תהילים פרק נ׳

תהילים פרק נ׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא־אָרֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבֹאוֹ:

   מצודת דוד:אל אלהים ה׳. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה׳ הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֵל אֱלֹהִים ה׳. אֶקְרָא (אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים ה׳ שְׁמוֹ):

   דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ. וְהוּא הוֹפִיעַ מִצִּיּוֹן שֶׁהוּא מִכְלַל יֹפִי:

   אבן עזרא

   מזמור לאסף אל הטעם תקיף לעשות משפט, על כן אלהים.

   וטעם ה' שהוא שוכן עד בלי שינוי.

   ויקרא ארץ קרא יושבי הארץ הדרים ממזרח שמש ועד מבואו, כך הוא היישוב אף על פי שאין מיושב מכל הארץ, רק פחות מהרביעית בראיות גמורות.

   רד"ק

   מזמור. זה המזמור הוא על יום המשפט שיהיה לעתיד לבא בעמק יהושפט:

   אלהים. שפירושו שופט השופטים:

   ה'. שהוא קיים לעולם:

   דבר ויקרא ארץ. דבר על ידי נביאיו וכן עשה ואמר להם עבר במקום עתיד וכן:

   מלבי"ם

   מזמור לאסף, בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע"י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, ה' מזמין עתה את כל הארץ ממזרח שמש עד מבואו:

   מצודת ציון

   מבואו. שקיעתו כמו כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א):

2. (ב)מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:

   מצודת דוד:הופיע. העיר והוציא את הקול מציון הכלול בכל היופי:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מִכְלַל. שֵׁם דָּבָר, פְּרַמְנְ״ט בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   מציון שהוא באמצע היישוב באורך וברוחב.

   הופיע כבוד השם.

   רד"ק

   הופיע. כמו יופיע וקרא יושבי הארץ ממזרח שמש עד מבואו לבא למשפט:

   יקרא. שיעורר לבם לירושלים להלחם עליהם עם גוג מגוג:

   מציון. כאלו משם יתן קולו שיבאו כולם לירושלים:

   מלבי"ם

   מציון,ואלהים יופיע שכינתו מציון, שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם:

   מצודת ציון

   מכלל. מלשון כל ור״ל כלול בכל היופי וכן לבושי מכלול (יחזקאל כ״ג:י״ב) הופיע. האיר וזרח:

3. (ג)יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל־יֶחֱרַשׁ אֵשׁ־לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ. עוֹד עַל דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ (תהלים עט:י):

   אבן עזרא

   יבא אלה דברי הצדיקים שיקוו שישמיד הפושעים בו.

   וזה טעם אש לפניו נשערה אע"פ שהוא כתוב בשי"ן הוא כרוח סערה.

   רד"ק

   יבא. להנקם מן הצרים נקמתו:

   ואל יחרש. עוד לצרי:

   אש לפניו תאכל. באותם הצרים:

   וסביביו ולפניו. עניין אחד כלומר בירושלים מקום מקדשו ומשכנו:

   ונשערה. אמר על הארץ כלומר יכלו יושביה ברוח סערה:

   מלבי"ם

   יבא, ואלהינו יבא בעצמו ואל יחרש עוד כמו שהחריש להם עד הנה, רק אש לפניו תאכל וסביביו יהיה סער גדול המלהיב את האש:

   מצודת ציון

   יחרש. ישתוק:

   תאכל. תשרף:

   נשערה. מלשון סערה:

4. (ד)יִקְרָא אֶל־הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל־הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם. לִפְקֹד עַל שַׂר הָאֻמּוֹת שֶׁבַּמָּרוֹם:

   וְאֶל הָאָרֶץ. לִפְקֹד עַל מַלְכֵי מִצְרַיִם (ישעיהו כד:כא):

   לָדִין עַמּוֹ. לִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ, כְּמוֹ ״כִּי יָדִין עַמּוֹ״ וְ״דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם״ (דברים לב:לו, מג):

   אבן עזרא

   יקרא אל השמים אל המלאכים.

   ואל הארץ אל יושביה.

   רד"ק

   קרא. אל המלאכים לקחת דין עמו מן הצרים, כמו שאומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור:

   ואל הארץ. ר"ל אל אנשי הארץ כי הם עצמם יהרגו איש את אחיו כי תהיה מהומת ה' בהם:

   מלבי"ם

   ויקרא ויזמין אל השמים ואל הארץ לדין עמו, שכולם יצטרפו לעיין בדבר המשפט הלז, והוא יאמר אליהם:

5. (ה)אִסְפוּ־לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי־זָבַח:

   מצודת דוד:אספו לי. ויאמר להם הביאו ואספו אלי את חסידי אשר כרתי עמם ברית בדם זבח כמ״ש הנה דם הברית (שמות כ״ד):

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אִסְפוּ לִי חֲסִידָי. וְעוֹד יִקְרָא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ שֶׁיַּאַסְפוּ לוֹ הַגָּלֻיּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״עוּרִי צָפוֹן וּבֹאִי תֵימָן״ (שיר השירים ד:טז):

   כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בִּבְרִית וְזֶבַח, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ וְגוֹמֵר״ (שמות כד:ח):

   אבן עזרא

   אספו הטעם להוכיח את חסידי ישראל שכרתו עם השם ברית.

   וטעם עלי זבח בעבור הזבח, כאילו אמר: על דבר זבח.

   רד"ק

   אספו. אומר לגוג ומגוג שיביאו ישראל לירושלים והם חסידי וכורתי בריתי עלי זבח כי בהר סיני כרת עמהם משם ברית וזבחו זבחים ולקחו דם הברית ויזרוק על העם, ויש דרש כי על ברית מילה שהחזיקו ישראל בה אמר:

   מלבי"ם

   אספו לי אתם חסידי! אספו לי את הכורתים בריתי עלי זבח החושבים שע"י הזבחים שמביאים הם כורתים עמי ברית בל אעשה להם רעה ועי"כ אאהב אותם:

6. (ו)וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:

   מצודת דוד:ויגידו שמים. אז יגידו מלאכי שמים את צדקו ויאמרו עתה ראינו מה שלא שפט עד הנה הוא על כי הוא שופט לעולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ויגידו המלאכים לעולם הם עדים, כי אלהים לעולם שופט צדק הוא, וזאת היא התוכחת.

   רד"ק

   ויגידו. בעבור כי צבאות הארץ דור הולך ודור בא אבל השמים וצבאותיהם היו בזמן שעברו ובזמן העתיד יהיו כשיהיה יום הדין יגידו צדק האל ית' שעשה עם ישראל שלא כלה אותם בגלות ולא הפר בריתו אתם והוציאם כאשר הכירו בו, ויגידו צבא השמים גם כן כי אלהים שופט הוא שלקח משפטו מן הגוים. וי"ו ויגידו פתוחה שמורה לשעבר והוא עבר במקום עתיד:

   מלבי"ם

   ויגידו, ואז יגידו השמים צדקו שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה' באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, כי אלהים שופט הוא, הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, סלה, סיום הקריאה עתה יחל להוכיח:

7. (ז)שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי:

   מצודת דוד:ואדברה. את דברי: ישראל. אתה ישראל שמע ואתרה בך: אלהים אלהיך אנכי. ועליך לשמוע דברי:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שמעה הטעם לא כרתי אתך ברית רק שאהיה לך לאלהים, וזהו הוא אלהים אלהיך אנכי.

   רד"ק

   שמעה. אחר שעשה האל משפט יוכיח ישראל על מעשיהם ויבער מהם הרשעים וישאיר הטובים:

   ואעידה בך. הברית אשר כרתי אתך עד ביני ובינך כי השמים והארץ שהיו העדים קיימים הם ויעידו כי קבלת אותי לאלוה כשאמרתי לך תחילה אלהים אלהיך אנכי כ"ש אנכי ה' אלהיך וקבלת אותי לאלוה על מה שאצוה עליך ולא עשית ועל זה אוכיחך לא על הזבחים כי אין בעשרת הדברים זכר לזבחים ואין דבר הקרבנות דבר גדול בעיני שאם בטלתם אוכיח אותך על זה, אלא אוכיח אתכם על הטוב ועל הרע באמונה ובמעשים:

   ועולותיך. פי' ולא עולותיך לנגדי תמיד:

   ולא שזכר עומד במקום שנים:

   מלבי"ם

   שמעה עמי ואדברה אברר לך דבר זה מצד השכל, שמעה ישראל ואעידה בך בהתראה וביעידת עונש, כי אלהים אלהיך אנכי, נגד מ"ש ואדברה אלהים אנכי, וא"א שארצה בזבחים שזה נגד האלהות, ונגד מ"ש ואעידה בך כי אלהיך אנכי, דיינך ושופטך להענישך ע"ז:

   מצודת ציון

   ואעידה. ענין התראה שדרכה להיות בעדים:

8. (ח)לֹא עַל־זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד:

   מצודת דוד:לא על זבחיך. לא אוכיח אותך על המנעך להקריב זבחיך ולא אוכיח אותך שיהא תמיד לנגדי עולותיך כי אין חפצי בהם כי טוב אשר לא תדור:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

   רש"י

   לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ. אִם אֵינְךָ מֵבִיא לִי זְבָחֶיךָ וְלֹא עוֹלֹתֶיךָ נֶגְדִּי תָמִיד, אֵינִי שָׂם עֵינִי וְלִבִּי עַל כָּךְ:

   אבן עזרא

   לא ועתה לא אוכיחך על זבחיך, אם לא תקריבם לפני, כאשר אמר ירמיהו עולותיכם ספו על זבחיכם.

   זבחיך הם זבחי חטאת ואשם.

   ועולותיך להיותם נגדי תמיד.

   מלבי"ם

   לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא עולותיך לנגדי תמיד, שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא לא אקח מביתך פר, וכי צריך אני דוקא אל הפר הנמצא בביתך, ואל העתודים הנמצאים במכלאותיך, הלא אם הייתי צריך אל אכילה, הלא יש לי כל חיתו יער, שהם טובים מן הפר ומצויים בהפקר, ואם תחשוב שרוצה אני דוקא בשר בהמה יש לי בהמות בהררי אלף, וגם ידעתי כל עוף הרים, ואף זיז שדי שהוא הבעל חיים היותר קטן בבריאה הוא עמדי והכל תחת השגחתי, וא"כ (יב-יד) אם, שיעור הכתוב אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה, שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה ושתשלם לעליון נדריך כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ"ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר שלי תבל ומלואה ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם האוכל בשר אבירים, הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול תקראני ביום צרה ואחלצך ממנה ואתה תכבדני ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו ?:

9. (ט)לֹא־אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:

   מצודת דוד:לא אקח. לא צויתי לקחת מביתך פר להקריב לפני: ממכלאותיך. מוסב על לא אקח:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר. לֹא שֶׁלְּךָ הֵם, אֶלָּא שֶׁלִּי:

   מִמִּכְלְאֹתֶיךָ. הוּא דִּיר הַצֹּאן, כְּמוֹ ״גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן״ (חבקוק ג:יז), פַּאר״ק בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   לא אין לי צורך לקחת מביתך פר, הזכיר הגדול הקרב לגבי המזבח.

   ממכלאותיך כמו גזר ממכלה צאן והאל"ף והה"א מתחלפין.

   רד"ק

   לא. אם הייתי צריך עולות לא הייתי לוקח אותם ממך כי לי הכל וברשותי:

   פר. כי הוא הגדול שבקרבנות:

   עתודים. כי הם גדולי העזים:

   ממכלאותיך. כמו גזר ממכלה צאן:

   מצודת ציון

   ממכלאתיך. מלשון בית הכלא והוא גדרות הצאן:

   עתודים. הם הזכרים מן העזים:

10. (י)כִּי־לִי כָל־חַיְתוֹ־יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי־אָלֶף:

    מצודת דוד:כל חיתו יער. עם שאינם בידך הלא המה בידי: בהמות בהררי אלף. הבהמות המצויות ברבוי ההרים ולא ידעתם, ורז״ל אמרו שעל שור הבר יאמר כמ״ש: הנה בהמות אשר עשיתי עמך (איוב מ׳:ט״ו) והוא ניזון בכל יום במרעה אלף הרים:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. הוּא (שׁוֹר) שֶׁהוּא רוֹעֶה אֶלֶף הָרִים לְיוֹם, וְכָל יוֹם וָיוֹם הֵם צוֹמְחִים. יֵשׁ מְפָרְשִׁים אֶלֶף הָרִים אוֹ אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ שֵׁם אֶלֶף פָּרִים, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהוּא כְּמוֹ ״שְׁגַר אֲלָפֶיךָ״ (דברים ז:יג), כְּלוֹמַר הָרִים מְלֵאִים בָּקָר בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר:

    אבן עזרא

    כי וי"ו חייתו נוסף, כוי"ו בנו בעור.

    בהררי אלף אלף הרים או אלף פרסאות, או שם אלף פרים. ורבי משה אמר: שהוא כמו שגר אלפיך, הרים מלאים בקר בעבור הזכיר פר.

    רד"ק

    כי. אותם שאינם תחת רשותך הם תחת רשותי והם חיות היער ובהמות הרים:

    וחיתו. הוי"ו נוספת:

    בהררי אלף. באלף הרים, כלומר בהרים רבים שאין לך דרך בהם:

    בהררי אלף. באלף הרים, כלומר בהרים רבים שאין לך דרך בהם:

    בהררי. אינו סמוך אבל הוא כמו בהררים וכמוהו רבים:

    מצודת ציון

    אלף. מנין מרובה אחז הכתוב:

11. (יא)יָדַעְתִּי כָּל־עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:

    מצודת דוד:ידעתי. מה שאינם ידועים לך: וזיז שדי. הבריות הזזים ממקום למקום ע״פ השדה המה עמדי וברשותי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. רֶמֶשׂ הַשָּׂדֶה. זִיז, עַל שֶׁהֵם זָזִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אישמובימנ״ט בְּלַעַ״ז:

    עִמָּדִי. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כֻּלָּם:

    אבן עזרא

    ידעתי טעם ידעתי, כי אין כח באדם לדעת כולם, כי רבים הם.

    וזיז שדי שהם בשדה ובן אדם לא רדה בהם, כי הם רחוקים מהיישוב.

    רד"ק

    ידעתי. מה שלא ידעת אתה אלא הרגילי' בישוב, ובדרש זיז שדי, א"ר יהודה ברבי סימון הזיז הזה הוא עוף גדול בשעה שהוא פורש כנפיו מכסה גלגל החמ' ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה:

    מצודת ציון

    וזיז. ר״ל הזז ממקום למקום וכן וזיז שדי ירענה (לקמן פ):

    שדי. כמו שדה:

12. (יב)אִם־אֶרְעַב לֹא־אֹמַר לָךְ כִּי־לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ:

    מצודת דוד:לא אומר לך. להאכיל אותי לשבור הרעבון והוא מל׳ מליצה: ומלואה. הבריות הממלאים את העולם:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא

    אבן עזרא

    אם אמר רבי משה: אילו הייתי כאדם שיש לי צורך, לא הייתי מבקש לתת לי מאשר יש לו ואין לו רק מעט ובידי הכל, קל וחומר שאין לי צורך.

13. (יג)הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:

    מצודת דוד:האוכל. וכי אני אוכל בשר בהמות חזקות ושמנות וכי אשתה דם עתודים ומה לי א״כ בהבאת הקרבנות:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים. לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהָבִיא זֶבַח שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַאֲכִילָה, אֶלָּא נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי:

    אבן עזרא

    האוכל, אבירים הם הפרים כאשר הזכיר מביתך פר.

    רד"ק

    אבירים. פרים אבירים:

    מצודת ציון

    אבירים. חזקים:

14. (יד)זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ:

    מצודת דוד:זבח וגו׳. הזבח המקובל לאלהים הוא מה שמתודה על פשעיו בעת הבאתו כי אז יעורר לבו לחשוב שבעבור פשעיו היה הוא ראוי למות והביא נפש תחת נפש: ושלם. ואם נדרת מה שלם לה׳ אבל טוב אשר לא תדור:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה. הִתְוַדֵּה עַל מַעֲשֶׂיךָ וְשׁוּב אֵלַי, זֶהוּ זֶבַח שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ; וְאַחַר כָּךְ שַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, כִּי אָז יִתְקַבְּלוּ לְרָצוֹן:

    אבן עזרא

    זבח טעם להזכיר כל זה, כי הקרבנות שצויתי שתקרבו לפני לא יועילו לי רק לכם.

    וטעם תודה כי העולה כולה קריבה גם החטאת והאשם לכהן. והטעם כי להקריב תודה עם שמירת התורה שאין קרבים ממנה לגבוה רק האמורים, טוב מהעולה בלא תודה.

    רד"ק

    זבח. אם תרצה לזבוח בתודה יהיה הזבח שתודה על מעשיך הרעים ושלא תשוב אליהם עוד:

    ושלם לעליון נדריך. אני איני מצוה אותך שתדור אבל אם נדרת קרבן שלמהו לעליון שהוא עליון עליך ושלא תוכל להמלט ממנו אם תכחש בו ולא אומר לך בעבור שאני צריך, אלא בעבור שתשמור מוצא שפתיך אפילו לבן אדם כמוך כל שכן לי:

15. (טו)וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי:

    מצודת דוד:וקראני. וכאשר כן תעשה אז כשתקרא אלי בעת צרה אוציאך ממנה ואתה תספר כבודי ברבים על התשועה הבאה לך ממני:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וּתְכַבְּדֵנִי. שֶׁזֶּה הוּא כְּבוֹדִי, שֶׁאוֹשִׁיעַ אֶת הַבּוֹטְחִים בִּי:

    אבן עזרא

    וקראני הטעם אם הקרבת נדר ונדבה לשמור מוצא שפתיך, אם תקראני ביום צרה פעם אחרת אחלצך גם אתה תכבדני, למלא נדרך.

    רד"ק

    וקראני. אם יהיו זבחיך כמשפט הזה אחלצך ביום צרה כשתקראני בעבור שתכבדני שתעשה מצותי אבל מי שיעש' זבחים ואינו שב מרשעו הוא עושה קרבן למראה עינים וחושב כי האל אינו יודע לבבו:

    מצודת ציון

    אחלצך. אוציאך:

16. (טז)וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ:

    מצודת דוד:ולרשע. אבל לרשע שאינו מתודה על פשעיו בעת הבאת הקרבן ולא שב מהם אליו יאמר אלהים מה לך לספר חוקי ר״ל לעשות מצותי מבלי כוונת הלב כאשר יספר האדם ספורי דברים מבלי כוונה מכוונת: ותשא בריתי. את דברי התורה הנתונה בברית תשא לבד על פיך לדבר בהם מן השפה ולחוץ ובלא לב תדבר:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְתִשָּׂא בְרִיתִי. תּוֹרָתִי:

    אבן עזרא

    ולרשע בעבור שהזכיר בתחלה לדון עמו הנה התוכח עם החסידים, ועתה ידבר עם חכם שהוא רשע, כי השם ישנאהו, וזה טעם מה לך לספר חוקי ואתה אינך שומרם.

    רד"ק

    ולרשע. אמר עד הנה מוכיח מקריבי הקרבן ואינם שבים מרשעם ועתה מוכיח הלומדים ואינם עושים, כי שתי המדות האלה הם רעות מאד כי רשע שמראה עצמו רשע הנה הוא רשע בעיני האלהים ואדם ומפני זה הוא קרוב לעשות תשובה כי בני אדם יכירו בו ויוכיחוהו אבל מי שמראה עצמו טוב ועובד אלהים ולבו רע ומעשיו רעים בסתר כופר באל ואומר שאינו רואה אותו וחושב להתכסות ממנו והוא רחוק מאד מהתשובה כי התכסה במעשיו מבני אדם, וכן מי שהוא לומד התורה ואינו עושה בני אדם שרואים אותו לומד ועושה הפך ממה שהוא לומד ילמדו ממעשיו ויאמרו הלא זה ת"ח ועושה מעשים כאלו, ואלו היו מעשים אלו רעים בעיני האל לא היה זה עושה אותם שהרי הוא חכם למד התורה הנה הוא חוטא ומחטיא בני אדם שהם עמי הארצות ואינם יודעים התורה, ואע"פ שיודעים שמעשיו רעים והם הפך מה שכתוב שונאים לימוד התורה ואומרים ראיתם פלוני שלמה תורה, כמה מקולקלים מעשיו וגורם רעה וקללה לאביו ולרבותיו ואומרים ארור שזה ילד ארור שזה למד וגדל, ועל זה אמרה התור' והחכמה וכל משנאי אהבו מות שהם משניאים התורה לאחרים במעשיה' הרעים שהם עושים והם חושבים להתכסות בלימוד התורה ומפטמים בהם מומיהם מבני אדם לפיכך אמר:

    אם ראית גנב וכו':

    מלבי"ם

    ולרשע עפ"ז יאמר אלהים אל הרשע החושב שישחד את ה' בקרבנותיו שמרבה להביא, מה לך לספר חקי, הנה ה' צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות תספר חקי במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה תשא בריתי עלי פיך, כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ"ש כורתי בריתי עלי זבח:

17. (יז)וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:

    מצודת דוד:ואתה. הלא בלב אתה שונא המוסר והשלכת דברי אחרי גוך כדרך שמשליך האדם דבר אשר לא יחפוץ לראותו:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ואתה המוסר שיסרתיך להיטיבך.

    רד"ק

    וחקי. הם מצות התור' שנתנו בברי':

    מוסר. הוא המצות שבין אדם לחבירו:

    דברי. הרי שאר מצות:

    מלבי"ם

    ואתה, והלא אתה שנאת מוסר שהם מצות שהמוסר והשכל מחייבם, ותשלך דברי שדברתי במצות השכליות שהזהרתי עליהם בעשרת הדברות השלכת אחריך, כי אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק, ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע"י שתתמיד ללכת אל היכל ה' להביא קרבנות, עי"כ פיך שלחת ברעה לדבר לשון הרע על חברך, ולא דברי אמת רק לשונך תצמיד מרמה, שהעבירות שאתה עושה תוציא דבה על חברך, ומפרש תשב, אחר שרצת עם גנבים ומנאפים כשתשב ותנוח, אז באחיך תדבר תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה' ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם בבן אמך תתן דופי הגם שאינו יורש בנכסי אביך:

18. (יח)אִם־רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:

    מצודת דוד:ותרץ עמו. להתחבר אליו: חלקך. בחרת חלקך ללכת עם מנאפים:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וַתִּרֶץ עִמּוֹ. נִתְרַצֵּיתָ לָלֶכֶת עִמּוֹ:

    אבן עזרא

    אם, ותרץ כמו: רצוא ושוב ויהיו שנים שרשים, או מלשון רצון ותרצה להתחבר עמו.

    רד"ק

    ותרץ. כמו ותרצה עניין רצון כלומר רציתה להיות ידך עמו:

    מצודת ציון

    ותרץ. מלשון רצון וחפץ:

19. (יט)פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה:

    מצודת דוד:ברעה. לדבר הרע בעיני ה׳: תצמיד. תחבר עם המרמה כי לא נפרדה המרמה מלשונך:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    תַּצְמִיד מִרְמָה. תַּרְגִּיל אֶצְלְךָ רְמִיָּה לְדַבֵּר רָעָה, תַּצְמִיד אגוטא״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (במדבר יט:טו) ״צָמִיד פָּתִיל״ (ס״א אינו):

    אבן עזרא

    פיך לדבר מה שהוא רע לאחר.

    תצמיד חבר דברי רמיה.

    רד"ק

    ברעה. לדבר רעות על בני אדם:

    שלחת. כאילו התר' אותו מלדבר רעות, גם זה מהעבירות שבסתר שמדבר בביתו רע מבני אדם או מאדם אחר בסתר:

    תצמיד מרמה. דברי מרמה ופי' תצמיד שתחבר דבריך עם דברי האדם האחר שמדבר רע כמוך:

    מצודת ציון

    תצמיד. ענין חבור כמו צמיד פתיל (במדבר יט):

20. (כ)תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן־אִמְּךָ תִּתֶּן־דֹּפִי:

    מצודת דוד:תשב. כאשר תשב בין אנשים תדבר דופי אף באחיך ואפי׳ בבן אמך שהוא ודאי אחיך:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    תֵּשֵׁב. בְּמוֹשַׁב לֵצִים:

    בְּבֶן אִמְּךָ. שֶׁאֵין לְךָ דִּין וְרִיב עִמּוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵשׁ עִמְּךָ:

    דּוֹפִי. דָּבָר גְּנַאי לִדְחוֹתוֹ, לְשׁוֹן ״יֶהְדֳּפֶנּוּ״ (במדבר לה:כ):

    אבן עזרא

    תשב במושב לצים והנה שלחת ברעה, במי שאינם קרובים לך.

    רד"ק

    תשב. במושב הלצים לדבר באחיך והוא בן אביך וכן בן אמך ואף על פי שאין בינך ובינו דבר כי אין ירושתם אחת:

    ודופי. הוא ענין חירוף וגידוף:

    מצודת ציון

    דופי. דברי גנות:

21. (כא)אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת־אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ:

    מצודת דוד:והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע: אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה״ב:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    דִּמִּיתָ. סָבוּר אַתָּה שֶׁאֶהְיֶה כָמוֹךָ, לְהִתְרַצּוֹת בְּמַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים. (וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דִּמִּיתָ כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת):

    אבן עזרא

    אלה טעם והחרשתי - בעבור שאני ארך אפים וכאילו החרשתי.

    דמית כי אינני יודע הנסתרות כמוך, על כן אחריו: אוכיחך ואערכה לעיניך, כמו ערכה לפני. והטעם: כי בן אמך לא ידע מה שדברת בסתר. ויאמר רבי משה: לא יתכן לומר שמר שמרתי או שמור אשמרה בשוא תחת שין שמור כי אם בקמץ גדול וככה עשות אעשה. והנה מה יעשה במלת היות אהיה כמוך ואין אחרת זולתה.

    רד"ק

    אלה עשית. ולפי שאני החרשתי שלא השיבותי לך גמול מעשיך הרעים:

    דמית. חשבת שאהיה כמוך. שלא אדע הנסתרות:

    עתה אוכיחך ואערכה לעיניך. כל מה שעשית שתדע כי אני ידעי הכל ואע"פ שהארכתי לך העונש עתה יבא העת לבער הרעים ויהיו ידועים מי הם הטובים ומי הם הרעים, ושמעתי בו פי' אחר מפי זקן אחד אמר אלה עשית והחרשתי אלה הרעות הארכתי לך עליהם אבל מה שדמיתה וחשבת שהיה גוף כמוך על זה אוכחיך ואערכה לעיניך כי זו גדולה שברעות:

    מלבי"ם

    אלה עשית, ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה אלה עשית מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי החרשתי ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר דמית, אם תצייר ותדמה בנפשך, היות אהיה כמוך שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק אוכיחך על מעשיך הרעים שעשית באמת, ואערכה לעיניך והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך:

    מצודת ציון

    והחרשתי. ושתקתי:

    דמית. מל׳ דמיון ומחשבה:

    אוכיהך. מלשון ויכוח ואערכה. ענין סדור:

22. (כב)בִּינוּ־נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן־אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל:

    מצודת דוד:בינו נא זאת. את אשר כל מעשי האדם שמורים הם לעוה״ב: פן אטרוף. לענוש בעוה״ב ואז אין דבר להציל עצמו בו כי אפי׳ התשובה לא תועיל אז:

    עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    בינו, שכחי אלוה הם הגנבים והמנאפים ומוציאי דבה ודימה הרעה שתבא עליהם לטרף האריה שאין מציל מידו, כי הרועה יוכל להציל מהדוב או מהזאב או אטרוף טרפה שאין מציל מידו, כי הרועה יכול להציל מהדוב ולא כמו שינצל מפי האריה.

    רד"ק

    בינו. התוכחה ושובו ממעשיכם הרעים אתם ששכחתם האל:

    פן אטרוף ואין מציל. כי לא אאריך אפי עוד כי בא יום המשפט:

    מלבי"ם

    בינו נא זאת, הלא אתם שוכחי אלוה, שאם לא שכחתם אלהים הייתם מתיראים מה' היודע מעשיכם ולא הייתם מרמים בצביעות וחנופה ע"י הבאת קרבנות ודברי פלסתר על אחיכם, והייתם מתיראים ממני פן אטרף ואין מציל, בינו נא וזכרו אלהים היודע תעלומות:

    מצודת ציון

    נא. עתה:

23. (כג)זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:זובח תודה. הזובח קרבן ומתודה עליו ושב מעון הוא מכבד אותי בזה: ושם דרך. המשים דרכו ר״ל לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה: בישע אלהים. עם שאמר אראנו וכאלו המקום ידבר אמר בישע אלהים ולא אמר בישעי כי כן דרך המקרא וכן ואל משה אמר עלה אל ה׳ (שמות כ״ד):

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    זוֹבֵחַ תּוֹדָה. הַמֵּבִיא לִי זֶבַח שֶׁל תְּשׁוּבָה וְהוֹדָאָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, הוּא יְכַבְּדָנְנִי:

    וְשָׂם דֶּרֶךְ. הַשָּׁב אֵלַי אֲנִי מְלַמֵּד וְשָׂם דֶּרֶךְ לַחוֹטְאִים לָשׁוּב אֵלַי, אֲנִי אַרְאֶנּוּ בִּישׁוּעָתִי:

    אבן עזרא

    זבח זה הוא יכבדנני.

    ושם דרך מי התברר לו הדרך הישר כמו וישימו וישכילו והנה טעם ישימו כמו ישכילו ובי"ת בישע אלהים, כמו: אראנו בישועתי.

    רד"ק

    זובח. מי שיעשה זבח עם תודה כלומר עם התודות מעשיו הרעים וישוב מהם הוא יכבדני שהוא תרד למצותי:

    ושם דרך. וכל שכן מי שישים דרכו, כלומר שיתקן דרכו ולבו לטוב ולא יצטרך לזבוח:

    אראנו בישע אלהים. לפי שבזמן הישועה יהיה יום המשפט והטובים שיהיו אז יראו ישועת האלהים ויהיו בטוב כל ימי עולם: ובאומרו בישע אלהים אחר שאמר אראנו כאלו אמר בישעי, ובדרש ושם דרך כתוב בשי"ן לשון שומא מי ששם אורחותיו שיהיו ביושר ובמשפט עם בני אדם אראנו בישע אלהים:

    מלבי"ם

    זובח תודה, מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר שיכבדנני וישים דרך אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז אראנו בישע אלהים, לא ע"י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים:

    מצודת ציון

    ושם. מלשון שימה: