תהילים פרק ל״ח
- מספר פסוקים: 23
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום ו׳ לחודש · בחלוקה השבועית ביום שני
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר:
(ב)יְהוָה אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:
(ג)כִּי־חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ:
(ד)אֵין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי:
(ה)כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי:
(ו)הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי:
(ז)נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד כָּל־הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי:
(ח)כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי:
(ט)נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד־מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי:
(י)אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל־תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא־נִסְתָּרָה:
(יא)לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר־עֵינַי גַּם־הֵם אֵין אִתִּי:
(יב)אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ:
(יג)וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל־הַיּוֹם יֶהְגּוּ:
(יד)וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו:
(טו)וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת:
(טז)כִּי־לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי:
(יז)כִּי־אָמַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ:
(יח)כִּי־אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד:
(יט)כִּי־עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי:
(כ)וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר:
(כא)וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי־טוֹב:
(כב)אַל־תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי:
(כג)חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי:
תהילים פרק ל״ח עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר:
מצודת דוד:להזכיר. המזמור הזה נעשה להזכיר את המדוכא ביסורין להתפלל לה׳ כדברים האלה:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר. לְאוֹמְרוֹ בִּשְׁעַת צָרָה, לְהַזְכִּיר צָרָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל אֲמָרוֹ:
אבן עזרא
מזמור טעם פיוט תחלתו להזכיר.
רד"ק
מזמור לדוד להזכיר: אפשר כי מלת להזכיר הוא אחד מטעמי הנגינות, כמו שכתבנו במזמור הרביעי. ויש מפרשים להזכיר כמו להודות; וכן: הזכירו כי נשגב שמו (ישעיהו יב ד). ולפי דעתי כי המזמור הזה חברו דוד להתפלל בו כל איש מדכה בחליים ובצרת נפשו; וזהו להזכיר ולהודיע לכל אדם נדכה ונשבר שיתפלל בו.
מלבי"ם
מזמור, זמר זה הוסד בחלותו מחלה אנושה ויחי מחליו, וזה היה אחר מעשה דבת שבע שתלה החולי בחטאיו, וגם אויביו ששו אז על רעתו, וחשבו עליו מחשבות, ועז"א להזכיר שיזכר חטאיו ויהיו לנגדו תמיד:
(ב)יְהוָה אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:
מצודת דוד:ובחמתך. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל בחמתך תיסרני:
עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
אל בקצפך אל ישרת בעבור אחר ואל בחמתך, וכמוהו: ודעת קדושים אדע ושני שרי גדודים היו שרי בן שאול.
רד"ק
יהוה אל בקצפך הקו"ף בסגו"ל, כמו אל"ף אשתך כגפן פריה (תהלים קכח ג).
תוכיחני ופרוש
ובחמתך תיסרני: ואל בחמתך. ואל שזכר עומד במקום שנים. וכן: תקות עניים תאבד לעד (שם ט יט). והפסוק כפול במלות שונות.
מלבי"ם
ה', כבר אמר למעלה (סי' ו') אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, ובארתי שם שיש הבדל בין אף (וכן קצף) ובין חמה, שהאף והקצף הם בגלוי, והחמה היא הנטורה בלב, ויש הבדל בין מיסר ובין מוכיח, שהמוכיח הוא להשיבו מחטאו בעתיד, וזה לא יהיה בחמה, כי האויב לא יוכיח, אבל לפעמים תהיה באף גלוי שיכהו במכות, ובקש שלא תהיה התוכחה באף רק בדברים רכים וטוב טעם ודעת, והמיסר הוא ביסורים על חטא העבר, וזה תמיד באף גלוי, אבל בקש שלא תהיה בחמה פנימית, אבל פה לא כפל מלת ואל, וכיון לדבר אחר, כי ראה שתוכחת ה' מה שיעוררהו לשוב בתשובה ולתקן דרכו הוא בקצף, כי מצא לבו מלא יאוש וגברה מאוד תוגת נפשו הפנימית כאלו עליו אבד כלח, עד שהתוכחה הפנימית על עונותיו היתה בקצף גדול, ועם זה נלוו אליו היסורים החצונים של גופו והיו בחמה, כי