיעך את קולו, או יהיה שפת לא ידעתי משה שהיה ערל שפתים והיה אהרן לו לפה, והיה משה מדבר על שם הכבוד לישראל.

   רד"ק

   הסירותי. דברי האל יתברך ביום הזה הסירותי מסבל שכמו שלא נשתעבדו עוד ולפיכך שם זה החוק שהוא תקיעות שופר לזכר יום ה:

   שכמו. שהיו נושאים לבינים:

   כפיו מדוד תעברנה. וכן עברו כפיו מעשות הדודים והם הקדירות כי לא היו עושים הלבינים לבד כי כל מלאכת החמר היו עושים:

   מצודת ציון

   מסבל. ענין טעינת משא כמו והנושאים בסבל (נחמיה ד׳):

   שכמו. כתיפיו מדוד. כלי בישול כקדרה וכיוצא וכן והכה בכיור או בדוד (ש״א ב):

8. (ח)בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל־מֵי מְרִיבָה סֶלָה:

   מצודת דוד:בצרה. בעת הצרה כשקראת אלי הוצאתיך ממנה: אענך. עניתיך במה שהייתי מסתיר ממך: רעם. בעת עברם בים והיה על המצרים לבדם שנאמר קול רעמך בגלגל (לעיל טז): אבחנך. ר״ל עם כי היה בחון וידוע לפני שתחטא במי מריבה עכ״ז עניתיך בעברך במי הים: סלה. ר״ל וכ״כ עד עולם דרכי להושיע בעת צרה עם כי נגלה לפני שיחטא בדומה לה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בַּצָּרָה קָרָאתָ. לִי כֻּלְּכֶם קְרָאתֶם מִצָּרַת עֲבוֹדַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם, וָאֲחַלֵּץ אֶתְכֶם:

   אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם. אַתָּה קְרָאתַנִי בְּסֵתֶר, בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וַאֲנִי עָנִיתִיךָ בְּקוֹל רַעַם; הוֹדַעְתִּי גְּבוּרוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּפַרְהֶסְיָא:

   אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּי וּבָחוּן לְפָנַי, שֶׁאַתֶּם עֲתִידִים לְהַמְרוֹתִי בְּמֵי מְרִיבָה (במדבר כ), כָּךְ שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (מכילתא יתרו בחדש א):

   אבן עזרא

   בצרה זה הוא שהצילם מתחת יד מצרים. וטעם ואענך בסתר רעם – כדרך: ענני במרחביה כאלו הוא כתוב עניתיך, בהסתיר הרעם ממך, בעת השקיף השם בעמוד אש וענן וכתוב: קול רעמך בגלגל.

   וטעם אבחנך על מי מריבה מימי הצור שנקרא שם המקום מסה ומריבה. וטעם להזכיר זה עם זה, כי בהיותך במים ואתה עובר בים, הסתרתי הרעם והענן ממך ובהיותך ביבשה נתתי לך מים.

   אבחנך בדרך ושם נסהו.

   וסלה באמת.

   רד"ק

   בצרה. כשהיית במצרים בצרה קראת לי:

   ואחלצך. וחלצתי אותך מהצרה:

   אענך בסתר רעם. אתה קראתני בסתר בצרתך ואני עניתיך בקול רעם בהראותי נפלאותי בגלוי וי"מ שהסתרתי ממך הרעם שהכיתי בו מצרים כי המכות רעם היו:

   אבחנך. החי"ת נקראת בקמ"ץ חט"ף בפלס אזכרך מארץ ירדן עשיתי לך כמה טובות שחלצתיך מעבודת מצרים והעברתיך בים ובחנתיך והצמאתיך לראות אם תעמוד עמי בנסיון ולא עמדת כי הריבות עמדי ברפידים על המים ואמרתי לך:

   מצודת ציון

   ואחלצך. ענין הוצאה ושליפה כמו חלוץ הנעל (דברים כ״ה):

   אענך. מל׳ עניה ותשובה:

   אבחנך. מל׳ בחינה:

9. (ט)שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם־תִּשְׁמַע־לִי:

   מצודת דוד:שמע עמי. אמרתי מאז שמע עמי והנה אתרה לשמוע אמרי: ישראל. ר״ל כי אם תשמע לי אתה ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שְׁמַע עַמִּי. אַחֲרֵי שֶׁכָּל זֹאת עָשִׂיתִי לְךָ, כְּדַאי אַתָּה לִשְׁמֹעַ לִי:

   אבן עזרא

   שמע הזכיר בתחלה הסירותי מסבל שכם ישראל, על כן הוא חייב לשמוע לי. כתוב הנה: לא יהיה בך אל זר - לא יהיה בך אל זר נמצא ובדיבור שני כתוב: לא יהיה לך אלהים, פירוש באמונת הלב מפי חכם לא בך נמצא ולא באמונת הלב.

