תהילים פרק ל״ז
- מספר פסוקים: 40
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום ו׳ לחודש · בחלוקה השבועית ביום שני
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)לְדָוִד אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה:
(ב)כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן:
(ג)בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה־טוֹב שְׁכָן־אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:
(ד)וְהִתְעַנַּג עַל־יְהוָה וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ:
(ה)גּוֹל עַל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:
(ו)וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם:
(ז)דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל־תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת:
(ח)הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל־תִּתְחַר אַךְ־לְהָרֵעַ:
(ט)כִּי־מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְהוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ־אָרֶץ:
(י)וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל־מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ:
(יא)וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלוֹם:
(יב)זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו:
(יג)אֲדֹנָי יִשְׂחַק־לוֹ כִּי־רָאָה כִּי־יָבֹא יוֹמוֹ:
(יד)חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי־דָרֶךְ:
(טו)חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה:
(טז)טוֹב־מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים:
(יז)כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה:
(יח)יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה:
(יט)לֹא־יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ:
(כ)כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ:
(כא)לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן:
(כב)כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ:
(כג)מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי־גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ:
(כד)כִּי־יִפֹּל לֹא־יוּטָל כִּי־יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ:
(כה)נַעַר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם:
(כו)כָּל־הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:
(כז)סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם:
(כח)כִּי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא־יַעֲזֹב אֶת־חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת:
(כט)צַדִּיקִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ:
(ל)פִּי־צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:
(לא)תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו:
(לב)צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ:
(לג)יְהוָה לֹא־יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ:
(לד)קַוֵּה אֶל־יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(לה)רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן:
(לו)וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:
(לז)שְׁמָר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי־אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם:
(לח)וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה:
(לט)וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה:
(מ)וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי־חָסוּ בוֹ:
תהילים פרק ל״ז עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)לְדָוִד אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה:
מצודת דוד:אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם: בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁלֹּא יִתְחָרוּ בְּהַצְלָחַת הַמְּרֵעִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כְּמוֹ ״וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים״ (ירמיה יב:ה) לָרוּץ בִּמְרוּצָתָם, הָאָטִיר בְּלַעַ״ז:
אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. לַעֲשׂוֹת עַוְלָה כְּמוֹתָם:
אבן עזרא
לדוד אל תתחר יש אומרים: כי תתחר מבנין התפעל מגזרת חרון.
וטעם במרעים בעבור המרעים ויהי על משקל: אל תתגר בם. ויש אומרים: כמו תתחרה את הסוסים, אע"פ שהוא מהבנין הקל.
רד"ק
לדוד אל תתחר במרעים לכל השומע מוסרו אמר: אל תתחר. ולפי שזכר מחשבת הרשעים ומעשיהם אמר שלא יפותה אדם להם בראותו הצלחתם כי לא תעמוד כי אחריתם לרע. אל תתחר רצונו לומר אל תתערב. והוא בשקל תפעל, ושרשו תחר מענין ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו יב ה); ולא מבנינו.
אל תקנא בעשי עולה: כשתראם שלוים.
מלבי"ם
לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, אל תתחר, ר"ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים, ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים כי כחציר מהרה ימלו, שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא"כ א"צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל"ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא שהוא נבל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית, בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים, א. ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה, ב. המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ"מ, ג. הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב:
מצודת ציון
תתחר. ענין הדמוע וההתערב כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה י״ב) במרעים. ברשעים:
(ב)כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן:
מצודת דוד:כי כחציר. לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה: וכירק דשא. ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש:
עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
יִמָּלוּ. שְׁרוֹנְ״ט טְרַנְקִיי״ץ בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן כְּרִיתָה:
אבן עזרא
כי החציר הוא הירק וככה: המצמיח הרים חציר, את החציר ואת הבצלים.
ימלו מפעלי הכפל אע"פ שהלמ"ד חסר דגש, כמו: העזה פניה.
רד"ק
כי כחציר מהרה ימלו ימלו יכרתו; והוא מן הקל ושרשו נמל, והוא פעל עומד. וכן: ימל קצירו (איוב יח טז).
וכירק דשא יבולון: ירק סמוך לדשא; וכן: ירק עשב לאכלה (בראשית א ל). כילא יאכלו הבהמות העקר שבדשא ועשב, אלא הצומח מעל הארץ והוא הירוק והלח שבו. והוא היבש והוא הנובל במהרה; והעקר נשאר בארץ ויצמח אחר זה. והדבר הכלה במהרה נמשל כירוק שבו, כי העקר נשאר ימים רבים.
מצודת ציון
ימלו. ענין כריתה כמו כי אמילם (לקמן קי״ח):
יבולון. מלשון בליה ורקבון:
(ג)בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה־טוֹב שְׁכָן־אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:
מצודת דוד:בטח בה׳. לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה׳ ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים: ורעה אמונה. תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה׳ ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
בְּטַח בַּה׳. וְאַל תֹּאמַר: אִם לֹא אֶגְזֹל וְאֶגְנֹב, אוֹ אֶתֵּן לֶעָנִי צְדָקָה, בַּמֶּה אֶתְפַּרְנֵס?
וַעֲשֵׂה טוֹב. וְאָז תִּשְׁכֹּן אֶרֶץ לְאֹרֶךְ יָמִים:
וּרְעֵה אֱמוּנָה. תֹּאכַל וְתִתְפַּרְנֵס מִשְּׂכַר הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמַנְתָּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִסְמֹךְ עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת טוֹב:
אבן עזרא
בטח אמר רבי משה: הנכון להיותו עשה טוב.
ובטח בה' רעה אמונה ושכון ארץ. ויתכן היות האחרון סבת הראשון, אם תעשה טוב תהיה לבטח ואם תרעה אמונה תשכן ארץ. ולפי דעתי: בעבור כי הקנאה בעושי עולה, בעבור עושרם שהם בוטחים בו, על כן אמר: בטח בה' ואל תמנע מעשות טוב.
וטעם שכן ארץ כל ימי חייך תשכן על הארץ.
רעה אמונה כמו: שומר אמונים, כי הרועה כמו שומר.
ויש אומרים: שטעם ורעה שלא יאכל גזול ועשוק, כבני עולה.
רד"ק
בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה: פרושו הפוך: עשה טוב ובטח ביי', ורעה אמונה ושכן ארץ: כי הגמול אחר מעשה הטוב. ויש לפרש כל הפוסק במעשה הטוב: אמר בפסוק הזה שלש תכונות האדם בטוב וברע והם הלב והיד והפה, בטח ביי' היא עבודת הלב שיבטח ביי' בכל לבו ויבין כי הוא העוזר והמכשיל, לא כמרעים עשי עולה שאין בוטחים כי אם בעשרם ובכחם, כמו שהקדים במזמור שקדם (פסוק ב): אין פחד אלהים לנגד עיניו. ועשה טוב: הוא מעשה היד שיתן צדקה ויעשה מצות האל. שכן ארץ ורעה אמונה: בכל מקום שתשכון תלמד לרבים לעבוד את יי' כמו שעשה אברהם, שנאמר (בראשית יג ד): ויקרא שם אברם בשם יי'. היה מלמד לרבים דרך יי'. והמלמד בני אדם רעה אותם כמו שאמר (ירמיהו ג טו): ורעו אתכם דעה והשכיל; וכמו שאמר (משלי י כא): שפתי צדיק ירעו רבים. וזה עקר עבודת האל בפה. כי מה שצריך לעצמו בעבודת האל, יתברך, בפה כמו: יחוד השם והתפלות והתשבחות עקרם הוא הלב. ואפילו לא יוציאם בפיו יצא ידי חובתו; אבל למוד אחרים לא יתכן זולתי בפה. וא"ו ורעה אמונה כוא"ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כב ד יג).
(ד)וְהִתְעַנַּג עַל־יְהוָה וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ:
מצודת דוד:והתענג על ה׳. תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה׳ והוא יתן לך מה שישאל לבך ר״ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וְהִתְעַנַּג עַל ה׳. הִתְעַנֵּג בְּתַפְנוּקִים עַל מִשְׁעַנְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אבן עזרא
והתענג על ה' שתבקש צרכיך כשכיר יקוה פעלו.
רד"ק
והתענג על יהוה ויתן לך משאלת לבך: אם תעשה זה שצויתיך תתענג על יי', כלומר תמצא תענוג בו בכל מה שתתאוה והוא יתן לך משאלת לבך. ובא הצוי (והתענג) במקום אי"תן, כמו: ומת בהר (דברים לב ג) כמו תמות; ושים בסלע קנך (במדבר כד כא) כמו תשים. או פרוש והתענג: שתשמח בעבודתך את יי' ותהיה נהנה בה, והוא יפיק תאותך.
מלבי"ם
והתענג על ה', שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה', משא"כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה, ה. שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים, אבל הבוטח בה' יתן לך משאלות לבך:
(ה)גּוֹל עַל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה:
מצודת דוד:גול על ה׳. גלגל צרכך על ה׳ ובטח עליו והוא יעשה צרכך:
עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
גּוֹל עַל ה׳ דַּרְכֶּךָ. גַּלְגֵּל עָלָיו כָּל צְרָכֶיךָ:
אבן עזרא
גול על משקל סוב, כדרך: השלך על ה' יהבך ודרכך כמו צרכך, וכמוהו: לב אדם יחשב דרכו.
רד"ק
גול על יהוה דרכך כל צרכיך השלך וגלגל עליו
ובטח עליו ולא על אחר
והוא יעשה: כי הוא יעשה וישלים הכל.
מלבי"ם
גול, ו. הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע"י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים, אבל אתה תגול אל ה' גם דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך:
(ו)וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם:
מצודת דוד:והוציא. צדקך יראה כאור כי תקבל גמול: ומשפטיך. מה שהלכת בדרך משפט כצהרים:
עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
והוציא הטעם שיעשה צרכך ויתנקם בגלוי כמו האור, אז יראה צדקך.
רד"ק
והוציא כאור צדקך יגלה לעולם צדקך כמו שהאור גלוי לעולם.
ומשפטך כצהרים: ועוד כמו הצהרים שהוא חזק האור כן יכירו כל העולם כי בצדק ובמשפט כל דרכיך.
מלבי"ם
והוציא ז. המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם, אבל ה' יוציא לאור צדקך, ח. המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' משפטך כצהרים:
מצודת ציון
כצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא עת עמידת השמש בחצי השמים:
(ז)דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל־תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת:
מצודת דוד:דום לה׳. קוה לה׳ ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
דּוֹם לַה׳. הַמְתֵּן לִישׁוּעָתוֹ, כְּמוֹ ״אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ״ דִּיהוֹנָתָן (שמואל א יד:ט). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן דְּמָמָה, כְּמוֹ ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ (ויקרא י:ג). וְגַם כֵּן פָּתַר ״טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם״ (איכה ג:כו). וְדוּנָשׁ מוֹדֶה לוֹ:
וְהִתְחוֹלֵל. לְשׁוֹן ״תּוֹחֶלֶת״ (משלי יג:יב):
אַל תִּתְחַר. לֹאמַר: אַרְשִׁיעַ כְּמוֹתוֹ וְאַצְלִיחַ כְּמוֹתוֹ:
אבן עזרא
דום והתחולל יש אומרים: שהוא מגזרת תוחלת. ואחרים אמרו: שהוא מגזרת חיל כיולדה והוא הנכון, והמלה כפולה כדרך והתבונן.
וטעם לו בעבורו כמו אמרי לי אחי הוא וסבול החיל בגללו, על כן יהיה אל תתחר מן חרון ובי"ת במצליח בעבור מצליח, ועל פירוש תתחרה את הסוסים, סבול ודום להשם ובין כך ובין כך, עם שונים אל תתערב.
רד"ק
דום ליהוה כמו: הוחיל ליי'; וכן: דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט), וכן:
והתחולל ענין תוחלת משרש חיל, כמו: ויחילו עד בוש (שופטים ג כה); ויחל עוד שבעת ימים (בראשית ח י). ויש מפרשים אותו מענין חיל כיולדה (תהלים מה ז)
לו רצונו לומר: סבול החיל והכאב בעבורו.
אל תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות: אם תהיה לך צרה ותראה הרשע מצליח דרכו ועשה מחשבותיו, ויזדמנו לו כמו שהוא רוצה, אל תתערב בו ואל תלמד ממעשיו, אלא הוחיל ליי' והוא יוציאך ממצרים.
מלבי"ם
דום, מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ"ז אל תתחר, רק דום לה' והתחולל לו, עשה א"ע מיחל ומקוה לו, אל תתחר גם אז במצליח דרכו, ר"ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל, ויש שמצליח ע"י שהוא עושה מזימות ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ"ז רק הרף מאף, שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף ע"ז נגד ה', וגם עזוב חמה שהוא הכעס הפנימי בלב, ואל תתחר, בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה אך להרע לך, כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה':
מצודת ציון
דום. קוה כמו לאלהים דומי נפשי (לקמן ס״ב):
והתחולל. מלשון תוחלת ותקוה:
(ח)הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל־תִּתְחַר אַךְ־לְהָרֵעַ:
מצודת דוד:הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף: ועזוב. איש חמה ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע:
עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
הֶרֶף מֵאַף. הֶרֶף מֵהַרְשִׁיעַ, שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיךָ אַף:
וַעֲזֹב. דָּבָר הַמֵּבִיא עָלֶיךָ חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אבן עזרא
הרף מאף אם יכעיסך בעבור היותו עשיר ואינך כמוהו אל יחרה אפך להרע לו, ואם על פירוש אל תתחרה לא תתערב עמו להראות לו אהבה וטובה, ואין בלבך רק להרע לו.
רד"ק
הרף מאף אל תזעף על יי' אם לא יכונו דרכיך בחפצך, כי זהו דרך האויל, כמו שאמר (משלי יט ג): אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יזעף לבו. ומה שאמר:
ועזב חמה הוא כפל ענין במלות שונות. והחכם רבי שלמה בן גברול פרש (תקון מדות הנפש בפתיחה) הרף מאף: הנח מדת הכעס, ועזב חמה: תתחרט על מה שעברה עליך זאת המכה והמדה.
אל תתחר אך להרע: אל תתערב עם הרשעים להרע מעשך כמו המרעים בעבור שתראה הצלחתם. וטעם אך כאלו אמר עשה מה שתעשה; ומה שאמרתי: אך אל תתערב במעשה הרעה. וכן (במדבר יד ט): אך ביי' אל תמרדו.
מצודת ציון
הרף. מלשון רפיון:
(ט)כִּי־מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְהוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ־אָרֶץ:
מצודת דוד:כי וגו׳. סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה׳ יירשו הארץ לאורך ימים:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
כִּי מְרֵעִים. שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עַתָּה מַצְלִיחִים, הֵם יִכָּרֵתוּן:
אבן עזרא
כי הטעם יכרת זרעם.
וקוי היו"ד תחת הוי"ו וזאת המלה מהבנין הקל.
רד"ק
כי מרעים יכרתון אל תבהלך הצלחת הרשעים כי יכרתון ואין להם העמדה
וקוי יהוה אך קוי השם יעמדו אחריהם.
המה יירשו ארץ: כענין: יכין וצדיק ילבש (איוב כז יז). ומלת: וקוי בהנעת הוא"ו שהיא עי"ן הפעל מן קוה, והיו"ד סמן הרבים; אבל וקוי יי' יחליפו כח (ישעיהו מ לא) בהנעת היו"ד שהיא במקום עי"ן הפעל והוא"ו למשוך כוא"ו שומרי, ויו"ד הרבים נפלה מהמכתב .
מלבי"ם
כי מרעים יכרתון לבסוף, אבל קוי ה' המה יירשו ארץ הם יירשו את המרעים הנכרתים ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק, כי ועוד מעט בזמן קרוב, ואין רשע והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי והתבוננת על מקומו, אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג"כ איננו, כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל וענוים נעלים ממנו בשתי אלה, א. בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה יירשו ארץ לבסוף, ב. שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורוגז) רק והתענגו על רוב שלום:
(י)וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל־מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ:
מצודת דוד:ועוד מעט. אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
וְעוֹד מְעַט. כְּשֶׁתַּמְתִּין עוֹד מְעַט, תִּרְאֶה כִּי אֵין הָרָשָׁע:
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ. וְתִסְתַּכֵּל עַל מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם, וְאֵינֶנּוּ, כִּי מֵת וְאָבַד:
אבן עזרא
ועוד דום מעט ותראה בעיניך יום הכרת הרשע הנזכר.
רד"ק
ועוד מעט ואין רשע תוחיל מעט ולא תראה הרשע.
והתבוננת על מקומו ואיננו: כשתתבונן על מקומו איננו, כלומר שתתבונן היטב אם נשאר לו שורש ועקר לא תמצא לו כי הכל הלך.
(יא)וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלוֹם:
מצודת דוד:וענוים. אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום:
עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
וענוים הפך רשעים.
וטעם רוב שלום כי באבוד רשעים יהיה שלום בארץ.
רד"ק
וענוים יירשו ארץ וענוים שהיו בשפלות בפני הרשעים באבוד רשעים הם יירשו ארץ.
והתענגו על רב שלום: כי באבוד הרשעים שלום ושמחה בעולם, כמו שנאמר (משלי יא י): ובאבד רשעים רנה.
(יב)זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו:
מצודת דוד:זומם. הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו:
עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וְחֹרֵק. כְּמוֹ ״חָרְקוּ שֵׁן״ (איכה ב:טז), אַרְקִי״נְט בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
זומם אומר לצדיק חייב אתה לשנוא את הרשע ולא תתערב עמו, כי הוא חושב עליך מזימות רעות ואם בא עליך דבר חסרון, אז יחרוק עליו שנימו, להחזיק ממך.
רד"ק
זמם חשב. חשב
רשע לעשות רעות
לצדיק וחרק עליו שניו: וכשיראה שיכול לעשות לו חרק עליו שניו, כלומר כשיכול לומר לו: מצאתיך!
מלבי"ם
(יב-יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי (יד-טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם, ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור"ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי"כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם:
מצודת ציון
זומם. ענין מחשבה:
וחורק. ענין שחיקת השנים בהתקצף:
(יג)אֲדֹנָי יִשְׂחַק־לוֹ כִּי־רָאָה כִּי־יָבֹא יוֹמוֹ:
מצודת דוד:ה׳. אבל ה׳ ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה:
עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
אדני והרשע לא ידע כי השם שהוא יודע העתידות ישחק עליו דרך משל.
רד"ק
אדני ישחק לו כי הוא יודע מה סופו.
כי ראה כי יבא יומו: כי בהתגאות הרשע על הצדיק אז יבא לו שכרו ושברו.
(יד)חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי־דָרֶךְ:
מצודת דוד:פתחו. ר״ל הוציאוה מתערה: להפיל. להפילו מת:
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
חֶרֶב פָּתְחוּ. הָרְשָׁעִים פָּתְחוּ, אַנְקוֹמַנְצִירְנְט בְּלַעַ״ז, תָּגָר וְחֵרוּם מַתְחִילִים הָרְשָׁעִים מֵאֲלֵיהֶם:
אבן עזרא
חרב בהיותה בנדן היא סגורה, על כן: פתחו. ויש אומרים: כי פתיחת חרב היא הלטישה, וכמוהו והמה פתיחות, והנה החרב בגלוי והקשת בסתר.
רד"ק
חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך: פתחו יש מפרשים (אבן עזרא בשם אחרים): ענין לטישה וחדוד כמו חרב פתוחה (יחזקאל כא לג); והמה פתחות (תהלים נה כב). ויתכן פרושו: הוצאת החרב מתערה, ותקרא פתיחה כמו הוצאת האסור ממאסרו שנקראה כעין פתיחה, כמו: אסיריו לא פתח ביתה (ישעיהו יד יז); יסגור על איש ולא יפתח (איוב יב יד).
(טו)חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה:
מצודת דוד:חרבם. אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם: תשברנה. לבל יוכלו לירות בהם החצים:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
חרבם מ"ם בלבם שב אל רשעים, כי השם יגמול להם כפעלם.
רד"ק
חרבם תבוא בלבם הפך ממה שחשבו, כמו שנאמר על הרשע גם כן (תהלים ז טז): ויפל בשחת יפעל.
וקשתותם תשברנה: שלא יזדמן להם כמזימותם כמו שחשבו להרע לעניים ולישרים. והאחד מן קשתותם קשת בשקל שבת, כמו רבה קשת (בראשית כא כ) ופרושו רבה בקשת.
(טז)טוֹב־מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים:
מצודת דוד:טוב. המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק. טוֹבִים מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁהוֹלְכִים לְעֶזְרַת הַצַּדִּיקִים:
מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים. אַמְרָפֶל וַחֲבֵירָיו שֶׁהִתְחִילוּ מִלְחָמָה בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל לִשְׁבּוֹת אֶת לוֹט וּלְהִתְגָּרוֹת בְּאַבְרָהָם (בראשית יד:א-טו), מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עִם אַבְרָהָם הִצְלִיחוּ וְהָרְגוּ כָּל אוֹתָן הָאוּכְלְסִין (תנחומא, לך לך ז):
אבן עזרא
טוב הון מעט לצדיק ישמח בו, מהמון הוא ממון, כמו: ומי אוהב בהמון, אך הבל יהמיון.
רד"ק
טוב מעט לצדיק כי הצדיק ישמח במעט שיהיה לו מן העולם הזה ויסתפק בו.
מהמון רשעים רבים: אבל הרשעים ברבות ממונם לא ישמחו בו אבל ישאלו יותר ואינם שבעים לעולם, כמו שאמר (משלי יג כה): צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר. ועוד כי הרבות הממון לרשע לדעתו, כי יתגאה בו על בני אדם עד שיקומו עליו וימיתוהו ויקחו את כל אשר לו. ופרוש המון כמו ממון, כמו (קהלת ה ט): ומי אהב בהמון. או יהיה המון רבוי, והוא כנגד מעט שזכר. ויהיה לפרוש הזה פרוש רבים: גדולים כמו (ירמיהו מא א): ורבי המלך שענינו גדולים. ולפרוש הראשון יהיה טעם רבים אל הממון שזכר. ואף על פי שהוא לשון יחיד, הנה כמוהו רבים, כמו (אסתר ט כג): וקבל היהודים; (משלי כח א) וצדיקים ככפיר יבטח וזולתם; ופרושו: נכסים רבים.
מלבי"ם
(טז-יז) טוב, ובזה תראה איך שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים הגם שהם רבים, כי הלא תראה שזרועות רשעים תשברנה הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני בכ"ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע להצדיק והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו כי סומך צדיקים ה', ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט:
מצודת ציון
מהמון. ענין רבוי הון:
רבים. גדולים וחשובים:
(יז)כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה:
מצודת דוד:כי זרועות. לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה׳ ומה שיש בידם תתקיים:
עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
כי הזכיר הזרועות שהם דורכות הקשתות והזכיר כי הקשתות תשברנה ולא יבא הזק לצדיק, והזכיר כי גם הזרועות כן, והפך תשברנה וסומך.
רד"ק
כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים יהוה: שלא יהיה כח בידם להרע לצדיקים, כי האל, יתברך, סומכם שלא יפלו מחרדת הרשעים.
מצודת ציון
זרועות. ענין חוזק:
(יח)יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה:
מצודת דוד:ימי תמימים. כמה שנים יחיו: ונחלתם. מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם:
עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
יוֹדֵעַ ה׳ יְמֵי תְמִימִים. מַכִּיר אֶת מַעֲשֵׂי יְמֵיהֶם:
וְנַחֲלָתָם. וְקִבּוּל שְׂכָרָם מֵאִתּוֹ לְעוֹלָם תִּהְיֶה:
אבן עזרא
יודע יש אומרים: שיאריכם. והנכון בעיני: כי זה על דרך: את מספר ימיך אמלא והשם יודע כל מלא ובעבור כי שנות הרשעים תקצורנה כפי מעשיהם, כדרך: למה תמות בלא עתך על כן הדבר תלוי במעשיהם.
רד"ק
יודע יהוה ימי תמימים פרוש יודע: מכיר ומשגיח עליהם להאריך ימיהם ומכיר עליהם לטובה. וכן: יודע יי' דרך צדיקים (תהלים א ו), כמו שפרשנו. וכן: מה אדם ותדעהו (שם קמד ג); ידעת בצרות נפשי (שם לא ח); והדומים להם, שפרושם: ההכרה וההשגחה לטובה. וטובם גם כן לא יפסוק אלא לעולם יהיה, וזהו:
ונחלתם לעולם תהיה: לעולם הבא. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש כל הפסוק: לעולם הבא. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרשו: לעולם הזה; ופרש נחלתם: שינחילו הטוב לבניהם.
מלבי"ם
יודע, מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המרעים, שהמרעים לא יחצו ימיהם אבל יודע ה' ימי תמימים, ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות, והרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל נחלתם לעולם תהיה:
(יט)לֹא־יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ:
מצודת דוד:בעת רעה. כי לא עליהם תהיה: ישבעו. כי ה׳ יזמין להם די סיפוקם:
עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
לא, בעת רעה כמו דבר והמת במלחמה, או ברעב לא בא יומו כדברי דוד.
רד"ק
לא יבשו בעת רעה הוא דבר, או מלחמה, או חיה רעה.
ובימי רעבון ישבעו: רעבון בשקל פרזון; ובסמוך: ואת רעבון בתיכם (בראשית מב לג).
מלבי"ם
לא, המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דבר ומלחמה, והתמימים לא יבושו בעת רעה, המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים בימי רעבון ישבעו:
(כ)כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ:
מצודת דוד:כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה״ז לטרדם לגהינם: כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים:
עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כִּיקַר כָּרִים. כְּאוֹר עֲנַן בֹּקֶר הַנִּרְאֶה שַׁחֲרִית, מַלְבִּין עַל מֶרְחֲבֵי בִּקְעָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. כָּרִים מִישׁוֹר, כְּמוֹ ״כַּר נִרְחָב״ (ישעיה ל:כג):
כִּיקַר. לְשׁוֹן ״אוֹר יְקָרוֹת״ (זכריה יד:ו), וְיֵשׁ פּוֹתְרִין כִּיקַר כָּרִים, כִּכְבוֹד כְּבָשִׂים שֶׁמְּפַטְּמִין אוֹתָן לַטֶּבַח:
אבן עזרא
כי והרשעים יאבדו בימי הרעה והרעבון.
כיקר כרים כחלב הכבשים, כמו: עם חלב כרים המושמים בעשן, שיכלו רגע אחרי רגע.
ויש אומרים: כיקר כרים כעשב העמקים כמו כר נרחב, וכמוהו: ככר הירדן והוא כפול, כמו: בבבת עינו.
וטעם בעשן כאשר יבעיר בהם המבעיר את הבערה. וכלו הראשון על היקר. וכלו השני על הרשעים, ובאה המלה מלעיל בעבור סוף פסוק.
רד"ק
כי רשעים יאבדו לפיכך לא יבשו התמימים.
ואיבי יהוה כיקר כרים כלו בעשן כלו: כיקר כרים פרושו: היקר והטוב שבכבשים, והוא חלב שקרב על גבי המזבח, שהוא כלה באש והולך לו בעשן, כן איבי יי' יהיו כלים. וכפל כלו לרוב הכליון. וכלו הראשון מלרע, והשני מלעיל לסוף פסוק.
מלבי"ם
כי, נגד מ"ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ"ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים, כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ"ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי"ש:
מצודת ציון
כיקר. מל׳ יקר:
(כא)לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן:
מצודת דוד:לוה רשע. כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוֹנֵן מִשֶּׁלּוֹ וְנוֹתֵן לָזֶה שֶׁהִלְוָה מַה שֶּׁהוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ:
אבן עזרא
לוה בשעת צרכו.
וצדיק חונן ונותן כי יחון עליו על דרך: אם רעב שונאך.
רד"ק
לוה רשע ולא ישלם ספר ממדות הרשע המגונות, כי מה שילוה לא ישלם, ואין צריך לומר שלא יתן משלו.
וצדיק חונן ונותן: והצדיק בהפך, כי חונן לבני אדם ונותן להם משלו, ואין צריך לומר כי מה שילוה ישלם. ופרוש חונן ונותן כמו (איוב יט כא): חנני חנני אתם רעי; אשר חנן אלהים (בראשית לג ה). וכפל המתן במלות שונות להרבות המתן שנותן פעם אחר פעם כמה ענינים. או פרוש חונן: מרחם. ואמר: כי הצדיק יש בו שתי מדות האלה הטובות: הרחמים והנדיבות.
מלבי"ם
לוה, מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח, שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו שלא לבד שלא יחון דל כי גם לוה רשע ולא ישלם כי ירא פן יכלה ממונו, והצדיק לא לבד שישלם חובותיו כי עוד חונן בהלואה לאחרים וגם נותן צדקה בתורת מתנה, וזה מפני כי מבורכיו יירשו ארץ, שהצדיק ברכת ה' עליו וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל הרשע חל עליו קללת אלהים ומקולליו יכרתון לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו:
מצודת ציון
חונן. חומל:
(כב)כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ:
מצודת דוד:כי מבורכיו. כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו:
עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
כִּי מְבֹרָכָיו. שֶׁל צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ:
אבן עזרא
כי טעם מבורכיו ברכת ה' היא תעשיר.
רד"ק
כי מברכיו מברכי האל, יתברך. לפי שלמעלה אמר: יודע יי' ימי תמימים אמר: כי מברכי האל והם הצדיקים
יירשו ארץ לפי שהם חוננים ונותנים ועינם טובה, יוסיף להם האל עושר וכבוד ויברכם. ויירשו ארץ כלומר שתהיה העמדה להצלחתם, כמו הירושה שהיא מאב לבן.
ומקלליו והם רשעים שעינם צרה, ואפילו מה שלוו לא ישלמו
יכרתו: ולא יהיה לעשרם העמדה וקיום, כי הם מקקלי יי', ויאבד עשרם וטובם ויכרתו מעולם הזה ומעולם הבא.
(כג)מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי־גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ:
מצודת דוד:מה׳ מצעדי וגו׳. מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה׳ ר״ל ה׳ מכונן ומיישר צעדיו: ודרכו. ה׳ חפץ דרכו ומצליחו בו:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
מִצְעֲדֵי גֶבֶר. מִי שֶׁהוּא גִּבּוֹר בְּיִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִישׁ פָּאשׁ דוּפוֹרְט בְּלַעַ״ז:
כּוֹנָנוּ. פוּרִינְ״ט אַפִּיטַיְי״ץ בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
מה' טעם מצעדי – תנועותיו.
גבר בלשוננו הוא מלא דעת, כמו: לכו נא הגברים ומי שהוא מלא דעת צדיק יהיה.
ודרכו יחפץ השם חפץ בכל דרכיו ואם הוא יחסר בי"ת, על כן לא יצליח.
רד"ק
מיהוה מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ: הצדיק שמתגבר במעשיו הטובים על הרשע האל יכון צעדו ויחפץ דרכו, על דרך, וכל אשר יעשה יצליח (תהלים א ג). וטעם יחפץ: שיראה בדרכיו חפץ האל, יתברך, ורצונו יצליח בכל. וטעם מצעדי ודרכו: כי בכל אשר ינוע בכל עסקיו יצליח. והחכם רבי שלמה בן גבירול (תקון מדות הנפש, בפתיחה) פרש מצעדי גבר: דרכי עבודת האל, יתברך, ואמר: אל יעלה על לב האדם כי מה שאמר מיי' מצעדי גבר כוננו שהוא מראה ההכרח בעבודת האל, יתברך, אבל הוא על הטובה הצפונה לו, או על הרעה מן הגמול והעונש. ומה שאמר מצעדי גבר כוננו רוצה לומר, כי המקום ברא הנפש שלמה לא תחסר כל; וכשהוא נוטה אל המעלות החשובות ואל המנהג הטוב, והוא מה שאמר כוננו: אז יהיה לרצון הבורא, והוא מה שאמר ודרכו יחפץ.
מלבי"ם
מה', מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ר"ל שבין הדרך שאליו ילך הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ, וגם הצעד על הדרך הוא ג"כ מה', כמ"ש כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו כמש"פ שם שבין התכלית שאליו מגמת פניו ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת צעדיו הכל מה' וא"כ אם תראה. כי יפול, ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך, תדע שלא יוטל ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו וה' סומך ידו בזה, שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו, וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה זה לטובתו באותה שעה, ובכ"ז נער הייתי גם זקנתי ובחנתי תולדות הימים, ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם, כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו, כי ראיתי את הצדיק אשר כל היום חונן ומלוה עד שנעשה עני עי"כ, בכ"ז זרעו לברכה ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן סור מרע ועשה טוב ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק שכן לעולם בשלוה ובטחון:
מצודת ציון
מצעדי. דרכו ופסיעותיו:
כוננו. מלשון הכנה:
(כד)כִּי־יִפֹּל לֹא־יוּטָל כִּי־יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ:
מצודת דוד:כי יפול. אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ:
עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
יִפֹּל. לָבוּרְגָ״א בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל״ (בראשית כד:סד):
כִּי. כְּמוֹ אִם:
לֹא יוּטָל. לֹא יֻשְׁלַךְ לִהְיוֹת נֶעֱזָב:
אבן עזרא
כי, יוטל וישלך, כמו: והטילוני אל הים. ויש אומרים: כי יפול במחשבתו.
רד"ק
כי יפל אם בא מקרה ויפל הצדיק ויפל מנכסיו
לא יוטל לגמרי כלומר לא ישלך לארץ,
כי יהוה סומך ידו: ומה שהביא עליו מהצרה הוא על דרך מוסר ואהבה, כמו שאמר (משלי ג יב): כי את אשר יאהב יי' יוכיח. וזה הענין בין צדיק לרשע, כי הרשע כשיפל יכרת ואין תקומה לנפילתו, אבל הצדיק נאמר עליו (שם כד טז): כי שבע יפול צדיק וקם.
מצודת ציון
יפול. ענין נפילה כמו ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד):
(כה)נַעַר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם:
מצודת דוד:נער וגו׳. ר״ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק: ולא ראיתי. להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם:
עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
נַעַר הָיִיתִי. פָּסוּק זֶה, שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ, דְּאִילּוּ דָּוִד לֹא קָשִׁישׁ כּוּלֵּי הַאי (יבמות טז:):
אבן עזרא
נער ניסיתי זה בנעורי וזקנתי.
נעזב לגמרי, כמו: כי לא אעזבך והוא בקש לחם ושמלה.
וזרעו הקטן שהניח בעבור זכות האב כל היום בימיו - יחיה בטוב וזרעו אחריו לברכה, כמו כל רואיו ברכוהו.
רד"ק
נער הייתי כלומר לא בנעורי
גם זקנתי ולא בזקוני
ולא ראיתי לא ראיתי
צדיק נעזב לגמרי
וזרעו מבקש לחם: ולא זרעו שיבקש לחם על הפתחים. וזרעו הבנים הקטנים שהניח אחריו לא יעזבם האל, יתברך, בזכותו, אף על פי שיבא לו חסרון לא יבא לו חסרון רע כמו שיבא לרשע. ונעזב הוא שיחסר לו לחם ושמלה. וכך בקש יעקב אבינו (בראשית כח כ): ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, כלומר כדי חיותי לבד. ואמר לו האל, יתברך, (שם טו): כי לא אעזבך; נראה כי מי שחסר אלה נקרא נעזב.
(כו)כָּל־הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה:
מצודת דוד:כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה:
עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, רד"ק
רש"י
כָּל הַיּוֹם. הַצַּדִּיק חוֹנֵן עֲנִיִּים וּמַלְוֶה לָהֶם:
וְזַרְעוֹ. זֶה שֶׁהוּא זוֹרֵעַ לִצְדָקָה, סוֹפוֹ לִבְרָכָה:
רד"ק
כל היום רוצה לומר: כל הימים; וכן: אותך קויתי כל היום (תהלים כה ה). כלומר: אפילו בעת דחקו הוא
חונן ומלוה כפי כחו.
וזרעו גם כן ילמדו דרכיו, והם
לברכה: לעולם שיתנו משלהם ויחוננו הצריכים. וכן: והיה ברכה (בראשית יב ב): שתתן לאחרים מברכותיך ומטובך. או פרושו: שיברכום בני אדם כשיראום ויאמרו: אלה זרע צדיק; האל, יתברך, יברכם בזכות אביהם!
(כז)סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם:
מצודת דוד:סור מרע. לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם:
עוד פירושים על פסוק כז: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
סור מרע מצות לא תעשה.
ועשה טוב מצות עשה.
ושכון כמו תשכון, וכמוהו: פרו ורבו, עלה ומות בהר.
רד"ק
סור מרע ועשה טוב אמר לשומע מוסרו כמו שהחל במזמור אל תתחר (לז). אמר: תן לבך ועיניך בדרך הצדיקים והרשעים כי יי' גומל אותם כפי מעשיהם וראה, כי אחרית הצדיקים לטוב ואחרית הרשעים לרע, לפיכך תאחוז דרך הצדיקים, וסור מרע ועשה טוב, כי זהו דרכם.
ושכן לעולם: ובזה תשכון לעולם כלומר: תשכון בטח או פרושו בלא חסרון מלת בטח; כי האדם אשר הוא ברע לא ישקוט ולא ינוח לעולם וינוד הנה והנה. ובכלל סור מרע: כל המצות לא תעשה; ובכלל ועשה טוב: כל מצות עשה: שאף על פי שיסור מדרך הרע לא יהיה שלם אם לא יעשה טוב כמו שפרשנו בפסוק כי אם בתורת יי' חפצו (שם א ב). ושכן כמו תשכון, כמו עלה... ומת (דברים לב מט נ).
(כח)כִּי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא־יַעֲזֹב אֶת־חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת:
מצודת דוד:אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו:
עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כי טעם ולא יעזוב – הזכיר כי הצדיק אינו נעזב, כי השם לא יעזבהו לעולם.
נשמרו הוא וזרעו והפך זה: וזרע רשעים נכרת.
רד"ק
כי יהוה אהב משפט והמשפט הוא מעשה היושר.
ולא יעזב את חסידיו ומי שיעשה דבריו במשפט לא יעזבנו יי'
לעולם נשמרו כלומר לא יסלק שמירתו מהם, אלא דבקה בהם שמירתו תמיד;
וזרע רשעים ולא כן זרע רשעים, כי הוא
נכרת: בבא יומו. ואמר זרע כי בהכרתם יכרת זרעם עמהם. ואמר: חסידיו אחר שאמר משפט, והחסד גדול מהמשפט כי הוא לפנים משורת הדין? לפי שכשירגיל אדם את עצמו במעשה היושר והמשפט לא יטה מקו האמת, ועל כל פנים יבא למדת החסידות, שהיא גמילות הטובה אף למי שלא נתחייב לו.
מלבי"ם
(כח-כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה, וא"כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ, שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא"כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח:
(כט)צַדִּיקִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ:
עוד פירושים על פסוק כט: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
צדיקים בעבור שהזכיר ושכון לעולם, אמר זה משפט השם וחוק אמת ששם בארץ.
רד"ק
צדיקים יירשו ארץ כמו שפרשנו (פסוק כב).
וישכנו לעד עליה: כפל לחזק שיהיה קיום והעמדה לטובתם ולמעלתם.
(ל)פִּי־צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:
עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה. תְּחִלָּה בְּלִבּוֹ חָכְמָה, לִרְאוֹת דִּין שֶׁפָּסְקָה תּוֹרָה לְכָל דָּבָר, וְאַחַר כָּךְ לְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:
אבן עזרא
פי כבר הזכיר כי הצדיק עשה חסד לחונן מהונו וכן עושה חסד ללמד חכמתו ולהורות האובדים.
רד"ק
פי צדיק יהגה חכמה מלבד מה שהוא עושה הצדיק שחונן מנכסיו ומלוה כי עינו טובה, כן חכמתו יורה לאחרים ומלמדם בדרך הטובה.
ולשונו תדבר משפט: יורה בחכמתו מה שהשיג מהחכמות ויורה במעשה היושר מה שבין אדם לחברו.
מלבי"ם
פי צדיק, מבאר עוד איך יחוייב זה עפ"י המשפט והצדק, שאחר שהצדיק פיו יהגה חכמה ויתנהג כפי חקי החכמה, ולשונו תדבר משפט, בין אדם לחברו שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם תורת אלהיו בלבו שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו, ולא תמעד אשוריו שלא ימעד מדרכי האושר שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש, ובכ"ז צופה רשע לצדיק, שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו, וגם הוא מבקש להמיתו בגופו, וא"כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה, שנגד מה שמבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו. ה' לא ירשיענו בהשפטו ויגלה צדקתו לעיני כל, וכמ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש"ש:
מצודת ציון
יהגה. ידבר:
(לא)תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו:
מצודת דוד:לא תמעד. לזה לא תמעד אשוריו:
עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
לֹא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו. לֹא יַחֲלִיקוּ צְעָדָיו:
אבן עזרא
תורת ספר כי תוכו כברו.
רד"ק
תורת אלהיו בלבו כמו שהוא מורה בפיו כן הוא בלבו, וכן היא התורה בלבו, כי יהיה תוכו כברו.
לא תמעד אשריו: אפילו אחת מאשריו, ופרושו: רגליו.
מצודת ציון
תמעד. ענין החלקה והשמטה:
אשוריו. רגליו שפוסע בהם:
(לב)צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ:
מצודת דוד:צופה. מביט לארוב על הצדיק:
עוד פירושים על פסוק לב: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
צופה בראותו הרשע כי באחריתו נפל ממעלת העושר, כדרך: ובאחריתו יהיה נבל, אז יקנא בצדיק ומרוב קנאתו יבקש המיתו.
רד"ק
צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו: אם יראה הרשע הצדיק מצליח והוא נופל מעצמו, הוא מקנא בו ונותן עיניו בו אם יבא שום דבר בידו להעלילו לפני המושל, שימיתנו, לפי שמקנא בו כראותו כי הוא בטוב והוא ברע.
(לג)יְהוָה לֹא־יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ:
מצודת דוד:בידו. ביד הרשע: בהשפטו. כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי:
עוד פירושים על פסוק לג: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ה' טעם ולא ירשיענו – שהשם יראה צדקת הצדיק והזכיר זה כי רשע אם לא יוכל בקנאתו להמיתו, יבקש תואנה על הצדיק שנתן לו ממון, או שהצדיק עשה לו חמס.
רד"ק
יהוה לא יעזבנו בידו כשיעליל הרשע על הצדיק לפני המושל לא יעזבנו יי' בידו ומחשבתו.
ולא ירשיענו בהשפטו: לפני המושל במה שהעלילו הרשע, אלא יצא נקי וצדיק מלפניו, ולא תתקים מחשבת הרשע.
(לד)קַוֵּה אֶל־יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
מצודת דוד:קוה אל ה׳. אשר הוא יצילך מיד הרשעים: ושמור דרכו. מבלי לעשות להם כמעשיהם:
עוד פירושים על פסוק לד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
קוה הטעם בדבר זה התעסק כל ימיך וירוממך. השם, או דרכו כי ימצא בלשוננו בדרך זכר ותראה בהכרת הרשעים, כאשר ראו כן צדיקים קדמוך.
רד"ק
קוה אל יהוה אומר לשומע מוסרו: אם תבטח ביי',
ושמר דרכו ותשמור דרכו שלא תסור מכל אשר צוה אותך:
וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה: כי הרשעים אין להם העמדה וקיום; ואני ראיתי זה, לפיכך שמע אלי.
מלבי"ם
קוה אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות. וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה"ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה"ב. אומר קוה אל ה', כי הכל הוא לטובתך, ושמור דרכו המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה ירוממך לרשת ארץ אחרת העומדת ברום עולם שהיא ארץ החיים הנצחיים, אשר שם תראה בהכרת רשעים איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה"ב:
(לה)רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן:
מצודת דוד:רשע עריץ. החזק ברשע: ומתערה. והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור״ל שהיה ממולא בכל טוב:
עוד פירושים על פסוק לה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וּמִתְעָרֶה. מַשְׁרִישׁ, כְּמוֹ ״עָרוֹת עַל יְאוֹר״ (ישעיהו יט:ז). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה: ״אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעוֹרֶה בַּקְּלִפָּה״ (עוקצין ג:ח):
כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. כְּאֶחָד מֵאֶזְרְחֵי הָאָרֶץ הַנִּשְׁרָשִׁים וּמְמֻלָּאִים בִּנְכָסִים. וְכֵן פֵּרֵשׁ מְנַחֵם: כְּאֶזְרָח רַעֲנָן – מִתְלַחְלֵחַ וּמִצְטַמֵּחַ כְּאֵשֶׁל הַנִּשְׁרָשׁ. וְאֶזְרָח מֵאֶזְרְחֵי בְּנֵי אָדָם – אַנְשֵׁי שָׁרָשִׁים הֵמָּה (ס״א אינו):
אבן עזרא
ראיתי אמר דוד: אני ראיתי עריץ שאחרים יפחדו ממנו.
וטעם מתערה מתגלה העושה בגלוי כל רע.
כאזרח פתח והוא סמוך ותחסר מלת עץ ורענן לח.
ומלת אזרח כאזרח הארץ.
וטעם אזרח כאילו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ, וזה פירוש הפסוק: ראיתי רשע עריץ ומתערה, שהוא כאזרח רענן.
רד"ק
ראיתי רשע עריץ כי אני ראיתי רשע עריץ וחזק והולך ומצליח; וזהו:
ומתערה כאזרח רענן: שפרושו שמתלחלח כמו העץ שהוא רענן ורטוב. ונקרא העץ הרטוב: אזרח לפי שהוא נראה וגלוי לכל ביפיו ובלחותו, כמו שנקרא האיש אזרח כשהוא ידוע וגלוי לכל מי הוא ומשפחתו; והפכו הגר.
מלבי"ם
ראיתי והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש רשע עריץ והוא מתערה בעוה"ז בבנים ובבנות ובעושר כאזרח רענן שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים, בכ"ז:
מצודת ציון
עריץ. חזק:
ומתערה. נשרש ומעורה וכן ערות על יאור (ישעיהו י״ט:ז׳):
אזרח. ענין אילן הנטוע מזמן רב והוא שאול מלשון כגר כאזרח (ויקרא כ״ד:ט״ז) אשר יאמר על תושב הארץ:
רענן. רטוב כמו והיה עלהו רענן (ירמיהו י״ז:ח׳):
(לו)וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:
מצודת דוד:ויעבור. פתאום עבר מן העולם והנה איננו:
עוד פירושים על פסוק לו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ויעבור הטעם מהרה יאבד הוא והונו.
רד"ק
ויעבר והנה איננו ראיתי אזרח ועריץ ובמעט זמן פניתי אליו והנה עבר.
ואבקשהו ולא נמצא: כי אפילו מקומו לא נמצא, כל כך כלה הכל: הוא וזרעו:
מלבי"ם
ויעבר בעת שעבר מן העולם, והנה איננו בעוה"ז ואבקשהו אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם ולא נמצא שם כי נפשו תאבד מעולם הבא:
(לז)שְׁמָר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי־אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם:
מצודת דוד:שמר תם. שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות:
עוד פירושים על פסוק לז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
שְׁמׇר תָּם. הִסְתַּכְּלוּ בְּדַרְכֵי הַתְּמִימִים, לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם:
כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם. אִם רֵאשִׁית אֵין לוֹ, אַחֲרִית יֵשׁ לוֹ. אֲבָל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים וּרְשָׁעִים – אַחֲרִיתָם נִכְרְתָה וְנִשְׁמְדוּ יַחְדָּיו:
אבן עזרא
שמר ועתה שים לבך ושמור איש תם וראה איש ישר, לעולם תראה אחריתם שלום.
והנה תם ישרת אחר, כאילו כתוב כי אחרית לאיש תם שלום.
רד"ק
שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום: לא כן התם והישר כי אחריתם שלום. ופרוש לאיש: לאיש כזה תביט ותראה כי אחריתו שלום.
מלבי"ם
שמר תם לכן היה בתמימות, ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה"ז, כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם. וראה ישר שם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע כי אחרית לאיש שלום הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם, אבל. ופושעים נשמדו יחדו, בעת השמדם ישמדו יחד ר"ל הנשמה עם הגוף ביחד עד שגם אחרית רשעים נכרתה שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם וא"כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה"ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו. וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי תשועת צדיקים הוא מה', שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה', ובכ"ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא מעוזם בעת צרה להצילם מצרת הזמן:
מצודת ציון
אחרית. סוף:
(לח)וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה:
מצודת דוד:יחדיו. כולם כאחד: אחרית וגו׳. סופם לכריתה:
עוד פירושים על פסוק לח: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ופושעים כנגד תם.
ורשעים כנגד ישר.
רד"ק
ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה: אבל הפשעים והרשעים נשמדו יחדו, ואחריתם נכרתה.
(לט)וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה:
מצודת דוד:ותשועת. אבל תשועת צדיקים היא מה׳ והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים:
עוד פירושים על פסוק לט: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ותשועת צדיקים כדרך מגדל עז שם ה' בכל מקום.
רד"ק
ותשועת צדיקים מיהוה מעוזם בעת צרה: והצדיקים תשועתם מיי', והוא מעוזם בעת צרה לפיכך לא יכשלו לעולם. ומעוזם בוא"ו עם הדגש.
(מ)וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי־חָסוּ בוֹ:
מצודת דוד:כי חסו בו. ודרך ה׳ להושיע את החוסים בו:
עוד פירושים על פסוק מ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ויעזרם ראינו שפלט צדיקים רבים וככה יפלטם לעולם.
רד"ק
ויעזרם יהוה ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו: יעזרם מהרשעים ויפלטם ויושיעם בעבור כי חסו בו. והכפל לרוב העזרה והתשועה. ושנה כמה פעמים זה הענין בזה המזמור כי אחרית רשעים לרע ולא תעמוד הצלחתם, ואחרית הצדיקים לטוב, בעבור שלא יתפתה אדם להצלחת הרשעים; ובעבור שרוב בני אדם מתאוים להצלחתם ויעשו כמעשיהם לפיכך הזהיר כל כך.
מלבי"ם
ויעזרם ה' ויפלטם מרעת הזמן, וגם יפלטם מרשעים ויושיעם שלא יוכלו להרע להם, וזה מפני שחסו בו:
מצודת ציון
ויפלטם. ויצילם:
שאלות נפוצות על תהילים פרק ל״ז
מה כתוב בתהילים פרק ל״ז?
תהילים פרק ל״ז (37) מתחיל בפסוק: "לְדָוִד אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה:". בפרק 40 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק ל״ז?
בתהילים פרק ל״ז יש 40 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק ל״ז בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק ל״ז נקרא ביום ו׳ לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שני.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)