תהילים פרק קמ״ד

תהילים פרק קמ״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה:

   מצודת דוד:המלמד ידי. כל נצחון שאני עושה במלחמה לא באה בכח ידי, כי ה׳ הוא המלמד ידי למלחמה: אצבעותי. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   לדוד ברוך ה' זה המזמור חברו כאשר הניח לו השם מכל סביביו כי כן טעם כל המזמור.

   המלמד המרגיל.

   רד"ק

   לדוד. זה המזמור חברו דוד אחרי מלכו בתחילה אחר שנצח מלחמת פלשתים וניצול ממלחמת ישראל וממלחמת פלשתים: ואמר ברוך ה' צורי. פירושו חזקי כי הוא הנותן לי כח, ומלמד ידי לקרב וכפל במלות שונות:

   מלבי"ם

   לדוד, בתפלה זו יזכיר כי ה' הצילהו תמיד מאויביו בהשגחתו ורדד עמים תחתיו, והוא מבקש שיעשה לו ה' נסים גלוים וראו כל עמי הארץ וייראו מה', ברוך ה' צורי תקפי הוא מה', בין נצחון המלחמה הוא המלמד ידי לקרב שהוא המלחמה שלוחמים עם האויב מקרוב, ואצבעותי למלחמה היא המלחמה שלוחמים מרחוק ע"י חצים וקשת:

   מצודת ציון

   צורי. מל׳ צור סלע ר״ל חזקי:

   לקרב. ענין מלחמ׳ כמו קרבות יחפצו (לעיל סח):

2. (ב)חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי:

   מצודת דוד:חסדי. הוא העושה עמדי חסד והוא לי למבצר חזק והוא משגבי: ומפלטי. ומציל אותי ולתוספת ביאור אמר לי: מגיני. הוא לי מחסה כמגן: הרודד. השוטח עמי להיות מצע תחתי ונכנעים לי ועל משפחת בית שאול יאמר שהיו מבני עמו והיו לו לאויבים ואחר זה נפלו בידו ומשל בהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי. הָרוֹקֵעַ וְשׁוֹטֵחַ אֶת עַמִּי לִרְבֹּץ בִּמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ ״שׁוֹטֵחַ לַגּוֹיִם״ (איוב יב:כג) מַגְדִּיל אוֹתָם. רוֹדֵד תַּרְגּוּם שֶׁל רוֹקֵעַ, כְּדִמְתַרְגֵּם ״וַיְרַקְּעוּ״ (שמות לט:ג): ״וְרַדִּידוּ״. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: הָרוֹדֵד עַמִּים תַּחְתִּי, הַמַּחֲלִישׁ עַמִּים תַּחְתִּי. אַךְ בְּסֵפֶר מְדֻיָּק מֻגֶּה עַמִּי, וּמְסוֹרָה עָלָיו: שְׁלֹשָׁה סְבִירִין עַמִּים וְקוֹרִין עַמִּי. וְעַל תַּחְתִּי יֵשׁ מְסוֹרָה עָלָיו: תַּחְתָּיו קְרִי:

   אבן עזרא

   חסדי הנה אתן לך כלל תאמר אלהי תהלתי גם תהלתי לבדו כמו הוא תהלתך אלהי צורי ברוך ה' צורי וכן אלהי חסדי גם חסדי ומצודתי. כי הטעם הכח שקבל מהעליון. והנה חסדי – במנוחתי. ומצודתי - בצרתי.

   הרודד עמי יאמר כי הכל הבל כי מי יוכל לעמוד לפני מי שהשם עזרו.

   רד"ק

   חסדי. אמר אלהי חסדי ואמר אלהי צורי, ואמר צורי ואמר אלהי תהילתי, ואמר הוא תהילתי לפי שהשם והתואר ישתוו בו יתברך: ומה שאמר לי, אחר יו"ד הכינוי הוא תוספת:

   הרודד עמי תחתי. הרודד פירושו כתרגומו מתרגמינן וירקעו ורדידו:

   עמי. כמו עמים ויתכן לפרשו כמשמעו בלא חסרון מ"ם אלא שתהיה היו"ד לכינוי המדבר והוא שאול והסומכים אותו:

   מלבי"ם

   חסדי, וכן ההצלה מן האויב הוא ג"כ ע"י ה', ובאר בזה ג' מדרגות, א. בעת שאסגר מפני אויב במגדל עז, הוא חסדי ומצודתי, הוא הבעל חסד שמקבל אותי במצודה שלו ובערי מעוזו, ב. גם בעת שימצאני האויב בדרך טרם אכנס אל המצודה, הוא משגבי ומפלטי מידו אל המצודה, ג. גם בעת שלא אברח אל המצודה כלל הוא מגני מפני חצי האויב ובו חסיתי. וחוץ מזה הוא הרודד עמי תחתי, גם ממשלתי על ישראל היא ג"כ ע"י ה', אחר ההצעה הזאת מבקש בל יושיעהו ה' ע"י נסים נסתרים עד שידומה למראות עין שהוא לוחם בדרך מלחמה ונשגב במצודה ובמגן, הלא ראוי שיושיעם שלא על ידי אמצעי, בענין שיכירו כולם כי יד ה' עשתה זאת, ומקדים לאמר.

   מצודת ציון

   ומצודתי. עניינו מבצר חזק:

   הרודד. ענין שטיחה ורקיעה כי וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳) ת״א ורדידו וכן לרד לפניו גוים (ישעיהו מ״ה:א׳):

3. (ג)יְהוָה מָה־אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן־אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ:

   מצודת דוד:ה׳ מה אדם ותדעהו. אתה ה׳ במה נחשב האדם עם שאתה מחבבו: ותחשבהו. עם שאתה מחשיב אותו בעולם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מָה אָדָם. מַה פָּרַס וְיִשְׁמָעֵאל לְפָנֶיךָ, כִּי יְדַעְתָּם לְהַרְבּוֹת לָהֶם גְּדֻלָּה?

   אבן עזרא

   ה'. ותחשבהו כי הוא מאומה אדם איננו רק הבל.

   רד"ק

   ה' מה אדם ותדעהו. אמר זה כנגד שאול שהיה מלך ונפסקה מלכותו במעט זמן ופי' ותדעהו כמו ותחשבהו כי פי' הידיעה במקום הזה ובכיוצא בו ההכרה וההשגחה לטובה:

   מלבי"ם

   (ג-ד) ה' מה אדם והמאמרים מקבילים, ה' מה אדם ותדעהו, הלא אדם להבל דמה, שהוא מצד עצמו אינו כלום, בן אנוש ותחשבהו ימיו כצל עובר, וחוץ מזה הוא בן אנוש, שאינו קיים באיש רק במין, ועי"כ ימיו כצל עובר, וא"כ אין בו ממש וגם אינו מתקיים, ואין אתה צריך רב עבודה להכניעו, וגם ר"ל למה יכחיש ההבל הזה את אלהותך:

   מצודת ציון

   ותדעהו. הוא ענין חיבה כמו ידעתיך בשם (שמות ל״ג:י״ב) כי המחבב למי הוא יודעו ומכירו:

4. (ד)אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר:

   מצודת דוד:להבל דמה. הלא הוא דומה אל ההבל היוצא מן הפה שאין בו ממש: כצל עובר. ימיו עוברים מהרה כצל הזה שאין עומד זמן רב במקום אחד כי כאשר ינטה השמש עובר הוא ממקומו ואמר זה על שאול במה נחשב הוא בכל הגדולה והכבוד שהיה לו הלא פתאום עבר מן העולם ואיננו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. שְׁלֹמֹה אָמַר ״וַיַּעֲשֵׂם כַּצֵּל״ (קהלת ו:יב), וְלֹא פֵּרַשׁ אִם צֵל דֶּקֶל אוֹ צֵל כּוֹתֶל שֶׁהֵם קְבוּעִים. כְּבָר פֵּרַשׁ אָבִיו: כְּצֵל עוֹבֵר. צִלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ (קהלת רבה א:ב):

   רד"ק

   אדם. מה גדולת אדם נחשבת הרי הוא כמו הבל והוא דבר שאינו מתקיים כמו הבל הפה:

   כצל עובר. כמו הבל שעובר במהרה בהתפשט השמש או פירושו כצל העוף העובר בעופפו:

   מצודת ציון

   דמה. מל׳ דמיון:

5. (ה)יְהוָה הַט־שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:

   מצודת דוד:הט שמיך. כאומר אם בשאול פגעה מדת הדין מכל שכן ברשעים ולזה הט שמך למטה ותרד עליו ותגע בהרים הם הרשעים המתגאים נגד ה׳ ויעלו עשן כי תבער בהם אש ה׳ והוא ענין מליצה לומר שפוט אותם במשפט הראוי:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ה'. הט רמז לגזירות הבאות העתידות מהשמים. וטעם גע בהרים - באש היורדת. על כן ויעשנו - והטעם כי ההרים שהם עומדים אם תגע בהם מיד יעשנו אף כי האדם שהוא הבל.

   רד"ק

   ה' הט שמך. וכן אמר ויט שמים וירד והכל דרך משל כאלו ירד הוא יתברך לכלות הרשעים במהרה וזאת התפלה אמרה על מלכי האומות המבקשים להלחם עמו:

   בהרים. הם המלכים שהם חזקים כהרים על דרך משל:

   ויעשנו. כשתשלח אש אפך בהם עלה עשן מהם כמו שעולם עשן מדבר הכלה באש' ורבים רואים עשן האש ואינם רואים האש כן בכליון הרשעים מי שלא יראה בכלותם ישמע וידע:

   מלבי"ם

   הט שמיך ותרד, להאבידו בעצמך עד שכולם יראו יכלתך, או עכ"פ אם לא תרד עד למטה גע בהרים ויעשנו, כשתרד עד ראשי ההרים.

6. (ו)בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם:

   מצודת דוד:ותפיצם. מגודל החרדה: חציך. הם הרעמים:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ברוק כדרך וישלח חציו.

   רד"ק

   ברוק. והברקים והחיצים הם הגזירות היורדות מן השמים:

   מלבי"ם

   ברק, או עכ"פ אם לא תתראה בעצמך רק ע"י שליח, ברק ברק שהוא האור המתנוצץ מאתך ותפיצם, למען יראו שהשליח בא מאתך, או אם לא תרצה לשלוח גם ברק ניצוץ מכבודך, עכ"פ שלח חציך ותהומם באופן שיהיה החץ שלך וגם בזה יהיה די להאבידם:

   מצודת ציון

   ברוק ברק. ר״ל שלח את הברק:

   ותפיצם. ענין פזור:

   ותהמם. מלשון מהומה:

7. (ז)שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר:

   מצודת דוד:פצני. פצני בידך והצילני ממים רבים ולתוספת ביאור אמר מיד בני נכר הם העובדי גלולים אשר קמו עליו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   פְּצֵנִי. הוֹצִיאֵנִי, וּלְשׁוֹן הַצָּלָה הוּא, וְכֵן ״הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ״ (תהלים קמד:י) (מצאתי):

   אבן עזרא

   שלח כמו תשלח ידיך ישלח ממרום. ודמה האויב אל מים רבים על כן פירש מיד בני נכר.

   רד"ק

   ממים רבים. הם האויבים החזקים ואחר כך פירוש מיד בני נכר כי מעתה שמלך אין לו אויבים אלא בני נכר ופירוש פצני כמו הצילני והוא קרוב לענין פציתי פי שהוא ענין פתיחה כי המציל אדם מיד אדם הרי פותחו ממאסרו:

   מלבי"ם

   שלח ואם לא תרצה להפיצם ע"י השגחתך הפרטית עכ"פ ההצלה שתציל אותי תהיה על ידך בבלי אמצעי, לא ע"י משגב ומצודה רק שלח ידך ממרום ופצני, ר"ל שתחת שתסתירני במצודה תפתח אותי מן האויבים העומדים סביבי על ידי שתרים אותי למרום מביניהם, ובזה תצילני ממים רבים מיד בני נכר הסובבים אותי כשטף מים:

   מצודת ציון

   פצני. ענין פתיחה כמו פציתי פי (שופטים יב) ור״ל פתח אותי מן המאסר והסכנה:

8. (ח)אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:

   מצודת דוד:אשר פיהם. על אשר פיהם ידבר שוא וכח ימינם הוא מיומן לעשות שקר ולא גברו לאמונה ולא כן אני ולזה הצילני מידם:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְגוֹ׳. תָּלָה הַכָּתוּב שָׁוְא בַּפֶּה וְשֶׁקֶר בַּיָּמִין, בָּאוּ לְסַפֵּר בַּפֶּה בּוֹדִים גּוּזְמָא עַל שָׁוְא אַף לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ, בָּאוּ לִפְשֹׁט יְמִינָם לִשְׁבוּעָה חָדְלוּ מִשָּׁוְא שֶׁנִּתְפַּס עָלָיו כְּגַנָּב אֲבָל בְּשֶׁקֶר נִשְׁבָּעִין שֶׁכָּךְ גּוֹרָלָם:

   אבן עזרא

   אשר אמר בן בלעם כי וימינם לשון קדר שבועתם. והנכון בעיני שהוא כמשמעו והטעם כחם וגבורתם. והנה פיהם שוא וכחם שקר והנה הדבור והמעשה.

   רד"ק

   פיהם. מלכי נכר שהם מתגאים עלי בדבריהם ואומרים נעשה לו כך וכך שוא והבל דבריהם אחר שתעזרני אתה וכן ימינם כלומר כחם וגבורתם כח שקר והבל הוא:

   מלבי"ם

   אשר, וראוי שתעשה זאת אחר שפיהם דבר שוא ומכחישים את השגחתך ותולים הכל במקרה, ועל ידי כן ימינם ימין שקר שבוחרים בעכו"ם והלא שקר בימינם:

9. (ט)אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה־לָּךְ:

   מצודת דוד:אשירה לך. כשאנצל מידם: בנבל עשור. תחסר הוי״ו ומשפטו בנבל ועשור והוא שם כלי נגון בת עשרה יתרים:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אלהים שיר חדש על החסד שהצלתני.

   בנבל עשור כבר פירשתיו שהוא בנבל בעשור.

   רד"ק

   אלהים. בכל עת שתחדש נפלאותיך עמי אחדש לך שיר בפה ובכלי:

   מלבי"ם

   אלהים, הלא עי"כ שיר חדש אשירה לך, לא כשירים הרגילים על תשועות הבאים בדרך הטבע, רק שיר חדש על נס היוצא מהיקש הטבעי, ובנבל עשור אזמרה לך לא על כנור ושמינית שמציין המוסיקא הגלגלית שהם שמונה רק עלי עשור שמרמז על מספר אשר בעולם השכליים שמקורו עשר כנודע:

10. (י)הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת־דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה:

    מצודת דוד:הנותן. אתה הוא הנותן תשועה למלכים כי עם כל חוזק המלכים צריכים המה לתשועתך: הפוצה את דוד. עם כי דוד עצמו אמרו עכ״ז אמר כאחר המדבר וכן וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל (ש״א י״ב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו אמרו מחרב רעה. היא חרב שאול וקרויה רעה על כי לא חשך מלרדוף אחריו כי היה בטוח שדוד לא ישלח בו יד כי משיח ה׳ הוא:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים. מְדַבֵּר עַל ״סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת״ (שמואל א כג:כח) שֶׁהָיָה דָּוִד קָרוֹב לִיתָּפֵשׂ בְּיַד שָׁאוּל, וּבָא מַלְאָךְ אֶל שָׁאוּל: ״מַהֲרָה וְלֵכָה וְגוֹ׳״ (שמואל א כג:כז). הִצִּיל אֶת שָׁאוּל מִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דָּם נָקִי, וְאֶת דָּוִד מִהְיוֹת נֶהֱרָג:

    אבן עזרא

    הנותן. הפוצה מגזרת ופצתה האדמה כדרך ויפרקנו מצרינו.

    מחרב רעה חסר וי"ו ורעה. ויש אומרים כי רעה תאר למחנה או עדה או חדה.

    רד"ק

    הנותן תשועה. אף על פי שהם מלכים צריכים להאל יתברך לתשועתם:

    הפוצה. פירשנו עניינו במלות פצני:

    מחרב רעה. מחרב שאול וקראה חרב רעה שלא היה לו הדרך להשמר ממנה לפי שהיה מלך והיה מבני עמנו:

    מלבי"ם

    (י-יח) הנותן שאשירה לך על תשועה הכללית שאתה נותן למלכים ועל תשועה הפרטית שעשית לי ביחוד בענין יותר נעלה, הפוצה את דוד עבדו שמצד שהוא עבדו פוצה אותו בידו, וע"ז פצני והצילני ביחוד:

11. (יא)פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי־נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר־שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:

    מצודת דוד:פצני. כמו שפצית אותי מחרב רעה של שאול כן פצני מיד בני נכר אשר דוברים שוא ועושים שקר ולא כן אני:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי. כַּאֲשֶׁר פָּצִיתָ אָז, כֵּן פְּצֵנִי עַתָּה:

    אבן עזרא

    פצני פעם אחרת כן עשה עמי תמיד. והזכיר עם הראשון שיר חדש ועם האחרון שישכנו לבטח.