   רד"ק

   שמע שאם תשמע אלי ולא יהיה בך אל זר שלא תשים בטחונך אלא בי ולא תשתחוה לאל נכר ותזכור כי ה' המעלך מארץ מצרים הרחב פיך לשאול וכל משאלך אמלא אם תשמע לי ולא תרעב ולא תצמא:

   מלבי"ם

   (ט-יא) שמע עמי ואעידה בך, אתרה בך שאם תעבוד ע"א לא ירדו הגשמים בעתם, כמ"ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ומפרש ומהו ההתראה, ישראל אם תשמע לי שלא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך ואמלאהו, מבאר מ"ש אבחנך על מי מריבה, שה' בחן אותם ע"י המים ועצירת גשמים, והתרה בם ואמר, שאם תשמע לי אתה ישראל, ולא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לע"א, (אחר שאנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים שמאז יחדתי אתכם לחלקי ואין לכם לעבוד לכוכב או גלגל), אז תרחב פיך ואני אמלא אותו כל טוב, כן התרה ה' בם על ידי המים, (שלכן קראם מי מריבה) ובחן אותם אם ישמעו לקולו בזה:

   מצודת ציון

   ואעידה. ענין התראה כי ע״פ רוב מתרין בעדים שלא יכחש:

10. (י)לֹא־יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:

    עוד פירושים על פסוק י: רד"ק

    רד"ק

    לא יהיה בך אל זר. שלא יהא נמצא אצלך:

11. (יא)אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב־פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ:

    מצודת דוד:אנכי. ר״ל הנה הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    הַרְחֶב פִּיךָ. לִשְׁאוֹל מִמֶּנִּי כָּל תַּאֲוַת לִבְּךָ:

    וַאֲמַלְאֵהוּ. כְּכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל אֲמַלֵּא:

    אבן עזרא

    אנכי כאשר תאמין כי אנכי השם העומד לנצח, התענג עלי שתבקש בפיך כל רצונך ומשאל לבך ואמלאהו ולא בימי השופטים או נבואת הבית הראשון, אם היה זה אסף הוא המשורר בימי דוד.

    רד"ק

    אנכי. תזכור הטובה שעשיתי עמך שהוצאתיך מארץ מצרים:

12. (יב)וְלֹא־שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא־אָבָה לִי:

    מצודת דוד:ולא שמע. אבל עמי לא שמע לקולי: לא אבה. לא רצה לשמוע לי:

    עוד פירושים על פסוק יב: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רד"ק

    ולא שמע עמי לקולי. במדבר ובימי השופטים גם בימי מלכים אחר דוד ושלמה עד שגלו וחרב הבית:

    לא אבה. לשמוע לי:

    מלבי"ם

    (יב-יג) ולא, אבל ע"י שישראל לא שמע לקולי ועבדו ע"א, עי"כ אשלחהו בשרירות לבם, שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, (וע"כ לא ירד המטר ההשגחיי בעתו), ובכ"ז הם ילכו במועצותיהם, ולא שבו אלי:

    מצודת ציון

    לא אבה. לא רצה:

13. (יג)וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:

    מצודת דוד:ואשלחהו. שלחתים מארצם ללכת בגולה כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בִּשְׁרִירוּת לִבָּם. בְּמַרְאִית לִבָּם, כְּמוֹ ״לְמַעַן שׁוֹרְרָי״ (תהלים ה:ט):

    אבן עזרא

    ואשלחהו כמו: מי שלח פרא.

    בשרירות בחוזק, כמו: שריר וקיים.

    רד"ק

    ואשלחהו בשרירות לבם. כשראיתי שלא שמע לי שלחתיהו בחוזק לבם רע שלא רצה לשוב מרעתו:

    ואשלחהו. רוצה לומר סלקתי שמירתי מעליהם ושמתים הפקר:

    במועצותיהם. כמו שיעשו הרע לעצמם כן ילכו ברע ויאבדו:

    מצודת ציון

    בשרירות. במראה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד):

14. (יד)לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:

    מצודת דוד:לו עמי. אם היה עמי שומע לי וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי. עֲדַיִן אִם הָיוּ רוֹצִין לָשׁוּב לִי וְלִשְׁמֹעַ אֵלַי:

    אבן עזרא

    לו הפך ולא שמע עמי לקולי.

    בדרכי יהלכו הפך ילכו במועצותיהם.

    רד"ק

    לו. אילו שמע לי:

    מלבי"ם

    לו, ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה, וילכו בדרכי, אז כמעט, שישמעו לי, ר"ל תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה', אז אויביהם אכניע, שהם אויביהם בלב ועל צריהם המצירים להם בפועל אשיב ידי, לכלותם פעם אחר פעם:

    מצודת ציון

    לו. כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח׳:י״ט):

15. (טו)כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:

    מצודת דוד:כמעט. כשעור מעט זמן חיש מהר הייתי מכניע אויביהם והייתי משיב ידי על הצרים להכות ולחזור ולהכות:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. בְּשָׁעָה מוּעֶטֶת הָיִיתִי מַכְנִיעַ אוֹיְבֵיהֶם:

    אָשִׁיב יָדִי. אָשִׁיב מַכָּתִי מֵעֲלֵיכֶם לָתֵת אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם, וְאָז:

    אבן עזרא

    כמעט במעט זמן.

    וטעם אשיב בעבור שאכניע בימים קדמונים כל אויביהם.

    רד"ק

    כמעט אויביהם אכניע. כי היה שולט באויביו לא הם בו:

    כמעט. זמן והכ"ף כ"ף האמיתי כמו כ"ף השבעה לי כיום:

    אשיב ידי. פעם אחר פעם עעד שאכלם:

16. (טז)מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ־לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם:

    מצודת דוד:משנאי ה׳. השונאים הנחשבים לשונאי ה׳ היו אז מכחשים לו לומר שאינם שונאים על כי יפחדו מהעונש: ויהי עתם. עת הטובה ההיא היתה לעולם מבלי הפסק:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    מְשַׂנְאֵי ה׳ יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם. פּוּרְעָנוּתָם לְעוֹלָם:

    אבן עזרא

    משנאי, יכחשו כמו: יכחשו לך אויביך, מרוב פחדם יכחשו שלא מרדו בך, או על דרך ויכחשו אויביך לך, מטעם ובשרי כחש משמן.

    ויהי עתם כי בא יומו ולעולם לא יקומו. ורבי יהודה בן בלעם אמר: כן ועל צריהם אשיב ידי שהם משנאי ה' כי הם מכחשים אלהותו ויחשבו כי עד לעולם יעמודו וזה פירוש ארוך ואיננו על משפט לשון הקדש הלא ראה וקרוב לבא עתה ורבים ככה:

    רד"ק

    משנאי ה'. הם הרשעים שבאומות העולם:

    יכחשו לו. בישראל מיראתם אותו ויאמרו שלא הרעו לו:

    ויהי עתם לעולם, עת וזמן ברכתם שהוחל בטוב יהיה לעולם בלי הפסק אם היה שומע לקול ה':

    מלבי"ם

    משנאי, שיעור הכתוב על צריהם אשיב ידי ועל משנאי ה' אשר יכחשו לו (אשיב ידי) שאז אכלה צוררי ישראל ואת משנאי ה' אשר יכחשו מציאות ה' והשגחתו, ויהיה עתם לעולם ר"ל יבא עת פורעניותם שבו יכלו לעולם:

17. (יז)וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ:

    מצודת דוד:ויאכילהו. אז היה ה׳ מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע (דברי׳ לב) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וַיַּאֲכִילֵהוּ. לְיִשְׂרָאֵל:

    וּמִצּוּר. הִשְׂבִּיעָם דְּבַשׁ כְּשֶׁהָלְכוּ בִדְרָכָיו, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע״ (דברים לב:יג):

    אבן עזרא

    ויאכילהו כל המפרשים אמרו: כי ויאכילהו על השם הנזכר למעלה משנאי ה' והה"א והוי"ו שב אל ישראל, אם בדרכי יהלכו והטעם היה ראוי שישמעו לו ויזכרו החסד שגמל לאבותם והוא אכילת המן, שהוא מתוק ונכבד יותר מחלב חטה והשביעם מים מצור מתוק מדבש. ותהיה מ"ם מצור - משרת אחר כדרך: מאל אביך ויעזרך.

    וטעם אשביעך כדרך: מטרף בני עלית, כל רואו אומר לו ככה פעם ידבר כאילו אינו לנכח ופעם ידבר לנכח, וככה שמנת עבית כשית, כי כן מנהג הלשון.

    ויש אומרים: כי ומצור דבש אשביעך ידבר לנכח ישראל לעתיד.

    רד"ק

    ויאכילהו. והיה מאכיל אותו האל יתברך מחלב חטה:

    ומצור דבש אשביעך. ודבש היה משביעך מן הצור והדבש הוא משל למעדני הארץ ופירוש מצור מקום חזק כלומר שלל גדולים ומעדניהם:

    מלבי"ם

    ויאכילהו, ואת ישראל יאכיל (ה' הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור, שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור:

    מצודת ציון

    מחלב. ענין מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח):