תהילים פרק מ״ד
- מספר פסוקים: 27
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום ח׳ לחודש · בחלוקה השבועית ביום שני
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל:
(ב)אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ־לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם:
(ג)אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם:
(ד)כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא־הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי־יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם:
(ה)אַתָּה־הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב:
(ו)בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ:
(ז)כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי:
(ח)כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ:
(ט)בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל־הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה:
(י)אַף־זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא־תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ:
(יא)תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי־צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ:
(יב)תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ:
(יג)תִּמְכֹּר־עַמְּךָ בְלֹא־הוֹן וְלֹא־רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם:
(יד)תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:
(טו)תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד־רֹאשׁ בַּל־אֻמִּים:
(טז)כָּל־הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי:
(יז)מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:
(יח)כָּל־זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא־שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ:
(יט)לֹא־נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ:
(כ)כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת:
(כא)אִם־שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר:
(כב)הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר־זֹאת כִּי־הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב:
(כג)כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:
(כד)עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח:
(כה)לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ:
(כו)כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ:
(כז)קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ:
תהילים פרק מ״ד עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל:
עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם
מלבי"ם
למנצח לבני קרח, מזמור זה הוסד ג"כ על הגלות, מזכיר הנפלאות שעשה ה' להם בימי קדם ומבקש שיוסיף ידו שנית להושיעם כי רק בו בטחו, ומספר כל הצרות שעברו עליהם בגלותם, ושבכל זאת לא נסוג לבם אחור מאמונתו, וע"כ ראוי שיפדם למען חסדו, ובא אל התפלה תחלה מצד כבוד ה' לבל יחולל, ואח"כ מצד גודל אמונתם, ואח"כ ידבר מצד חסד ה', שכל השפל יותר יגדיל ה' עמו חסדו, כמ"ש כי שחה לעפר נפשנו ופדנו למען חסדך, והם הג' דברים שהזכיר לקמן סי' קט"ו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך:
(ב)אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ־לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם:
מצודת דוד:פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת:
עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּנֵי קֹרַח בִּשְׁבִיל דּוֹרוֹת הַלָּלוּ הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁאִלּוּ בִּשְׁבִיל עַצְמָם לֹא הָיָה לָהֶם לוֹמַר אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, שֶׁהֲרֵי הֵם עַצְמָם רָאוּ נִסֵּי הַמִּדְבָּר וְהַיָּם וְהַיַּרְדֵּן וּמִלְחֲמוֹת יְהוֹשֻׁעַ. כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים (מדרש תהלים מד:א):
אבן עזרא
אלהים באזנינו שמענו והמספרים היו אבותינו, שהיו צדיקים והם נאמנים.
ועוד: טעם אבותינו שכל אב אוהב את בנו ולעולם לא יורנו, רק האמת לבדו.
רד"ק
אלהים. שמענו כי אבותינו ספרו לנו:
בימיהם. על האבות הקדמונים כי אבות בני הגלות לא היה דבר זה בימיהם אלא האבות שנכנסו לארץ שהיה בימיהם הפועל הנורא שעשה האל ית' לישראל שכבשו הארץ ולא נצרכו למלחמה הם ספרו לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור:
מלבי"ם
אלהים, ר"ל כי דבר הנמסר לאדם ע"פ השמועה והקבלה יכול להיות שקר משני טעמים, א. אם המספר הראשון בדהו מלבו, ב. אם המספר האמצעי המספר בשמו בדה מלבו או שלא הבין דבריו כראוי, לעומת זה אמר שהקבלה שיש לנו מן הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הם אמת מכל הצדדים, א. שלא קבלנו הספורים ע"י מספרים אחרים רק באזנינו שמענו, ב. שאא"ל שמורישי הקבלה הזאת בדו מלבם הדברים האלה, כי אבותינו ספרו לנו, וידוע שהאבות לא יורישו לבניהם אמונה כוזבת, וקבלה כזאת הנמשכת מאבות לבנים היא אמתיית, ובא לנו הקבלה כי פועל פעלת בימיהם, היינו שפעלת אז פעולה חדשה בלתי נתלה בסדרי הטבע וחקיה שזה קרוי מעשה, (שמעשה הוא הדבר הנגמר שהוא פעולת הטבע, ופעולה הוא העסק המתחדש עתה), רק פעלת ע"פ נס ענינים חדשים נעלים על סדרי הטבע, וזה היה בימיהם, שהם ראו זאת בעיניהם, רק שזה היה בימי קדם, כי עתה אותותינו לא ראינו - מבאר מה היה הפעל. אתה ידך גוים הורשת, מה שהורשת את הגוים ליטע שם בני ישראל לא עשית זאת ע"י אמצעי וע"י הטבע, רק אתה בעצמך, ובידך לא ע"י סדרי הטבע, והיה בזה שני ענינים, א. שגוים הורשת לטובת ישראל כדי שתטעם שם בארץ, ב. עשית זאת מפני רשעת הלאומים, שעז"א תרע לאומים שזה יען רצית להרע להם ע"י רוע מעשיהם, ועי"כ ותשלחם מן הארץ, וכמ"ש כי מרשעת הגוים ה' מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה, ר"ל לטובת ישראל, ולהעניש את הלאומים:
(ג)אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם:
מצודת דוד:אתה ידך. בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא״י ובמקומם נטעת את ישראל תרע. הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
תָּרַע לְאֻמִּים. הֲרֵעוֹתָ לְשִׁבְעָה אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת וְשִׁלַּחְתָּם מִפָּנֵינוּ, וְאַתָּה בְּיָדְךָ כֹּחֲךָ הוֹרַשְׁתָּם מִתּוֹךְ אַרְצָם וַתִּטָּעֵם לַאֲבוֹתֵינוּ בְּתוֹכָהּ:
אבן עזרא
אתה כבר הזכרתי כי משפט העברים לחסר הבי"ת, כמו מצאתי בית ה', וככה: אתה בידך - בכוחך או במכתך.
ומ"ם ותטעם שב אל אבותינו.
ולמ"ד לאומים משרת כמו: שבחוהו כל האומים
ומ"ם ותשלחם שב אליהם כמו ותגרשם.
רד"ק
אתה ידך. כמו בידך אמר אתה בידך גרשת הגוים כי לא הוצרכו להלחם ונטעת את ישראל במקומם, וטעם הנטיעה שיהיו שם עומדים לעולם כאלו הם נטועים בארץ:
תרע לאומים. הלמ"ד לשימוש כי נמצא בלא למ"ד שרשו אומים:
ותשלחם. שלחת האומים מפניהם, וי"מ ותשלם ותהרגם:
מצודת ציון
הורשת. גרשת:
(ד)כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא־הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי־יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם:
מצודת דוד:כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
רְצִיתָם. לְשׁוֹן רָצוֹן:
אבן עזרא
כי מ"ם בחרבם, שב אל אבותינו.
כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם זה לבדו הושיעם.
רד"ק
כי לא בחרבם. כי אתה הורשת הגוים:
זרועם לא הושיע למו:
כי ימינך וזרועך. כפל העניין במלות שונות, וזכר הימין כי בה יעשו המלאכות והמלחמות:
ואור פניך. אור הבא להם מאת פניך כי הישועה נמשלת לאור והצרה לחושך:
כי רציתם. רצית בישראל ונחלמת בעבורם:
מלבי"ם
כי, מבאר שדבר זה לא היה ע"פ הטבע רק אתה ידך גוים הורשת, כי לא בחרבם ירשו ארץ שלא כבשו ע"י חרבם וגבורתם, וגם זרועם לא הושיעה למו, הזרוע הוא הפרק העליון של היד, ומציין תמיד את המניע הראשון, את הכח המניע את היד, ומבואר אצלי תמיד שבכ"מ שנזכר זרוע אצל ה' יציין שגם ראשית התנועה וסבתה בא מאת ה', ר"ל כי כל המעשים שיעשה ה' ע"י זכות ישראל יצוין שנעשה המעשה בידו לא בזרועו, כי הזרוע שהניע את היד הוא הזכות, אבל המעשה שנעשה שלא בהשקף על זכות הדור וצדקתם נקרא זרוע ה', ואמר פה שלא לבד שלא בחרבם ירשו ארץ, כי גם לא היו אז ראוים לזה ע"פ מעשיהם, כמ"ש לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, עד שגם זרועם לא הושיעם למו, שלא היו גם בזכותם, רק ימינך וזרועך שהיה ע"י ימין ה' העושה נפלאות, וע"י זרועו שהוא החסד העליון הבלתי מביט על זכות כלל שלא היה בזכות הדור, ולא היו נסים נסתרים רק שהיה אור פניך שנתגלה אורך אז בגלוי בנסים גלויים, כי רציתם, ע"י הרצון העליון שאין טעם לרצון:
מצודת ציון
רציתם. מלשון רצון:
(ה)אַתָּה־הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב:
מצודת דוד:מלכי אלהים. הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב:
עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. גַּם לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ:
אבן עזרא
אתה ידבר המשורר על לשון ישראל.
וטעם להזכיר יעקב בדבריו המלאך הגואל אותי מכל רע.
רד"ק
אתה. כאשר ידבר על הגלות ידבר פעם דרך פרט ופעם דרך כלל. אמר כמו שהיית מלכי אז כן אתה מלכי עתה ואתה אלהים שופט האמת א"כ כמו שהושעת אבותינו כי תושיענו עתה:
צוה. על דרך כי מלאכיו יצוה לך:
מלבי"ם
אתה, א"כ אחר שנפלאותיך הקדומים לא קדם להם זכות וכשרון הדור, וגם לא היית אז מחוייב לעשות זה למען כבודך כי אז עדיין לא נקרא שמך עליהם, כמ"ש בימיהם בימי קדם, כ"ש עתה אשר אתה הוא מלכי אלהים ושמך עלינו נקרא, ויש לחוס על כבוד שמך, הלא ראוי שתצוה ישועות יעקב גם עתה, ואמר שגם אם לא תושיע בעצמך כמו מקדם, עכ"פ צוה ע"י שליח:
(ו)בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ:
מצודת דוד:בך. בעזרתך: בשמך וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
נָבוּס קָמֵינוּ. נִרְמֹס וְנִרְפֹּס אוֹיְבֵינוּ, לְשׁוֹן ״מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ״ (יחזקאל טז:ו), ״תָּבוּס נֹפֶת״ (משלי כז:ז), ״וְהָיוּ כְגִבּוֹרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת״ (זכריה י:ה):
אבן עזרא
בך בעזרתך נוכל לנגח צרינו, שלא ירעו לנו גם בשמך נבוסם.
רד"ק
בך. עם עזרתך ננגח צרינו אף על פי שאנחנו תחת רשתם בגלות:
נבוס. שנבוסס תחת רגלינו:
וקמינו. כמו צרינו לפי שהם קמים על האדם לרעה יקראו קמים:
מלבי"ם
בך, ואם לא תעשה לנו כמו בימי קדם שלא הוצרכנו למלחמה כלל, עכ"פ תהיה המלחמה ע"י עזרתך, עד שמה שננגח צרינו יהיה בך, ואם גם זאת לא תעשה לנו שתסייע לנו בעצמך כמ"ש בך, על כל פנים בשמך נבוס קמינו, תשלח עזר בשמך, מלאך הבא בשם ה', ונבוס על כל פנים את אלה הקמים עלינו לכלותנו:
מצודת ציון
ננגח. מלשון נגיחה:
נבוס. ענין רמיסה ודריכה כמו כפגר מובס (ישעיה י״ד):
(ז)כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי:
עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כי דברי דורך קשת מהמונינו.
וחרבי הגבור שיש בנו ע"כ בלשון יחיד.
רד"ק
כי. לשון יחיד על דרך כלל, אמר אין אנחנו בוטחים שנצא מהגלות בכחינו ובגבורתינו אלא באלהינו ובעזרתו:
מלבי"ם
כי, כי א"א שתניח אותנו אל המקרה והטבע שאנחנו בעצמנו ננצח את האויב, כי לא יושלם זה בין מצד הפועל בין מצד הפעולה, שמצד הפועל אנכי לא בקשתי אבטח, שאין אנו מלומדים עוד להלחם בקשת, ולא מצד הפעולה כי חרבי לא תושיעני, שהחרב היא מתנגדת לנו כי לא נתן ליעקב ברכת חרב:
(ח)כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ:
מצודת דוד:כי הושעתנו. לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה:
עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
כי גם ראינו שהושעתנו מצרינו והתברר מה שספרו אבותינו לנו.
רד"ק
כי. פעמים רבים הושעת אבותינו והושעת אותנו בגלו' זה של בבל כאשר עומדי' לכלותינו ואתה מפר מחשבותם וזהו משנאינו הבישותה. כי האדם שאומר לעשות דבר ולא יקום בידו בוש ונכלם:
מלבי"ם
(ח-ט) כי הושעתנו, מביא ראיה לזה שאין אנו מוכשרים להלחם ולנצח בכחנו, כי בכל עת שהושעתנו מצרינו באלהים הללנו כל היום, ולא יחסנו התשועה לעצמינו, כי ידענו שלפי הטבע א"א לנו לנצח רק הללנו א"ע באלהים שהוא עשה התשועה, ונודה תמיד את שמך להגדיל בזה שם ה', כי אנחנו אין לנו כח ועצה וגבורה למלחמה, סלה נשלם הענין:
מצודת ציון
הבישות. מלשון בושה:
(ט)בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל־הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה:
מצודת דוד:באלהים. במהללי אלהים: ושמך לעולם. שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה:
עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
באלהים הללנו כל היום נחבר תהלות והטעם שהללנו נפשנו שאתה מלכנו.
רד"ק
באלהים. בפני האויבים אנחנו מהללים עצמינו בך לפי שיש לנו אלהים שיצילנו מידם:
ושמך לעולם נודה. כי לא ימוש מפינו מפני אורך הגלות:
כל היום. כמו הימי':
מצודת ציון
הללנו. מלשון הלול ושבח:
(י)אַף־זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא־תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ:
מצודת דוד:אף זנחת. אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ. אַף אִם אַתָּה תַּכְלִימֵנוּ אָנוּ שִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה:
אבן עזרא
אף אמר הירושלמי: כי יחסר בי"ת והטעם באף זנחת ואיננו נכון, כי לא היה דבק כמו: אף ה', ואילו היה כדברו, היה האל"ף קמוץ, רק הוא כמו גם בשחוק והנה כי הושעתנו בימים הראשונים והבישות משנאינו ועתה לא די שלא הושעתנו אלא עד שזנחתנו.
ותכלימנו כנגד הבישות.
רד"ק
אף. לא די שלא הושעתנו אלא גם זנחתה אותנו ותניחנו ביד האויבים לעשות בנו רעות ותכלימנו כי אנחנו מהללים בך לאויבים ואומרים להם על כל פנים תושיענו והנה הישועה רחקה ממנו ואנחנו נכלמים בעיניהם שיאמרו איפה דבריכם ואיה המושיע לכם:
ולא תצא בצבאותינו. כמו שהיינו אומרים לאויבים שתצא בצבאותינו שיצאו בעזרתך צבאות בני ישראל מבבל:
מלבי"ם
אף, מעתה יתחיל לומר שלא לבד שאינך פועל ישועות כמקדם, כי עתה עברו על ראשינו המים הזדונים ובאנו מדחי אל דחי ואין מושיע, וחושב כל הצרות שעברו על ישראל ממדרגה למדרגה, תחלה זנחת אותנו ותכלימנו, במה שלא הופיע לנו אור ה' כמקדם, ואחר זה לא תצא אלהים גם בצבאותינו, בעת שנחלצנו לצבא עזבת אותנו ביד המקרה, לנצח או להנצח, ואח"כ הוספת להרע עמנו, עד שתשיבנו אחור מני צר, שגם בעת שהיינו מנצחים עפ"י הטבע עזרת אתה את הצר והשיבות אותנו אחור, ומשנאינו שסו למו את ממונינו, אח"כ גדלה הרעה יותר כי תתננו, שהיינו דומים כצאן העומדים למאכל, וזריתנו בגוים כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי תמכר עמך, שלא לבד שהיינו הפקר לבז ולמשסה, זכו בנו אדונים כאלו היינו קנין כספם, כאלו מכרת עמך, ולא שמכרת אותנו בעד הון רב שאז יחוס האדון על כספו, כי מכרתם בלא הון, וגם לא הי' זה כמו שמוכרים חפץ ולא יקחו הון רק ישאירו המעות אצל הקונה ברבית שנותן בעד המתנת המעות, כי לא רבית במחיריהם, בעד המחיר שנשאר ביד הקונה לא לקחת רבית, אח"כ גדלה הרעה יותר, כי תשימנו חרפה לשכנינו, שבאנו למדרגה כזו שגם אדונים לא מצאנו, כמ"ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי לא רצה שום איש או עם שנשכון אצלם, כי היה זה לחרפה מי שיהודי שכן ודר בארצו, וגם לא היה אפשר שנשכון בערים מיוחדים כי היינו לעג וקלס לסביבותינו, ולא הניחו אותנו אף לגור בסביבותם:
מצודת ציון
זנחת. עזבת:
בצבאותינו. ענין קבוצת אנשי המלחמה:
(יא)תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי־צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ:
מצודת דוד:תשיבנו אחור. לברוח לאחור מפני הצר: שסו למו. בוזזים לעצמם את אשר לנו:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר. לְשׁוֹן הֹוֶה הוּא:
שָׁסוּ לָמוֹ. בָּזְזוּ נְכָסֵינוּ אִישׁ לוֹ:
אבן עזרא
תשיבנו לא די שלא תעזרנו אלא שתשיבנו, עד שתביא מורך בלבבנו לברוח.
ומשנאינו שסו למו כמו להם ממוננו.
רד"ק
תשיבנו. כשבאים להרע לנו אין בנו כח וכאשר אין אתה בעזרתינו כאלו אתה תשיבנו אחור:
שסו למו. כמו המה שוסים מנחי הלמ"ד ובא מלעיל מפני מלת למו הסמוכ' שהיא מלעיל ופירושו שסו ממונינו לעצמ':
מצודת ציון
שסו. בזזו כמו שוסים את הגרנות (ש״א כ״ג):
(יב)תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ:
מצודת דוד:כצאן מאכל. כצאן הנתונים למאכל:
עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
זֵרִיתָנוּ. אֶפַנְדִישְׁנוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
תתננו יש ממנו הרוגים ויש ממנו נמלטים זרויים בארצות.
רד"ק
תתננו. כמו הצאן שהוא למאכל:
מצודת ציון
זריתנו. פזרתנו כמו וזריתי פרש (מלאכי ב):
(יג)תִּמְכֹּר־עַמְּךָ בְלֹא־הוֹן וְלֹא־רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם:
מצודת דוד:ולא רבית. לא לקחת רב הון בחלופיהם:
עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
תמכר יש ממנו עבדים נמכרים בלא הון רב, או חנם.
ולא רבית במחיריהם הטעם כפול.
רד"ק
תמכור עמך. כי מוכר הדבר אינו מקוה שישוב אליו עוד והמוכר יקח ממון ואתה לא כן:
ולא רבית במחיריהם. כי אינך בצורך שתצטרך להון כי לך הכסף והזהב:
לא רבית. לא הרביתה הונך:
מצודת ציון
הון. המון רב:
רבית. מל׳ רבוי:
במחיריהם. ענין חליפת הדבר וערכו:
(יד)תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:
מצודת דוד:לשכנינו. בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו:
עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
תשימנו הנשארים ממנו הם לחרפה למכירים אותנו ,בהיותנו בארצינו.
רד"ק
תשימני. שמדי ופרס שכנינו מחרפים אותנו ואנחנו לעג וקלס להם:
מצודת ציון
וקלס. ענין לעג כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳):
(טו)תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד־רֹאשׁ בַּל־אֻמִּים:
מצודת דוד:תשימנו משל. כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל: מנוד ראש. נדים בראש בדרך לעג:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
תשימנו הרחוקים מארץ ישראל.
מנוד כנגד ויניעו ראשם ולמ"ד בלאומים שרש, כמו: ולאום מלאום יאמץ.
רד"ק
משל. בנפול דבר רע ובזיון עושים הבבליים אותו משל ליהודים:
מגיד ראש. שמניעים ראשם עלינו:
בלאומים הלמ"ד שורש:
מלבי"ם
תשימנו, ובכל זה לא היינו כדבר בזוי שאין איש מדבר ממנו, כי היינו משל בגוים שעל ידי שהיינו נכבדים ועם ה' בימי קדם ועתה ירדנו פלאים, היינו למשל בפי כולם, והגוים הם הקבוצים, והלאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד, היינו למשל מצד הקיבוץ, והיינו מנוד ראש בלאומים מצד הדת שלעגו על תורתנו ואמונתנו:
(טז)כָּל־הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי:
מצודת דוד:נגדי. רואה אני בכלימתי: ובושת פני. מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה:
עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כל אפילו יחיה יהודי בגוים יחרפוהו.
רד"ק
כל היום. כל הימים:
כלימתי. לשון יחיד על דרך כלל והנה אנחנו נכלמים מן המכרפים והמגדפים אותנו זהו שאמר מקול מחרף ומגדף:
מלבי"ם
כל היום כלמתי נגדי, הכלימה הוא מה שמקבל כלימה מאחרים, ובושת פני כסתני הוא מה שמתבייש מעצמו, ומפרש כל היום כלימתי נגדי מקול מחרף, בדברים שבין אדם לאדם, ומגדף מצד הדת והאמונה, ובושת פני כסתני מפני אויב ומתנקם:
(יז)מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם:
מצודת דוד:מפני אויב. אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו:
עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
מקול הטעם בזדון בפרהסיא.
רד"ק
ומתנקם. מבקשים להנקם ממנו:
מצודת ציון
ומגדף. ענין בזיון:
ומתנקם. ר״ל מרבה להרע ומראה בעצמו כנוקם ומשלם גמול:
(יח)כָּל־זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא־שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ:
מצודת דוד:כל זאת. עם שכל זאת בא עלינו אעפ״כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כל, באתנו באה אלינו, כי המלה מהפעלים העומדים.
רד"ק
כל. עם כל התלאה הזאת אשר באה אלינו לא שכחנו אותך ואע"פ שאנו רואים בשלות בבל:
מלבי"ם
כל זאת באתנו ובכל זאת לא שכחנוך, ולא לבד שלא שכחנוך בלב, כי גם לא שקרנו בבריתך, שלא רצינו לשקר להפר ברית מילה ושבת בשעת השמד:
(יט)לֹא־נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ:
מצודת דוד:ותט. מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר״ל לא נטה רגלינו מן ארחך:
עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
לא נסוג בנין נפעל ומלת לא תשרת אחרת ולא תט אשורינו.
רד"ק
לא. שב לבנו אחור מאמונתך ולא נטה אשורנו מני ארחך. ולא שזכר עומד במקום שנים:
מלבי"ם
לא נסוג, והגם שלפעמים מפני כובד הגלות נטתה אשורנו מני ארחך ולא יכלנו לקיים המצות כראוי, מ"מ לא נסוג אחור לבנו, כי בלבבנו היינו שלמים עם ה' גם בעת אשר תט אשורנו מני ארחך, ולא זאת בלבד:
מצודת ציון
נסוג אחור. ענין חזרה לאחור:
אשורנו. רגלינו:
מני. מן והיו״ד נוספת:
(כ)כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת:
מצודת דוד:כי דכיתנו. עם כי דכית אותנו במקום תנים:
עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים. כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר: וְאַף כַּאֲשֶׁר הִשְׁפַּלְתָּנוּ בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה (ירמיהו ב:ו), מִדְבָּר מְקוֹם תַּנִּים, וְכִסִּיתָ עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת חֹשֶׁךְ, אַף בְּכָל זֹאת אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ, הוּא יַחֲקֹר זֹאת, כִּי הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת וְגוֹ׳:
אבן עזרא
כי, במקום תנים המ"ם תחת נו"ן כמו בחיין לקץ הימין. והטעם: בתחתית הים מקום התנינים וחשכת מים זה צלמות, דרך משל, והעד דכיתנו כטעם דכים. ויש אומרים: במקום אין שם יישוב, רק תנים ובנות יענה.
רד"ק
כי כאשר עשית לנו כל הצרה שדכיתנו במקום תנים המשיל הבבליים המושלים בנו לתנים שיש לה אכזריות:
ותכס עלינו בצלמות הנה אנחנו מכוסים בחושך הגלות:
מלבי"ם
כי גם בעת אשר דכיתנו במקום תנים, בעת שהיינו בין אכזרים כתנים, ותכס עלינו בצלמות שהמיתו אותנו במיתות משונות וענו אותנו ביסורים קשים לצאת מן הדת, גם בעת ההיא האם שכחנו שם אלהינו הגם כי ונפרוש כפינו לאל זר, הגם שהיינו אנוסים לפרוש כפינו לאל זר היה זה רק במעשה אבל בלב גם בעת שפרשנו כפים לע"ג היה לבנו שלם עם יחוד ה' ואמונתו:
מצודת ציון
תנים. נחשים:
בצלמות. ענין חושך:
(כא)אִם־שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר:
מצודת דוד:אם שכחנו. האם שכחנו שם ה׳ בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר:
עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
אם שכחנו כנגד לא שכחנוך.
ונפרוש כפינו כנגד ולא תט אשורינו מני ארחך.
רד"ק
אם. בכל הצרו' שיש לנו אם חשבנו בלבנו כי המצירים לנו אינם מאמיני' באלהינו והם שלוים ואנחנו שמאמינים בו בצרה, נשכחהו מלבנו ונשוב לאלהיהם, אם עשינו זה:
(כב)הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר־זֹאת כִּי־הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב:
מצודת דוד:הלא וגו׳. כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש:
עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
הלא אם היה צריך יוכל לחקור זאת ואף כי הוא יודע תעלומות.
רד"ק
הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב. אם עלה שום חיקור לב בלבנו לכפור באמונתו בעבור זה. וטעם ונפרש כפינו לאל זר, אפילו ע"י הכרח לא פירשנו כפינו לאל זר כי היינו מוסרים עצמנו להריגה וזה הוא כי עליך הורגנו כל היום:
מלבי"ם
הלא אלהים יחקר זאת שהוא יודע האמת מה שהיה בלבבנו, כי הוא יודע תעלומות לב, וגם הנסיון יעיד ע"ז, כי הלא עליך הורגנו כל היום, שגם האנוסים שהמירו דתם בעת השמד נהרגו אחר כך ונשמדו, שבחנו וחקרו אחריהם ונודע להם שהם שומרים דת ישראל בסתר, א"כ עורה למה תישן ה', שאתה עושה עצמך כישן שאינו רואה ומרגיש מה שנעשה אצלו, או למה פניך תסתיר שאתה כמי שרואה ומסתיר פניו, או שתשכח לגמרי ענינו ולחצנו:
מצודת ציון
יחקר. חקירה וחפוש:
תעלומות. מל׳ העלמה:
(כג)כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה:
מצודת דוד:כי עליך. אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
כְּצֹאן טִבְחָה. כְּצֹאן שֶׁל טַבָּח:
אבן עזרא
כי והעד הנאמן לדברינו כי ברצוננו אנו נהרגים על דבר כבוד שמך, וברצוננו נחשבנו כצאן טבחה אע"פ שאנחנו בני איש טובים מהטובחים אותנו, וזאת המלה, כמו: רב הטבחים.
רד"ק
כי. על יחוד שמך שלא רצינו לכפור בך הורגים אותנו:
כל היום. תמיד:
כצאן. הטובחים שהם מוכנים לטבוח אותם לא לרעותם ולהחיותם:
(כד)עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח:
מצודת דוד:עורה. לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן:
עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
עורה תישן אינו עושה מאומה ובעבור שלא הושעתנו תדמה לישן, או ידבר על האויב שהוא אומר עליך אולי ישן הוא וייקץ.
רד"ק
עורה. כשאינך רואה בצרותינו כאלו אתה ישן ואם היית כישן הקיצה מהיום ואילך אל תזנח לנצח:
מצודת ציון
תזנח. תעזוב:
(כה)לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ:
מצודת דוד:תשכח. מוסב על למה תשכח וכו׳:
עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
למה או אתה כאדם מסתיר פניו שלא יראה מה יעשו אויביו, או ראית ושכחת על כן תשכח עניינו ולחצינו.
וטעם תשכח כנגד לא שכחנוך.
רד"ק
למה. כאדם שאינו רוצה לראות הצרה או ראית ושכחת וזהו:
תשכח עניינו. דברה תורה כלשון בני אדם:
מצודת ציון
ולחצנו. ענין דחק:
(כו)כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ:
מצודת דוד:כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר:
עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
כי מה תקוה תהיה לנו ונפשינו שהיא מן השמים העליונים.
שחה לעפר והדבק לארץ הוא הקבר.
וטעם בטננו הוא הגוף.
רד"ק
כי. מתי תושיענו כי נפשנו שחה עד לעפר כלומר קרובה לצאת מן הגוף:
דבקה לארץ בטננו. כי הנופל יסמוך על ידו וכי תמעד ידו הנה בטנו דבקה לארץ:
מלבי"ם
כי שחה לעפר נפשנו, הוא גלות הנפש, וגם דבקה לארץ בטננו גלות הגוף:
מצודת ציון
שחה. מלשון שחיה וכפיפה:
(כז)קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ:
מצודת דוד:קומה. לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך:
עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ. אֵין אָנוּ בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂינוּ, אֶלָּא לְמַעַן חַסְדְּךָ עֲשֵׂה:
אבן עזרא
קומה לעזור אותנו, או קומה אתה שהיית עזרתה לנו.
רד"ק
קומה. מלרע:
עזרתה. כמו לעזרתה:
למען חסדך. אם אין בנו מעשים שתפדנו למעננו:
מלבי"ם
קומה עזרתה לנו לישועת הנפש, ופדנו מגלות הגוף, והגם שאין לנו זכות עשה למען חסדך:
שאלות נפוצות על תהילים פרק מ״ד
מה כתוב בתהילים פרק מ״ד?
תהילים פרק מ״ד (44) מתחיל בפסוק: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל:". בפרק 27 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק מ״ד?
בתהילים פרק מ״ד יש 27 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק מ״ד בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק מ״ד נקרא ביום ח׳ לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שני.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)