היו באכזריות חמה ושטף אף, ובקש מה' שלא יבואו אליו שתי אלה יחד, שמוכיחהו בקצף בנפשו הפנימית ועם זה בחמתך תיסרני ביסורי הגוף הקשים ג"כ, כי ראוי שע"י התוכחה הפנימית וגודל החרטה ומצוקת הלב אשר מצא יסולקו מעליו היסורים החיצונים, או בהפך שע"י גודל היסורים ימצא נוחם בלב לידע כי בזה ימורקו עונותיו, לא שיהיה מיוסר במכות אכזריות וגם מלא יאוש בלב, ומתחיל לבאר זה כי, באפך תוכיחני כי חציך נחתו בי שהם החצים היורדים במעמקי נפשו מהיאוש והדאגה, וגם בחמתך תיסרני כי תנחת עלי ידך, שהוא המכות של הגוף שיד ה' מכה על גופו במכות גלוים, ומצייר מכות הנפש ע"י חצים כי היא פנימית וא"א להכותה ע"י מכת יד רק ע"י חץ שפולח פנימה, ומכת הגוף מצייר שמכה ביד ובאגרוף:
מצודת ציון
תוכיחני. תיסרני ענין פורעניות ועונש:
(ג)כִּי־חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ:
מצודת דוד:נחתו בי. כבר ירדו בי חצי היסורים וכבר ירדה עלי מכת ידך ודי בזה:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
נִחֲתוּ. נִזְרְקוּ. לְשׁוֹן נַחַת נוֹפֵל בִּנְטִיַּת קֶשֶׁת, וּלְפִי שֶׁעַל יְדֵי דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת נִזְרָקִים הַחִצִּים, כְּתִיב נִחֲתוּ בִי, וְכֵן (שמות טו:ט) ״אָרִיק חַרְבִּי״, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב אָרִיק תַּעְרִי, אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּשֶׁמּוֹצִיאִין חֶרֶב מִתַּעְרָהּ הַתַּעַר רֵיק מִמֶּנָּה, לְכָךְ תּוֹלֶה הָרֵיקוּת בַּחֶרֶב, וְכֵן (תהלים יח:לה) ״וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה״. וְאֵין הַנּוּ״ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה, שֶׁאִם הָיְתָה שֹׁרֶשׁ הָיָה לוֹ לוֹמַר נִנְחֲתוּ בִי, אֲבָל נוּ״ן שֶׁל נָחֲתוּ וְכֵן שֶׁל וַתִּנְחַת אֵינָהּ שֹׁרֶשׁ וְנוֹפֶלֶת לִפְרָקִים כְּמוֹ וְנוּ״ן שֶׁל נָגַף, נָשַׁךְ, נָדַר, נָקַם, כְּשֶׁמִּתְפַּעֵל יֹאמַר נִגַּף נִשַּׁךְ נִדַּר נִקַּם כְּמוֹ נִנְגַף נִנְשַׁךְ נִנְדַר נִנְקַם שֶׁהַדָּגֵשׁ בָּא בַתֵּבָה בִּמְקוֹם נוּ״ן, וְכֵן (ויקרא כו:לו) ״עָלֶה נִדָּף״, (איכה ג:מט) ״עֵינִי נִגְּרָה״, כְּמוֹ נִנְדַּף נִנְגְּרָה, כֵּן יֹאמַר נָחֲתוּ כְּמוֹ נִנְחֲתוּ, וְכֵן (תהלים יח:לה) ״וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה״ כְּמוֹ וְנִנְחֲתָה, שֶׁדֶּרֶךְ הַחֵי״ת לְהִתְנַהֵג כְּמִנְהַג דַּגְשׁוּת בְּרֹב מְקוֹמוֹת, כְּגוֹן (מלכים א יג:יח) ״כִּחֵשׁ לוֹ״, וּמִמִּשְׁקַל דָּגוּשׁ כְּמוֹ דִּבֵּר מִגִּזְרַת וַיְדַבֵּר, כָּךְ כִּחֵשׁ מִגִּזְרַת (בראשית יח:טו) ״וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה״, וְלֹא יֹאמַר כֵּחַשׁ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן הַמְבָרֵךְ בֵּרַךְ וְלֹא יֹאמַר בִּרֵךְ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר דִּבֵּר, לְפִי שֶׁאֵין דַּגְשׁוּת נִכָּר בְּרֵי״שׁ, אֲבָל בְּחֵי״ת נִכָּר דַּגְשׁוּת, וְכֵן (דברים לב:ה) ״שִׁחֵת,״ כְּמוֹ כִּפֵּר דִּבֵּר. אַף כָּאן יֹאמַר נָחֲתוּ כְּמוֹ נִגְּשׁוּ נִתְּנוּ מִגְּזַר נָחַת נָתַן נָגַשׁ, וְהַנּוּ״ן יְסוֹד נוֹפֵל לִכָּנֵס דָּגֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֵל, וְכֵן (שמואל א ב:ד) ״קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים״ מִגִּזְרַת נָחַת וְחָתַת, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן נָסַב סָבַב, מִן נָשַׁם שָׁמַם, (ויקרא כו:לב) ״וְנָשַׁמּוּ דַרְכֵיכֶם״, (שם) ״וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ״, וְכֵן בָּלַל נָבַל (בראשית יא:ט) ״כִּי שָׁם בָּלַל ה׳״, (בראשית יא:ז) ״וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם״, כֵּן יֹאמַר נָחַת וְחָתַת בִּלְשׁוֹן פָּעַל:
וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ. פֵּירוּשׁ לְחִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: מַה דֶּרֶךְ בַּקֶּשֶׁת לִירוֹת הַחִצִּים? יָד שֶׁלְּךָ הִיא נִחֲתָה בַּקֶּשֶׁת לְהַפִּיל עָלַי חִצִּים. וַתִּנְחַת לְשׁוֹן וַתֵּרֵד, וּבָזֶה הַנּוּ״ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּיבָה. וְכֵן ״וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה״ (לעיל יח:לה), אֵין הַנּוּ״ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּיבָה (ס״א אינו):
אבן עזרא
כי, נחתו בנין נפעל, כמו ננחתו, מגזרת ותנחת עלי ידך והטעם תחלואים ומכאובים כחצים.
רד"ק
כי חציך החליים שהם כחצים
נחתו בי מבנין נפעל; משפטו בתשלומו: ננחתו; ולולא החי"ת שהיא גרונית היה נדגש, כמו: נצבו, נגשו.
ותנחת מבנין הקל; וענינו ענין ירידה, כתרגום וירד (בראשית יב י): ונחת .
עלי ידך: מכתך. ולפי שהמכה נעשית ביד נקראת המכה יד.
מצודת ציון
נחתו. ותנחת ענין ירידה כמו מי יחת עלינו (שם כ״א):
(ד)אֵין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי:
מצודת דוד:אין מתום. אין מקום תם ושלם בבשרי מהיסורים הבאים עלי מפני כעסך: מפני חטאתי. מהיסורים הבאים מפני חטאתי:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
מְתֹם. תְּמִימוּת, אינטרי״ן בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
אין מתום מגזרת תם, והטעם בריאות והנה הזכיר הסבה הקרובה למה זה, מפני זעמך והרחוקה.
מפני חטאתי כי בעבורה זעמתני.
רד"ק
אין מתם בבשרי מפני זעמך מתם: שלמות ובריאות. רוצה לומר: כי בשרו נגוע כלו. והמ"ם הראשונה נוספת, ושרשו תמם. ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי המ"ם הראשונה שרש והוא מן מתי מספר (שם לד ל), ושרשו מתה, ובתשלומו מתיום בשקל שלשם, פתאם. ופרושו: שלא נשאר בו צורת אדם מרוב נגעיו.
אין שלום בעצמי אפילו עצמי שהן חזקות מן הבשר אינן בשלום, כי כאבות הן. וטעם מפני זעמך:
מפני חטאתי: כי זעמת עלי מפני חטאתי, ולא לחנם. כי חיב אדם להצדיק עליו את הדין: ידע בעון, עצמו, או לא ידע.
מלבי"ם
אין, מבאר שני אלה, נגד מ"ש ותנחת עלי ידך אמר שעי"כ אין מתום בבשרי מפני זעמך, שהכה כל הבשר החיצוני, ונגד מ"ש כי חציך נחתו בי מפרש אין שלום בעצמי מפני חטאתי, שעצמי הפנימיות מלא יגון ויאוש מפני החטא:
(ה)כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי:
מצודת דוד:עברו ראשי. המשיל מרבית העון כאלו בא במים עמוקים ועוברים את הראש ממעל: כמשא כבד. כמו שא״א לשאת משא כבד כן כבדו עונותי עד שהמה כבדים מערך הכח אשר בי ולא אוכל לשאתם והוא מלשון מליצה:
עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
יִכְבְּדוּ. כְּבֵדִים:
אבן עזרא
כי נד על נד וגבהו עד שעברו ראשי, כי רבים הם.
רד"ק
כי עונתי עברו ראשי המשיל עונותיו למים רבים שעברו ראשו והוא טובע בהם
כמשא כבד יכבדו ועוד המשילם למשא כבד שלא יוכל שאתם.
ממני: כלומר אין בי כח לסבלם. והמשל רוצה לומר: שאין בו מעשים טובים כל כך שיקלו העונות.
מלבי"ם
כי, מפרש נגד מ"ש שאין שלום בפנימותו מפני חטאותיו, מבאר כי עונותי אשר עברו על ראשי יכבדו ממני כמשא כבד, (העון הוא עוות המחשבה והוא המזיד וע"כ מיחסם אל הראש ששם מקום המחשבה ושם עוברים עונותיו המחשביים) והם כמשא כבד עליו מרוב החרטה והעצב עליהם, ונגד מ"ש אין מתום בבשרי מפני זעמך מפרש, כי הבאישו ונמקו חבורותי וזה מפני אולתי, ואחר שאני נגוע בשני חלקי בגוף ובנפש, עי"כ נעויתי, ר"ל שבטלו סדרי נפשו הפנימים כאלו הוא מלא רוח עועים וטירוף הדעת שהוא שוממות הנפש, וגם שחותי בגופי ע"י המכות, ולא מעט רק עד מאד בהפלגה רבה, עד שכל היום קודר הלכתי, כי הנגוע בגופו ויש לו שלום ברוחו הפנימי יתחזק ע"י רוחו ותקוה פנימית כמ"ש רוח איש יכלכל מחלהו, והמעונה בנפשו ורוחו וגופו שלם ג"כ יסבול מצוקות רוחו, אבל אנכי כסלי ומחשבותי מלאו נקלה, שהוא הקלון הפנימי הממלא מחשבותיו ורוחו, וגם אין מתום בבשרי החיצוני, עד שאני מוכה בין בבשר בין ברוח:
(ו)הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי:
מצודת דוד:הבאישו וגו׳. ר״ל בעבור כי נמקו החבורות והוציאו הדם והליחה לזה הבאישו את בשרי: אולתי. ר״ל עונותי כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות:
עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
הבאישו פועל עומד, כמו: ולא הבאיש או יהיה הוא הפעול והוא יספר חבורות שיצאו בגופו, וסבת זה אולתי.
רד"ק
הבאישו מבנין הפעיל ונמצא עומד. וכן: ולא הבאיש (שמות טז כד).
נמקו חבורתי והחבורות הן הבועות שנעשו בבשר שהן מלאות לחה סרוחה. וכן המכה שנצרר בה הדם נקראת חבורה. וטעם נמקו מרוב היות הלחה בהן נמק ונמס העור מעליהן עד שיוצאת הלחה ומבאישה; וכל זה
מפני אולתי: שלא שמרתי דרך יי'.
מצודת ציון
נמקו. ענין המסה:
חבורותי. מל׳ חבורה והוא מכה שנצרר הדם תחתיה:
אולתי. מלשון אויל ושוטה:
(ז)נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד כָּל־הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי:
מצודת דוד:נעויתי. נתעקם גופי ואלך שחוח: קודר הלכתי. ואלך בחשכת הצרות:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
נַעֲוֵיתִי. לְשׁוֹן אֲחָזַתּוֹ עֲוִית (חולין ס:), אֵישְׁטוֹרְדִישׁוֹ״ן בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
נעויתי אין בי כח לעמוד בקומה זקופה ישרה, על כן נעויתי ושחותי והשתנו פני, כאילו כל היום השמש הכיתני, וזה טעם קודר הלכתי.
רד"ק
נעויתי שחתי עד מאד מרוב החליים נעוה הגוף והולך שח וכפוף.
כל היום קדר הלכתי: והפנים חשכו וקדרו. וטעם כל היום: כי אין לי מנוחה בשעה אחת מן היום, אלא כל היום אני חולה וכאב. והלכתי פעל עומד אף על פי שהוא מן הדגוש; ומורה על רב הפעלה.
מצודת ציון
נעויתי. ענין עקום כמו והתעותו אנשי החיל (קהלת י״ב):
שחותי. מלשון שחיה וכפיפה:
קודר. ענין שחרות:
(ח)כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי:
מצודת דוד:מלאו נקלה. המה מלאים שריפת אש החלי ואין מקום שלם בבשרי:
עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
כְּסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה. בְּמַחֲשַׁבְתִּי אֲנִי קַל בְּעֵינֵי עַצְמִי:
אבן עזרא
כי כסלי הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.
רד"ק
כי כסלי מלאו נקלה הכסלים הם תחת המתנים מעל לעקרי הירכים, והם סמוכים לכליות ויקרה להם החלשות והחולי. ופרוש נקלה: נגע נקלה ונבזה, והוא חסר המתואר כמו כי חמודות אתה (דניאל ט כג); כעדר הקצובות (שיר ד ב), והדומים להם. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: נקלה שם מענין קלוי באש (ויקרא ב יד). ואמר זה על רוב חמימות החולי כמו שאמר איוב (ו י): ואסלדה בחילה. והזכיר עוד:
ואין מתם בבשרי: כי כן דרך הבוכה והנוהם לכפול דבריו. מתם פרשתיו (בפסוק ד למעלה).
מצודת ציון
כסלי. הוא חלק השדרה הסמוך להכליות וכן אשר על הכסלים (ויקרא ג׳):
נקלה. ענין מוקד ושריפה כמו קלוי באש (שם ב׳):
(ט)נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד־מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי:
מצודת דוד:נפוגותי ונדכיתי. אחזתני חלשות ודכאות רוח מנהמת הלב לא מהשפה ולחוץ:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
נְפוּגוֹתִי. נֶחֱלַפְתִּי, לְשׁוֹן ״וַיָּפָג לִבּוֹ״ (בראשית מה:כו), ״מֵאֵין הֲפֻגוֹת״ (איכה ג:מט):
אבן עזרא
נפוגותי מגזרת ויפג לבו.
שאגתי ברוב מכאובי על דרך שויתי עד בקר כארי.
רד"ק
נפוגותי ענין רפיון וחלישות. וכן: ויפג לבו (בראשית מה כו); על כן תפוג תורה (חבקוק א ד); אל תתני פוגת לך (איכה ב יח); ובמשנה (יומא ג ה): כדי שתפוג צנתן.
ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לבי: שאגתי בקולי וצעקתי מרוב נהמת לבי שלבי נוהם על החולי ועל הצרות.
מלבי"ם
נפוגתי מצייר א"ע כאלו הגיע עד שערי מות והוא גוסס ונפשו מוכנת לצאת, ודרך החי שברגע צאת נפשו אז יתאספו כל הכחות הגויה אל הלב שהוא המת באחרונה, ואז הלב מוקף מכל אנשי החיל וכחות הגויה, ודומה כנר אשר יתלהב שנית טרם ידעך, כן יתאמצו כל הכחות אז ויקיפו סחרחר סביב הלב שהוא מלך הגויה, ואז ינהום הלב הנהימה המרה האחרונה, ואז יעברו לפניו כבני מרון כל עניני חייו העבר עם העתיד, בהיותו עומד עתה בגבול האחרון שבין החיים החדשים העתידים אשר יכין א"ע אליהם ובין החיים העוברים אשר יסע מהם, וילך מחיים אל חיים מעולם אל עולם, והוא הציור המבהיל שיצייר המשורר פה, אומר הנה נפוגותי ונדכתי, שנפוגו הכחות הפנימיות, ונדכאו איברי הגוף החיצונים, עד מאד, ואז שאגתי מנהמת לבי, היא הנהימה האחרונה שינהום הלב בעת סר מר המות, ובכ"ז תפס לשון שאגתי שהשאגה מובדל מן הנהימה שהוא מורה על שאגה של שמחה, כאלו ברגע זו התחדש לו איזה תקוה וייחול, והחל לסדר תפלתו ברגע הנוראה הלזו האחרונה:
מצודת ציון
נפוגותי. ענין רפיון וחלשות כמו ויפג לבו (בראשית מ״ה):
(י)אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל־תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא־נִסְתָּרָה:
מצודת דוד:נגדך כל תאותי. הרפואה והשקטה שאני מתאוה הלא המה נגדך ובידך לעשותם ואנחתי. ומה ואני שואג שאני מתאנח להתחרט על עונותי לא נסתרה ממך ומהראוי א״כ למלאות תאותי:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
כָּל תַּאֲוָתִי. אַתָּה יוֹדֵעַ צְרָכַי:
אבן עזרא
אדני נגדך לבדך כל תאותי, אולי אחיה ולא נגד הרופאים.
רד"ק
אדני נגדך כל תאותי לא נעלמה ממך תאותי שאני מתאוה לחיות מחליי. ולפי שאמר שאגתי הזכיר התאוה שהיה בלב. אמר: בין אשאג, בין לא אשאג אתה יודע תאות לבי ונגדך היא.
ואנחתי ממך לא נסתרה: שאני נאנח בקרבי על חיי. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: נגדך לבדך כל תאותי, אולי אחיה מחליי; ולא נגד הרופאים.
מלבי"ם
ה' נגדך כל תאותי כי ברגע זו יעבור הלב כל תאותיו על העתיד, וכן אנחתי שאתאנח על העבר ממך לא נסתרה, ור"ל הגם שאיני יכול לדבר הלוא הם נגדך ואתה יודע מחשבות:
(יא)לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר־עֵינַי גַּם־הֵם אֵין אִתִּי:
מצודת דוד:לבי סחרחר. לבי מסובב ביגון ואנחה וכוחי עזב אותי והלך ממני: אין אתי. לא נשארה בהם:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
סְחַרְחַר. מֻקָּף יָגוֹן, וְזֶהוּ מִתֵּיבוֹת הַכְּפוּלוֹת, כְּמוֹ ״יְרַקְרַק אֲדַמְדַּם״ (ויקרא יג:מט), סְגַלְגַּל (נדרים סו:), ״חֳמַרְמְרוּ״ (איכה א:כ):
אבן עזרא
לבי סחרחר כתרגום סביב לא ימצא מנוח.
כחי כח התולדה
ואור עיני ככה מנהג החולים.
רד"ק
לבי סחרחר כי אין לו העמדה, כי האדם השלו לבו שוקט ושאנן, ומי שיש לו צרות רבות מחשבותיו הולכות וסובבות אנה ואנה. ופרוש סחרחר: סביב; ותרגום סביב (בראשית כג יז ובכל המקומות): סחור סחור, ונכפלו בו העי"ן והלמ"ד.
עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי: כי החולה ובעל הצרות יחלשו אבריו וגופו, ויחלש גם כן אור עיניו. ובאמרו: גם הם ולא אמר גם הוא, כן מנהג הלשון בהרבה מקומות, כמו: קשת גברים חתים (שמואל א ב ד); קול נגידים נחבאו (איוב כט י), והדומים להם. רוצה לומר גם כן הם: העינים, לקו באורם, שאינם אתי.
מלבי"ם
לבי סחרחר לבי מוקף עתה סחור סחור מכל כחות הגויה שנאספו סביב לו בעת הגויעה, עד שעזבני כחי, כי כל כחותי נפרדו מאתי ונאספו אל הלב לגוע שמה, ואור עיני שהוא הקשר שבו האדם מקושר עם העולם המוחש שחוצה לו, גם הם אין אתי:
מצודת ציון
סחרחר. ענין סבוב כמו סחרו אל ארץ (ירמיהו י״ד:י״ח):
(יב)אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ:
מצודת דוד:מנגד נגעי. כשאני בנגעי וצערי יעמדו מנגד ולא קרבו אלי לעזרה:
עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ. אוֹתָם נִרְאִין לִי כְּאוֹהֲבִים בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וּכְשֶׁרוֹאִין שֶׁהַנֶּגַע בָּא עָלַי אֵין עוֹמְדִין לִי בִּשְׁעַת דָּחְקִי, אֶלָּא מִנֶּגְדִּי יַעֲמֹדוּ וְאֵינָם עוֹזְרִים לִי:
וּקְרוֹבַי. שֶׁמַּרְאִים לִי עַצְמָם קְרוֹבִים:
אבן עזרא
אהבי האוהבים שהיו לי.
מנגד נגעי יעמדו בעבור שהבאישו חבורותי.
רד"ק
אהבי ורעי האנשים שהם מלאים מכאבים ברוב ישבחום אהביהם ואחיהם, כי ילאו לראות בצרתם ותרחק נפשם מהם כמו שאמר: כל אחי רש שנאהו (משלי יט ז).
מנגד נגעי יעמדו שלא יבקרוני כי הבקור מחזק נפש החולה.
וקרבי מרחוק עמדו: כפל ענין במלות שונות. וקרובי כמו רעי: נקרא הרע קרוב שהוא קרוב אל רעו בדעתו וברצונו, או אם יהיה עסק ביניהם, או אם יהיו שכנים, או שיהא שאר בשר.
מלבי"ם
אהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו כמו שהוא אצל הגוסס שאוהביו כבר התרחקו ממנו והתיאשו מרפואתו. וקרובי, ר"ל אותם שהם מרחוק עמדו תמיד, הם הם עתה קרובי, עומדים בקרוב לי, כי כבר מניחים את כל אדם לקרב אלי, כמו שהוא אצל המת שקרבים אליו אויבים ואוהבים גדולים וקטנים:
(יג)וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל־הַיּוֹם יֶהְגּוּ:
מצודת דוד:וינקשו. טמנו עלי מוקש: ידברו הוות. ידברו לי דברי שברון רוח:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי. מוֹקְשִׁים לִי:
יֶהְגּוּ. יַחְשְׁבוּ:
אבן עזרא
וינקשו מלת נפשי תשרת בעבור אחרת וככה הוא וינקשו מבקשי נפשי, כי הוא הפעול. והטעם: שדבריהם מוקש המה לי.
רד"ק
וינקשו מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יהגו: האהבים והרעים יעמדו מנגד והאויבים ידברו רעות. ופרוש וינקשו: שמו מוקש לנפשי בדברים לספותה. ופרוש מבקשי נפשי: לספותה; וחסר לספותה. וכן: אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך (שמואל א כב כג). והוות לשון שברון וענינים רעים.
מלבי"ם
וינקשו מבקשי נפשי, אלה המבקשים את נפשו שימות שעומדים עתה אצל מטתו ויראים פן יחיה עוד מחליו רצו לנקשו ע"י סם המות וכדומה לקרב מיתתו, (וכמ"ש לקמן מ"א ט' דבר בליעל יצוק בו), ודורשי רעתי להוציא עליו דבה רעה, הם דברו הוות לספר עליו שהוא רשע וחוטא, ומרמות כל היום יהגו לחזק דבריהם בעיני ההמון ע"י מרמה ושקרים:
(יד)וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו:
מצודת דוד:ואני כחרש. עושה את עצמי כחרש כאלו לא אשמע:
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ. יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם מִן הַמְּחָרְפִים, וְאֵינָם מְשִׁיבִים. וְלָמָּה? כִּי לְךָ הוֹחַלְתִּי, שֶׁתִּגְאָלֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי מֵהֶם (שבת פח:):
אבן עזרא
ואני שהוא חסרון בגוף.
רד"ק
ואני כחרש לא אשמע אני אשמע דבריהם על ידי ספור או אשמע מהם כי לא יתכסו ממני ואני שומע ועושה עצמי כחרש כאלו אינני שומע מה שהם אומרים
וכאלם לא יפתח פיו: ושמתי גם כן עצמי כאלם שלא יפתח פיו, כן אני שומע חרפתי ואינני משיב.
מלבי"ם
ואני, הוא מאמר מקביל, נגד מה שדברו להמיתו כמ"ש וינקשו מבקשי נפשי, שדברו זה בפניו וחשבו שאינו שומע, ואני כחרש לא אשמע, ונגד מ"ש ודורשי רעתי דברו הוות אני כאלם לא יפתח פיו להשיב על דבתם ולברר צדקי:
(טו)וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת:
מצודת דוד:לא שומע. לא מבין דבריהם: תוכחות. טענות להתווכח עמהם:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
ואהי ברצוני כאיש אשר לא ישמע לשון המדבר. והטעם: כי לא אענה להם:
מלבי"ם
ואהי, ובאמת לא הייתי כחרש כי שמעתי הכל, רק עשיתי א"ע כאיש אשר לא שומע, וכן עמ"ש וכאלם לא יפתח פיו, אמר שלא הייתי אלם, ויכלתי לדבר, רק עשיתי א"ע כאיש אשר אין בפיו תוכחות, ומפרש הטעם שעשיתי את עצמי כאיש אשר לא שומע ולא יראתי מן המוקש שרוצים להמיתני:
(טז)כִּי־לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי:
מצודת דוד:כי לך וגו׳. כי המתנתי עליך אשר אתה תענה להם בעבורי ר״ל תעשה עמדי אות לטובה ותחשב לתשובה נצחת:
עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
כי אין לי תוחלת כי אם בך.
וטעם אתה תענה כי אני לא אשים לבי אל דבריהם, כי עליך נסמכתי בלבי ולשוני לך.
רד"ק
כי לך יהוה הוחלתי ומה לי להתוכח עמהם ולהשיב על דבריהם, כי אין לי בהם תוחלת שיועילוני אלא לך לבדך הוחלתי.
אתה תענה אדני אלהי: וכמו שהוחלתי לך כן תענה אותי כי אתה אדון על הכל, ואתה אלהי שתקח משפטי מהרשעים.
מלבי"ם
כי לך ה' הוחלתי, שתצילני מידם, והטעם שעשיתי א"ע כאיש אשר אין בפיו תוכחות להשיב על דבתם, כי אמרתי אתה תענה ה' אלהי:
מצודת ציון
הוחלתי. ענין המתנה כמו והוחלתי לדבריכם (איוב ל״ב):
(יז)כִּי־אָמַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ:
מצודת דוד:כי אמרתי. ר״ל הנה לא חפצתי אני להשיב מה להם כי אמרתי פן תתגבר עלי העונש וישמחו עוד יותר כי בעת מטה רגלי לבד הגדילו עצמם להתגאות עלי ומה אם אהיה נלקה בכל גופי:
עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי. לְכָךְ אָנוּ שׁוֹתְקִים, כִּי אוֹמְרִים אָנוּ בְּלִבֵּנוּ: אִם נְשִׁיבֵם עַזּוּת, שֶׁמָּא יִרְאוּ בְּמַפַּלְתֵּנוּ וְיִשְׂמְחוּ לָנוּ בְּמוֹט רַגְלֵינוּ, וְיַגְדִּילוּ עָלֵינוּ לוֹמַר: הֲלֹא הֱיִיתֶם מִתְפָּאֲרִים בִּתְשׁוּעַתְכֶם?
אבן עזרא
כי הגדילו לדבר או הפועל עומד.
וטעם פן ישמחו לי כמו פן יאמרו לי, כי הנה במוט רגלי וחליתי הגדילו עלי.
רד"ק
כי אמרתי בלבי
פן ישמחו לי אם לא תענני ותצילני מצרותי ישמחו לי באבדי, כי
במוט רגלי עלי הגדילו: לשונם; ומה יעשו אם אמוט מכל וכל ולפיכך אפחד שאמות מחליי.
מלבי"ם
(יז-יח) כי אמרתי, זה מוסב עמ"ש בפסוק כ"ב אל תעזבני ה' כי ראוי שלא יעזבנו כי אמרתי שאם תעזבני פן ישמחו לי, כי במוט רגלי עלי הגדילו כי אני לצלע נכון שפעם אחד מט רגלי קצת, והם הגדילו את הדבר לאמר שע"י המטת הרגל נעשיתי בעל מום ואני נכון לצלוע תמיד על ירכי, ושיהיה תמיד מכאובי נגדי עי"ז, מזה מבואר איך הם מקוים למפלתי ואיך ישמחו עתה בשאני חולה באמת:
מצודת ציון
במוט. ענין המעדה ונטייה לפול כמו לעת תמוט רגלם (דברים ל״ב:ל״ה):
הגדילו. מלשון גדול:
(יח)כִּי־אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד:
מצודת דוד:לצלע נכון. אני מוכן ורגיל להיות צולע מחולשת הגוף והדברים המכאיבים אותי המה מזומנים תמיד נגדי לבוא עלי:
עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן. לְכָךְ אָנוּ דּוֹאֲגִים פֶּן יִשְׂמְחוּ לָנוּ, לְפִי שֶׁמְּלֻמָּדִים אָנוּ בְּמַכּוֹת וּמוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְשֶׁבֶר תָּמִיד:
וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי. מְזֻמָּן הוּא לָבֹא עָלַי תָּמִיד:
אבן עזרא
כי כדרך: ובצלעי שמחו ונאספו. והנכון: כי נכון אני להיותי צולע שלא אוכל לקום ימים רבים, ולהיות מכאובי נגדי תמיד.
רד"ק
כי אני לצלע נכון לפיכך אפחד שאמות מתוך חליי כי אני נכון תמיד לצלע שאלך צולע ממכאובי
ומכאובי נגדי תמיד: שלא ירחק מכאובי ממני.
מצודת ציון
לצלע. ענין חגר הצולע על ירכו:
נכון. מל׳ הכנה:
(יט)כִּי־עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי:
מצודת דוד:כי עוני אגיד. אני בעצמי אגיד עוני כי יודע אני בעצמי שחטאתי ולזה אדאג פן יבוא העונש וישמחו עלי:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
כִּי עֲוֺנִי אַגִּיד. לִבִּי מַגִּיד לִי אֶת עֲוֺנִי, וּלְפִיכָךְ אֲנִי דּוֹאֵג וְיָרֵא מֵחַטָּאתִי, שֶׁלֹּא יִגְרֹם לִי צֶלַע וּמַכְאוֹב:
אבן עזרא
כי אני מודה לאנשים וזה טעם אגיד ואדאג לבי.
רד"ק
כי עוני אגיד לפיכך אני דואג כי אזכור עוני ואגידנו בינו לביני אולי אמות ממנו
אדאג מחטאתי: פן תהיה לי למוקש.
מלבי"ם
כי אחר שבאר איכות משטמתם, באר סבת משטמתם, כי הנשטם מפני סבה ידוע יוכל להסיר המשטמה בהסיר הסבה, למשל הנשטם מרשע מפני שהוא רודף טוב, תחדל המשטמה אם יסתיר מעשהו שלא יראהו עושה טוב, והנשטם מצדיקים מפני שעושה רע, תחדל המשטמה אם ייטיב מעשהו, אבל פה הן אנכי עוני אגיד, אני עצמי מפרסם עוני ומפרסם שאדאג מחטאתי ובכ"ז
(כ)וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר:
מצודת דוד:ואויבי. אבל אויבי ימי חייהם רבו וגדלו:
עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
חַיִּים עָצֵמוּ. מַעֲצִימִים חַיִּים בְּשָׁלוֹם וּבְטוֹבָה:
וְרַבּוּ. וְהִגְדִּילוּ שׂוֹנְאַי עַל דִּבְרֵי שָׁקֶר:
אבן עזרא
ואויבי יש אומרים: כי עוני אדאג מחטאתי פן אמות ואויבי חיים.
רד"ק
ואיבי חיים עצמו אני במכאובי תמיד והם בחיים עצומים וטובים.
ורבו שנאי שקר: שקר: חנם. רוצה לומר: אותם ששונאים אותי בחנם. כמו: אך לשקר שמרתי (שמואל א כה כא). והם רבו בבנים ובנכסים, ואני עני ונדכה.
מצודת ציון
עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳):
ורבו. גדלו:
(כא)וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רָדְפִי־טוֹב:
מצודת דוד:ומשלמי וגו׳. גם הם ימי חייהם רבו וגדלו: תחת. במקום שאני רודף וזריז להיטיב עמהם:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
תַּחַת רָדְפִי טוֹב. בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנַחְנוּ דְּבֵקִים בַּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְמִצְווֹתָיו:
אבן עזרא
ומשלמי דברו יוכיח כי הוא בקרם בחליים והטיב להם, כאשר ספר במזמור אחר.
רד"ק
ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת רדופי *) טוב: עתה יספר איך שנאים אותו בחנם: כי היה מן הדין שיאהבו אותי, כי אני הטיבותי להם והם ישלמו לי רעה תחת טובה. ולא אדע דבר למה ישטנוני, אם לא שמקנאים בי שאני רודף הטוב והם רודפים הרע, לפיכך ישטנוני. ומלת רדפי כתובה רדופי, רוצה לומר: שהטוב רדופי שאני רודף אחריו, וקרי רדפי והוא מקור על הפועל, ונמשכה הרי"ש בטעם כמו מיורדי בור (תהלים ל ד).
מלבי"ם
(כ-כא) ואויבי ישטנוני תחת רדפי טוב, שהגם שאני מפרסם שאני חוטא תהיה סבת ההשטמה תחת רדפי טוב, ולא יאמינו מה שאני מפרסם שאני איני רודף טוב, רק בעל עון וחוטא, ושנאתם גדלה מאד עד כי חיים עצמו שעצמו באיבתם עד החיים, ולא יוסר המשטמה ע"י שעוני אגיד כי הם שונאי שקר, ומחפשים עלילות עלי בשקר ולכן אבקש (כב-כג) אל תעזבני להפרד ממני בהחלט, ואף גם אל תרחק ממני, ואף חושה לעזרתי היא מהירת ההליכה לעזרתי:
מצודת ציון
ישטנוני. מל׳ שטנה ונטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כו):
(כב)אַל־תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי:
מצודת דוד:אל תעזבני. הואיל ולא אוכל בעצמי להשיב מה להם לכן אל תעזבני אתה ותחשב לתשובה על לעגם:
עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
אל תרחק ממני כנגד מרחוק עמדו.
רד"ק
אל תעזבני יהוה כמו שהם חושבים שאין לי עוזר;
אלהי אל תרחק ממני: אלא תהיה קרוב לצעקתי.
(כג)חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי:
מצודת דוד:חושה. מהר לעזור לי כי אתה מעולם לי לישועה ואין על מי להמתין לי להיות לעזרה:
עוד פירושים על פסוק כג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
חושה לפי דעתי: חושה לעזרתי אתה ה' שאתה תשועתי, כמו: אמור לנפשי ישועתך אני. ור' משה אמר: כי חושה ישרת אחר וככה הוא חושה לעזרתי ה' חושה לתשועתי.
רד"ק
חושה מהרה
לעזרתי אדני תשועתי: שאתה הוא אדון תשועתי, ולא אחר. או פרושו: חושה לתשועתי ולמ"ד עזרתי במקום בי"ת; ויי' קריאה. וזה המזמור חברו דוד ונתנו לידותון המשורר .
שאלות נפוצות על תהילים פרק ל״ח
מה כתוב בתהילים פרק ל״ח?
תהילים פרק ל״ח (38) מתחיל בפסוק: "מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר:". בפרק 23 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק ל״ח?
בתהילים פרק ל״ח יש 23 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק ל״ח בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק ל״ח נקרא ביום ו׳ לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שני.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)