תהילים פרק קמ״ה
- מספר פסוקים: 21
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום ל׳ לחודש · בחלוקה השבועית ביום שבת
- נוהגים לומר אותו: לפרנסה (תהילים לפי בקשה)
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:
(ב)בְּכָל־יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:
(ג)גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר:
(ד)דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ:
(ה)הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
(ו)וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה:
(ז)זֵכֶר רַב־טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ:
(ח)חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־חָסֶד:
(ט)טוֹב־יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו:
(י)יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל־מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה:
(יא)כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ:
(יב)לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ:
(יג)מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר:
(יד)סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל־הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּפוּפִים:
(טו)עֵינֵי־כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ:
(טז)פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן:
(יז)צַדִּיק יְהוָה בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו:
(יח)קָרוֹב יְהוָה לְכָל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת:
(יט)רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם:
(כ)שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד:
(כא)תְּהִלַּת יְהוָה יְדַבֶּר־פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
תהילים פרק קמ״ה עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:
מצודת דוד:תהלה לדוד. לפי שבהמזמור הזה אין בה שום שאלה ובקשה כ״א שבחי המקום ולזה אמר תהלה לדוד כי אין בה כ״א תהלה ושבח: ארוממך. אספר רוממותיך:
עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
תהלה לדוד ארוממך בדבור ובאמונת הלב.
והזכיר המלך כי הוא המלך באמת וזהו יסוד כל התהלה הזאת.
ואברכה שמך להוסיף על רוממותיך. והנה הטעם שאדבר שאתה מרומם.
רד"ק
תהילה. אלה הששה מזמורים עד סוף הספר הם כולם תהילת האל יתברך ושבחו לפיכך החל בהם ומשלים בהם בתהילה לגודל התהילה וזה המזמור תחילת הפסוק הראשון תהילה ותחילת הפסוק האחרון תהילה והחמשה הללויה בראש ובסוף והכל לגודל התהילה ומתי תהיה תהילת האל גדולה, בקבוץ גליות שיראו כל העם הנפלאות שיעשה עם ישראל לפיכך הזכיר בהם קיבוץ גליות ובנין ירושלים, המזמור הזה תהילה לאל יתברך לפיכך חיברו באל"ף בי"ת ולא חיבר את הנו"ן ולא ידענו למה, ודרשו רז"ל מפני שיש בה מפלתן של אויבי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף קום וגו' והמתבונן בזה המזמור יראה בו נפלאות בורא ומשפטיו על ברואיו לפיכך אמרו רז"ל כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא לא אמרו האומרו כך אלא בפיו ובלבו ובלשונו:
ארוממך. בלבי ובלשוני שאתה הוא המלך באמת וכל המלכים והמנהיגים תחתונים ועליונים תחת ממשלתך ואתה רם עליהם והמכיר רוממותו יאמר אלהי אבל הוא אלהי כל בשר ואלהי האלהים:
לעולם ועד. שמך שהוא קיים לעולם ועד או פירושו אני אברכנו לעולם ועד, הוא כל ימי חיי, או פירושו ארוממך, בזה העולם, ואברכה שמך, לעולם הבא שהוא עולם ועד, ואמר תחילה ארוממך ואחר כך אמר שמך להודיע כי הוא שמו ושמו הוא והוא השם הנכתב ולא נקרא כי האחרים הם שמות התואר וכפל הענין ואמר:
מלבי"ם
ארוממך אלוהי המלך, ה' נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו, והרוממות הוא מן הצד שהוא מתרומם ונעלם מן ההשגה, ואמר שאתה אלוהי מצד עצמך מרומם מכל ברכה ותהלה, אולם אברכה שמך שמצד שמך שהוא הפרסום שנתפרסמת ע"י ההנהגה, מצד זה אברכך, וגדר הברכה שמברכים את ה' הוא השפע והטוב היורד מאת ה' אל עולמו ע"י צדקת התחתונים, אתה מקור הברכה והטוב, ויציינהו כמלך הנסתר בכבודו מרומם מכל שריו ועבדיו, ובכ"ז יוצא מאתו ברכה וטוב לכל עמו ועי"כ נודע שמו ומבורך:
(ב)בְּכָל־יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:
מצודת דוד:בכל יום. ר״ל לפי הראוי בכל יום מעין המאורע:
עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
בכל יום יום אחר יום אברכה שמך עד שאהיה מהמהללים תמיד, שמעלתם גדולה מהמברכים.
רד"ק
בכל יום אברכך. בעולם הזה:
ואהללה שמך לעולם ועד. לעולם הבא:
מלבי"ם
בכל יום אברכך, ר"ל והברכה הזאת היא מתמדת ומתחדשת בכל יום, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומוריד ברכה חדשה, ועי"כ אהללה שמך לעולם ועד, כי התהלה לא תצוייר מצד עצמו כי לו דומיה תהלה, רק מצד הברכה המושפעת ממנו שעל ידה יוכר תהלתו, ואחר שהברכה מתחדשת תמיד כן תתמיד התהלה לעולם ועד:
(ג)גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר:
מצודת דוד:ומהולל מאד. יותר ממה שמהללין אותו כי אין חקר לדעת גדולתו ולהללו כפי מה שהוא:
עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
גדול בעבור שהזכיר ואהללה שמך הזכיר, כי השם גדול מהמהללו, על כן: ומהולל מאד יותר ממהללו ובעבור שאמר שהוא גדול הזכיר כי לגדולתו אין חקר כי כל מלך בלתו, יש לגדולתו ראשית ואחרית ולגדולתו אינו כן.
רד"ק
גדול ה'. ואם אומר אגדלנו ואהללנו הוא גדול ומהולל על כל תהילותיו עד כי:
לגדולתו אין חקר. ולא ישיגנה האדם ברוב החקירה כי אין לה חקר אלא שיהללנו האדם לפי שכלו:
מלבי"ם
גדול ה', הגדולה אצל ה' מורה שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים שהכל מאתו ועי"כ הוא מהולל מאד, ובכ"ז לגדולתו אין חקר, לא תספיק שום חקירה להכיר גדולתו מצד עצמו, וכל שאנו מוסיפים לחקור בגדולתו, נדע שלא נדע, עד שאמרו החוקרים שהתוארים והמהללים הם שוללות לא מחייבות, ורק.
(ד)דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ:
מצודת דוד:דור לדור. דור זה ישבח מעשיך לדור הבא אחריו: וגבורותיך יגידו. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ. וְגַם אֲנִי הֲדַר כְּבוֹד הוֹדְךָ אָשִׂיחָה:
אבן עזרא
דור עתה פירש טעם ומהולל מאד כי הדור שהלך יספר לדור הבא מעשיך הנוראים יגידו שני הדורות.
וטעם וגבורתך כי מתהלות המלך היותו גבור.
רד"ק
דור לדור. אפילו אם יהיו חיי בני אדם ארוכים לא יוכל להשיג בכל ימיהם כל שכן שהם קצרים אלא מה יש להם לעשות לפי קוצר ימיהם כי דור הולך ודור בא יספר זה הדור שהולך טרם לכתו לדור אחר המעשים הנוראים שראו בימיהם והגבורות שראו בחייהם לפי שישבחוהו הדור הבא על מה שעבר שלא ראו, אלא שהוגד להם על מה שיראו בימיהם:
מלבי"ם
דור לדור ישבח מעשיך, אחר שאין אנו משיגים גדולתו מצד עצמו ישבחו רק מעשיך, שרק על ידם אתה ניכר, ויש הבדל בין שבח ותהלה, שגדר השבח שהדבר משביח יותר ממה שהיה מקודם, ור"ל שכל שיוסיפו דור ודור לעיין במעשי ה' ובסתרי הטבע, יכירו בם חכמות ופליאות שהיו נעלמים מראשונים, וישבחו את מעשיו שיוסיפו בטובם וחכמתם על מה שהיו עד הנה, עד שכל דור הבא יראה שדור הקודם לא הבין את מעשה ה' כראוי, וגברותיך יגידו, חוץ ממה שישבח מעשה הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, יגידו גם גבורותיך מה שתעשה בגבורה נגד תהלוכות הטבע, בעת שתרצה להתגבר על אויביך:
(ה)הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
הדר הדורות יגידו גבורותיך הנראות ואני אשיחנו עם לבבי.
הדר כבוד הודך עקרי כבוד גבורותיך הנראות, גם דברי נפלאותיך שלא יבינום הדורות.
רד"ק
הדר. כמו שאני עושה שאשיחם לבני העולם:
הדר כבוד הודך. פירושו יופי הכבוד עוזך כי בעוזו ובנפלאויו הוא נכבד כמו שאמר ואכבדה בפרעה:
ודברי נפלאותיך. שעשית עמי ויעשו הם גם כן בכל עת שיקבלו חסד האל יאמרו אותו ויספרוהו לרבים:
מלבי"ם
הדר, נגד מ"ש שבני הדורות ישיגו השגה הדרגה מתעלה ומשביח בכל עת במעשיך הטבעיים, ויגידו הגדה חדשה מן גבורותיך, (שגדר הגדה הוא המגיד דבר חדש) אמר, אבל אני בין הדר כבוד הודך של הטבע, ובין דברי נפלאותיך שלמעלה מן הטבע, אשיחה, שגדר השיחה הוא בדברים שאדם מורגל בהם עד שהם לו כשיחה, שהוא הדבור הנפלט מן האדם בלי כונה, כמו שישיח בינו לבין עצמו בדברים רגילים מבלי שימת לב כלל, כי אני רגיל בהם והם לי כשיחה מורגלת, לא כהגדת דבר חדש, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שהוד הוא פנימי מהדר, ובבריאת עולם נאמר הוד והדר לבשת, שחקי הטבע החיצונים הנראים ונכרים הם ההדר הנראה לעין, ותחתיהם נורא הוד פנימית הענינים ואורות נעלמים, ואני אשיחה בההדר של כבוד הוד, ר"ל בטבע הדברים המתראה לעין בהדרת קדש:
מצודת ציון
אשיחה. מלשון שיחה ודבור:
(ו)וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה:
מצודת דוד:ועזוז וגו׳. ר״ל כמו שאני אספר גדולתך כן כולם יאמרו חוזק מעשיך הנוראים:
עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וְעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ. וְגַם אֲנִי גְּדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה:
אבן עזרא
ועזוז ואלה הדורות יספרו הנוראות שעשית לעיניהם, כמו אותות מצרים ושאר נפלאות נוראות, רק אני גדולתך שהיא גדולת כבודך, אספר להם אולי יבינו.
והנה טעם נוראותיך כי כן ראוי להיות המלך נורא.
רד"ק
ועזוז. כמו שאני גדולתך אספרנה כן יאמרו הם גם כן עזוז נוראותיך וכתוב גדולתיך ביו"ד הריבוי שהם רבות אצל המקבל, וקרי גדולתך כי הכל הם אחד אצלו יתברך ואלה שמות הנזכרים בזה המזמור גדולה וגבורה מעשה הוד כבוד וטוב צדקה מלכות נפלאות נוראות הם י', לענין ידוע אבל אינם דוקא כל אחד במקומו הנזכר אלא כל אחד ענינו במקום חבירו גם כן אלא מפני ששנה להם חלקם בשמות משונים זה מזה:
מלבי"ם
ועזוז, אמר עוד הבדל בין השגתי ובין השגת רוב בני אדם ההמונים, שהם יאמרו נוראותיך, היינו המסות והמופתים שעשית להעניש את המורדים בך, כמו מכות שהבאת על המצרים ועדת קרח וכדומה, הוא אצלם עזוז של נוראות, שעי"ז יתיראו מענשך כאלו אתה נורא להעניש, אבל אנכי גדולתך אספרנה, אני אספר זה לא מצד המורא והדין והפחד, רק מצד הגדולה, כי הנוראות אשר עשה הם מצד גדולתו ושרשם במדת החסד והגדולה להיטיב לאוהבי שמו, ועי"כ.
מצודת ציון
ועזוז. מלשון עוז וחוזק:
(ז)זֵכֶר רַב־טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ:
מצודת דוד:רב טובך. מרבית טובך: וצדקתך. זכרון צדקתך ירננו:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ. דּוֹר לְדוֹר גְּבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ זֶה לָזֶה לֵאמֹר: טוֹב לָנוּ לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מצאתי):
אבן עזרא
זכר והמלך אם היה טוב כל אדם יביעו טובו ובא רב טובך. והטעם טובך הרב כמו בגדול זרועך שהוא בזרועך הגדול.
וצדקתך ירננו גם ראוי הוא שיהיה המלך עושה צדק.
ומלת ירננו בפרהסיא וזה אומרים - [חנון - להושיע המשוע אליו. ורחום – לשמור עבדו שלא יכשל.]
רד"ק
זכר רב טובך. רב הוא שם לא תואר כאילו אמר גודל טובך:
יביעו. ידברו כמו תבענה שפתי:
וצדקתך ירננו. יאמרו אותם בקול רם בפני בני אדם:
מלבי"ם
זכר רב טובך יביעו, ישימו לב לזכר רב טובך, שאתה פועל טוב, כי הנוראות הם מצד ההטבה לא מצד ההרעה, וצדקתך ירננו, ואז ירננו ברנה ושמחה את צדקתך, ומבואר אצלנו כי גדר הצדקה הנאמרת אצל ה' הם המעשים שיעשה שלא בהשקף על מדת המשפט לפי הזכות של בני אדם רק מצד הצדקה העליונה, ר"ל שיכירו שהכל ברוב טוב לפי מדת הצדקה, מצד.
מצודת ציון
יביעו. ידברו כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט):
(ח)חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־חָסֶד:
מצודת דוד:חנון. נותן מתנת חנם: ארך אפים. אינו ממהר לכעוס: וגדל חסד. עושה חסדים גדולים:
עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
חנון להושיע המשוע אליו.
ורחום לשמור עבדו שלא יכשל.
רד"ק
חנון ורחום. אלה המדות שהם טוב וצדקה מאתו יביעו וירננו כי הוא חנון שחונן הבריות ונותן להם צרכם ורחום שמרחם וחומל עליהם ושומר אותם מן הנזקים ומפגעי העולם:
ארך אפים. שמאריך אפו לרשעים ולא יענשם מיד:
וגדל חסד. הדל"ת בקמ"ץ חטף אמר שהוא גדול חסד שמגדיל חסדו על בני אדם יותר ממה שהם ראויין לקבל:
טוב ה' לכל. אפי' למיני החיות והבהמות והעופות הוא טוב ומרחם וכן ראוי לאדם ללכת בדרכיו אלה ואין לו להשחית החיים כי אם לצורך או להשמר מנזקיהם, וכן מצאנו כי רבינו הקדוש הזהיר שפחתו שלא לאסוף החולדות הקטנות עם רמץ הבית אלא תניחם להיות דרים בעיקרי הבית אמר לה ורחמיו על כל מעשיו כתיב:
מלבי"ם
שרחום וחנון ה', ושכל מעשיו הם מצד החנינה והרחמים, וגם בענשו את הרשעים הוא ארך אפים, ואינו מעניש תיכף, ורב חסד אם ישובו בתשובה:
(ט)טוֹב־יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו:
מצודת דוד:לכל. לרעים ולטובים: על כל מעשיו. על כל הבריות שבעולם:
עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
טוב וכל מלך לא יתכן להיותו טוב רק לאנשים מעט והשם לבדו טוב לכל גם המלך לא יתכן לרחם רק על עבדיו הנאהבים, והשם לבדו רחמיו על כל מעשיו.
מלבי"ם
טוב ה' לכל, ה' אינו כבשר ודם שהוא טוב לעבדיו וקנא ונוקם ושונא למורדים בו, כי ה' טוב לכל אף לרשעים, וחשב מחשבות להחזירם בתשובה, ורחמיו על כל מעשיו, ולא ירצה בהשחתת ברואיו וחשב מחשבות בל ידח מהם נדח:
(י)יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל־מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה:
מצודת דוד:כל מעשיך. ר״ל מכל מעשה ה׳ בא לו הודאה ושבח: יברכוכה. יברכו אותך:
עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
יודוך הנה כל מעשיך יודוך, כי כן אתה וחסידיך יוסיפו להודות לך.
רד"ק
יודוך. אף מיני החיים שאין בהם דעת שתקון יצירתך בהן והכנת מזונותם יודוך האדם המבין בהם והרי הם כאילו יודוך:
וחסידיך יברכוכה. בכתיבת הה"א הנחה אמר ומי הם המודים החסידים שהרי מתבוננים תמיד במעשיך והם יברכוך תמיד, כי בכל עת בראותם החידושים המתחדשים תמיד ביצורים והתיקון אשר בחי ובצומח יברכוכה, וכן תיקנו רז"ל ברכה לכל דבר כפי עניינו כמו שאמרו הרוא' כך וכך מברך כך ואמר וחסידיך כי כל ל' חסד הוא יתרון הדבר והמתבוננים תמיד במעשה האל ית' ויברכוהו תמיד בכל עת התבוננ' הם החסידים:
מלבי"ם
יודוך ה' כל מעשיך, כי עשה כל מעשה בתכלית הטוב והשלימות ומשגיח עליהם להחיותם ולתקנם ואין רע במציאות מצד ה' הבורא אותם, וחסידיך יברכוכה, המתנהגים בחסידות ועושים הכל לפנים משורת הדין, הם ימשיכו מאתך שפע הברכה ורב טוב שזה גדר הברכה שמברכים לה':
(יא)כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ:
עוד פירושים על פסוק יא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כבוד ומה היא ברכת חסידיך? שילמדו כבוד מלכותך, לאשר לא ידעוך.
רד"ק
כבוד. באותם הברכות יזכרו כבוד מלכותך וגבורתך כי אתה מלך על כל ובורא הכל ובגבורתך וביכלתך הויות היצורים כולם:
מלבי"ם
כבוד מלכותך יאמרו, והחסידים האלה יאמרו תמיד כבוד מלכותך, שהוא ספור מעשיו הקבועים כפי ההנהגה הטבעיית שיסד מראשית קדומים, שהוא כבוד מלכותו, שבזה ינהיג כמלך הנוהג ע"פ חקי מלכותו, וגם גבורתך ידברו שהוא מה שיעשה ה' אותות ומופתים ומשדד הטבע, שהן הן גבורותיו, וזאת ידברו באורך שזה גדר הדבור:
(יב)לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ:
מצודת דוד:להודיע. כוונת דבורם יהיה כדי לפרסם לבני אדם גבורות ה׳ וגו׳:
עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
להודיע לבני האדם שהם קטנים.
וי"ו גבורותיו שב אל כבוד מלכותך יאמרו ואין טענה איך סמך כבוד הדר מלכותו לכבוד מלכותך, כי הנה כמוהו: עד מלך מלכות פרס ותקנו קדמונינו בתפלה: וימליך מלכותיה. גם כן הכתוב: ומלכותו בכל משלה.
רד"ק
להודיע. וכמו שהם מברכים ומודים בינם לבין עצמם כן צריכין להודיע לבני האדם גבורתך שלא ידעו ולא יכירו בגבורותיו ובכבוד מלכותו:
מלבי"ם
להודיע שיעורו כבוד מלכותך יאמרו להודיע לבני אדם כבוד הדר מלכותו, וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו, ר"ל מה שיאמרו כבוד מלכותו אינו מצד כי יש יכולת ביד האדם לספר גבורת ה' ותהלתו, כי מי ימלל גבורות ה', וא"א להשיג ממלכותו וגבורתו מאומה, רק זה יעשו כדי להודיע לבני האדם גבורותיו, שלא יגידו הגבורות כמו שהם בעצם האלהות שזה נמנע ההשגה, רק כפי השגת בני אדם בין בגבורותיו שהוא מה שיעשה נגד הטבע, ובין כבוד הדר מלכותו, במערכת הטבע אשר ערך, שהם חילו הגדול אשר ימלוך עליהם, (כי בריאת העולם היה כדי שיקרא בשם מלך כנודע) אבל ה' מצד עצמו א"א לתארו כפי מה שיספרו ממנו, לא בהנהגת עולמו כפי הטבע שזה נקרא מלכותו, כי.
(יג)מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר:
מצודת דוד:כל עולמים. על כל העולמות בכל דור ודור ממשלתך עומדת בכל ימי הדורות:
עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
מלכותך כל מלכות תפסק ומלכות השם עומדת לנצח.
רד"ק
מלכותך. אינה מלכות בן אדם שיש לה הפסק או בחייו או במותו אבל מלכות האל יתב' אין לה הפסק כי מלכותו מלכות כל העולמים כל הזמנים וכפל הענין במלות שונות:
מלבי"ם
מלכותך היא מלכות כל עולמים, שאתה מולך על עולמים אין מספר, ובכולם יסדת מלכותך והנהגתך הקבוע, וזה א"א שנשיג מצד רבוים אין סוף, וכן לא בהנהגתו כפי הפלאות ושידוד הטבע שזה נקרא ממשלתו, שהמושל הוא בחזקה (משא"כ המלך בהסכמת ובחירת העם), כי ממשלתך היא בכל דור ודור, שהפלאות יתחדשו בכל דור לפי הדור ומי יוכל לספרם אחר שהם משתנים לפי מעשה הדורות:
(יד)סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל־הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּפוּפִים:
מצודת דוד:סומך וגו׳. לבל יגיעו עדי ארץ: לכל הכפופים. לאשר כבר כפפו קומתם עדי ארץ:
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
נוּ״ן חֲסֵרָה מֵאָלְפָ״א בֵּיתָ״א, לְפִי שֶׁרָאָה דָּוִד בָּהּ מַפָּלָה קָשָׁה: ״נָפְלָה וְלֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל״ (עמוס ה:ב), וְחָזַר וּסְמָכָהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: סוֹמֵךְ ה׳ לְכָל הַנּוֹפְלִים (ברכות ד:):
אבן עזרא
סומך וכל מלך זה ישפיל וזה ירים, זה יסמוך וזה יפול, כי לא יוכל לסמוך ולהרים הכל והשם לבדו הוא סומך הכל.
רד"ק
סומך ה' לכל הנופלים. והכפופים והם העניים המרודים, ברחמיו עליהם סומך וזוקף אותם:
מלבי"ם
סומך, אולם במקום גדולתו שם ענותנותו, כי השגחתו תתפשט על השפלים והנדכאים, שהוא סומך לכל הנופלים ממעלתם ע"י המערכה ורוע מזלם ה' סומך אותם בל יפלו ומשנה מזלם לטוב, וזוקף לכל הכפופים אלה שהם ענוים וכופפים א"ע, יזקוף אותם שילכו בקומה זקופה, ר"ל ינטלם וינשאם:
מצודת ציון
וזוקף. ענין הרמה:
הכפופים. ענין השחיה למטה וכן ה׳ זוקף כפופים (לקמן קמו):
(טו)עֵינֵי־כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ:
מצודת דוד:אליך ישברו. למלאות די מחסורם: בעתו. לכ״א בעת הצריך לו:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
עיני עם מדינות המלך מפרנסים המלך והשם לבדו מפרנס הכל, לתת לכל אחד מהם מאכלו בעתו.
רד"ק
עיני כל אליך ישברו. וכן אמר כולם אליך ישברון כי כל נבראי מטה החיים בראת אותם ובראת מאכלם כי יש אוכל עשב ויש אוכל זרע ויש אוכל חי כמות וכולם עיניהם תלויות אליך ומקוים איליך ואתה נותן להם את אכלם והוא ע"י השתלשלות הסיבות: ואמר בעתו. לשון יחיד כי כל מין ומין יש לו עת ידוע יזדמן בו מאכלו ואמר אליך ישברו ואע"פ שאין בהם דעת הם ישברו לפי טבעם את חוקם הנתון להם ואנחנו היודעים כי אליך הוא התקוה כי אתה הנותן והמכין:
מלבי"ם
עיני, וגם תתפשט השגחתו לכלכל את ברואיו, שאליך ישברו עיני כל ואתה נותן להם את אכלם בעתו, היינו בעת האוכל, וזה יש שני אופנים, כמ"ש (למעלה ק"ד) תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב, שלפעמים יתן להם בצמצום וילקוטון, ולפעמים יפתח ידו ויתן להם בריוח עד שישבעון טוב, בשביעה יתירה, ואמר בצד האחד ואתה נותן להם את אכלם שהיא הנתינה בצמצום, ורק בעתו בעת האוכל נותן לו כפי הצריך להעמדת החי ולא יותר, אמנם לפעמים:
מצודת ציון
ישברו. ענין תקוה כמו כולם אליך ישברון (לעיל קד):
(טז)פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן:
מצודת דוד:פותח. אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ הוּא מַשְׂבִּיעַ אֶת טוּבוֹ וְאֶת רְצוֹנוֹ וְאֶת בִּרְכָתוֹ. רָצוֹן אפיימנ״ט בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
פותח ואתה הכתוב בפסוק העליון ישרת גם פה, וככה הוא ואתה פותח את ידך, וככה: כי אלהי אבי בעזרי.
וטעם רצון מה שיספיק להם.
רד"ק
פותח. שאתה נותן להם אכלם בהשפעה שישבעו רצון כל אחד לפי רצונו:
מלבי"ם
פותח את ידך, שהוא מ"ש תפתח ידך ישבעון טוב, ושיעור הכתוב הרצון פותח את ידך ומשביע לכל חי, מציין את הרצון כעצם מופשט, שהרצון הוא הפותח את ידי ה', שע"י הרצון יפתח ידיהם לתת ולהשפיע בידים פתוחות מלאות טוב, ואז ישביע לכל חי בשביעה יתירה, וזה יהיה בעת רצון שאז הרצון גורם פתיחת הידים ברב טוב ובשביעה:
(יז)צַדִּיק יְהוָה בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו:
מצודת דוד:צדיק. נותן צדקה למי שאין לו זכיות:
עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
צדיק אם טען טוען למה יאכיל אחד חטה ואחד שעורים? והנה התשובה: כי הוא יודע הטוב להם כי הוא בראם וידע תולדתם, כמו הרופא המצוה שיאכל כל אדם מה שהוא טוב לו. ועוד: כי השם כל מה שיתן בדרך חסד הוא, כי איננו חיוב עליו על כן: וחסיד.
רד"ק
צדיק. כי בצדק וביושר נותן לכל אחד אוכל ואע"פ שחי טורף את החי ואוכל כמו החתול לעכבר והאריה והדוב והנמר ושאר החיות האוכלות חיות אחרות וכן העופות הדורסים לעופות אחרים הכל צדק מאתו כי גם לחיות ולעופות הטורפים נותן להם גם כן מאכלם בחייהם, אלא שבהגיע קצם למות גזר מקודם שתהיה מיתתם פעמים בהניית בעלי חיים אחרים פעמים יגזור שימות מיתת עצמו:
וחסיד בכל מעשיו. מזמין להם מה שהוא אינו מחוייב לתת והם אינם ראוים לקבל אלא שחסדו גבר עליהם:
מלבי"ם
צדיק ה' בכל דרכיו, דרכי הנהגה הם בצדק, שהגם שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, בכ"ז הוא צדיק בדרכיו והכל בצדק לשלם לצדיק על חטא קל ולרשע על זכות קל שעשה בעוה"ז, כדי שעקר שכר כל אחד יהיה שמור לעוה"ב. וחסיד בכל מעשיו, כל מה שעשה וברא בעולמו עשה מצד החסד, כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שמצד חסדו עשה כל נברא ועשהו בתכלית התיקון והטוב הכל מצד החסד:
(יח)קָרוֹב יְהוָה לְכָל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת:
מצודת דוד:באמת. רוצה לומר בלב שיהיה פיו ולבו שווים ולא יכחיש הלב מאמר פיו:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
קרוב אם המלך יהיה רחוק לא יכול להושיע קוראיו והשם לעולם קרוב הוא, רק לאשר יקראוהו באמת ולא לנסותו ואשר איננו ראוי להושיעו.
רד"ק
קרוב ה' לכל קוראיו. מאיזה עם שיהיה ובלבד שיקראוהו באמת שפיו ולבו שוים:
מלבי"ם
קרוב, מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא קרוב לכל קוראיו בתפלה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ"מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א. כי.
(יט)רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם:
עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
רצון הירא מהמלך יספיק שלא יעשה לו רע, והשם יעשה רצון יראיו.
רד"ק
רצון יראיו. יקראוהו באמת ויעשה רצונם במה שיבקשו ממנו וישמע שועתם ויושיעם מצרה שתבא בעולם או שתבא להם לכפרת עונותם:
מלבי"ם
(יט-כ) רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע, ואז ויושיעם, רק אחר ששועו לישועה אבל שומר ה' את כל אוהביו, את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה:
מצודת ציון
שועתם. צעקתם:
(כ)שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד:
עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
שומר אם באה צרה ליריאיו יושיעם, רק אוהביו הוא ישמור אותם לא תבא להם רעה.
ואת כל הרשעים ישמיד באחרונה, כי סופם הוא לאבדון והמלך לא יוכל להשמיד רשעי ארצו אולי יקשרו עליו, על כן יפחד או לא יכירם כי לא ידע הנסתרות והשלים כאשר החל.
רד"ק
שומר ה' את כל אוהביו. טובים מיראיו כי אהבוהו ללא תקות טובה ולא מפחד עונש אלא מאהבה זכה וישמרם שלא בא עליהם צרה לעולם וכן יהיו כל ישראל לעתיד לבא: ואז ואת כל הרשעים ישמיד. שלא ישאר רשע לעולם כמו שאומר והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אום היום הבא וגו':
(כא)תְּהִלַּת יְהוָה יְדַבֶּר־פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
מצודת דוד:ויברך כל בשר. ר״ל גם כל בשר יברכו וגו׳ כמוני:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
תְּהִלַּת ה׳ יְדַבֶּר פִּי. וְגַם כָּל בָּשָׂר יְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
אבן עזרא
תהלת ויברך כל בשר - שהוא נכון לברך על דרך: היא היתה אם כל חי.
רד"ק
תהלת ה' ידבר פי. ואז תהלת ה' ידבר פי כי אחיה עם המתים שיחיו ואז יברך כל בשר שם קדשו, רצוני לומר כל בני אדם לבדם ולא שאר בעלי חיים התחתונים, וכן כי היא היתה אם כל חי, מדבר:
מלבי"ם
תהלת, שיעור הכתוב תהלת ה' ידבר פי לעולם ועד, כי תהלת ה' אין לה תכלה, ולכן ידבר פי לעולם ולא ידום כי אין סוף לתהלה, וכן כל בשר יברך שם קדשו, הגם שלא ישיג תהלת ה' עצמו, יברך שמו שהוא הפרסום הנודע ממני ע"י הברכה שמקבלים מאתו, וכמ"ש למעלה ק"ג ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו כמו שפרשתי שם:
שאלות נפוצות על תהילים פרק קמ״ה
מה כתוב בתהילים פרק קמ״ה?
תהילים פרק קמ״ה (145) מתחיל בפסוק: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:". בפרק 21 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק קמ״ה?
בתהילים פרק קמ״ה יש 21 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק קמ״ה בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק קמ״ה נקרא ביום ל׳ לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שבת.
מתי נוהגים לומר את תהילים פרק קמ״ה?
לפי המנהגים שמובאים באתר, נוהגים לומר את פרק קמ״ה לפרנסה. על מזמור קמ״ה נאמר בגמרא (ברכות ד ע״ב) שהאומרו שלוש פעמים ביום – בן העולם הבא. אין רשימה אחת מחייבת, וכל מזמור שנאמר בכוונה הוא תפילה.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)