    רד"ק

    פצני. פירשנוהו כי הענין כפל במזמור:

12. (יב)אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל:

    מצודת דוד:אשר בנינו. ר״ל ראוים אנו להצלה על אשר בנינו המה כנטיעי האילנות נאים ומנוקים ממום עבירה: מגודלים בנעוריהם. כי כן המה מגודלים ביראת חטא מימי נעוריהם וכמ״ש חנוך לנער וכו׳ גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כ״ב:ו׳): בנותינו כזויות. כמו זויות הבנין העשויות מאבנים מחוטבות ביושר רב עד אשר ידמו לאבן אחת והמה דמות תבנית אבני בנין היכל מלך שהמה מחוטבות מאוד ור״ל כמו זויות כאלה נראים יפה מבלי מקום מעוקם כן בנותינו לא נמצא בהן דבר מעוקם ושום נדנוד עבירה ופריצות:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אֲשֶׁר בָּנֵינוּ וְגוֹ׳. כְּלוֹמַר: גַּם עַתָּה דּוֹר זֶה כָּשֵׁר הוּא:

    בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים. שֶׁאֵין בָּהֶם מוּם, כָּל כָּךְ הֵם מְנֻקִּים מֵעֲבֵירָה (מצאתי):

    מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. בְּשֵׁם טוֹב זֶה, שֶׁהֵם כִּנְטִיעִים בְּנַעֲרוּתָם, גְּדֵלִים כָּל יְמֵיהֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם כָּל שֶׁבַח זֶה אֶלָּא בְּדוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ:

    בְּנוֹתֵינוּ. גְּבוֹהוֹת קוֹמָה נָאָה כְזָוִיֹּת שֶׁל בַּיִת אֲבָנִים, שֶׁזָּוִיּוֹת אֶבֶן מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד חֲבֶרְתָּהּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה עַד שֶׁהַזָּוִיּוֹת מְיֻשָּׁרוֹת:

    מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל. מְהֻלָּלוֹת בְּפִי רוֹאֵיהֶן, וּמְדַמִּין אוֹתָם לְתַבְנִית קוֹמַת הַהֵיכָל. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (פסחים פז.) בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת. מִתְמַלְּאוֹת תַּאֲוָה כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ הַמְּלֵאוֹת דָּם, וְאֵינָן נִבְעָלוֹת אֶלָּא לְבַעֲלֵיהֶן:

    אבן עזרא

    אשר בנינו הם מגודלים בנעוריהם כנטיעים.

    בנותינו כזויות ארמון מלך שהם מפותחות ומצויירות.

    מחוטבות כמו חטובות אטון מצרים.

    תבנית היכל הטעם כפול.

    רד"ק

    בנינו. כי כל ענייני על הנכונה ובלבד שתצילני מיד בני נכר כי בינינו שלחת ברכה בפרי בטנינו ובפרי אדמתינו ובפרי בהמתנו ושלשתם זכרם במזמור כמו שנזכרו בתורה בברכות ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך, ואמר אשר בינינו כנטיעים כמו הנטיעים שהם מגודלים על מים רבים, ובמקום דשן ושמן כן בנינו מגודלים בנעוריהם ברוב טובה ובאמונה ישרה ובמעשים טובים כן בנותינו הם מגודלות בטובה והם יפות במראה נאות בקומתן כמו זויות ההיכל והם פינות הארמון שבם מחוטבות אבני גזית נפסלות היטב במלאכה דקה עד שידמו כל אבני הזויות מרוב חטיבתן ביושר, כאילו הם כולם אבן אחת כן הבנות יפות ונאות בצורתן כתבנית ההיכל:

    מלבי"ם

    אשר בנינו, הם דומים כנטיעים שהם מגודלים בנעוריהם, שהנטיעה אם יזהרו בה בתחלה שתגדל ביושר תהיה עץ ישר ואם תתעקם בעודה יונק תהיה לעץ מעוקם, וכן צריך לישר את הבנים בנעוריהם ואז גם כי יזקין ילך בדרך הישר. בנותינו דומים כזויות שהם מחוטבות תבנית היכל, כי תבנית ההיכל ילקח מן הזויות אם עשוי ביושר, כן הם צנועות יושבות בירכתי הבית, ובכ"ז הם יתנו תבנית ההיכל כולו, וכפי צדקתם תהיה הנהגת הבית בכלל:

    מזוינו, כל הזויות מלאים ור"ל שהם מלאים מזן, ומפיקים אל זן, שהם מלאים מכל מיני מזון, והם מוציאים אל הזן את בני הבית ואת העניים. ואינו כאיש אשר יתן לו ה' עושר ונכסים ולא ישליטנו לאכול ממנו, צאננו לאלפים ולרבבות בחוצותינו:

    מצודת ציון

    מחוטבות. ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך (דברים כט):

    תבנית. דמות:

13. (יג)מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל־זַן צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ:

    מצודת דוד:מזוינו. הדרך לתת התבואה באמצעית החדר וכשהיא רבה נתמלאים גם הזויות ולזה אמר מזוינו מלאים וגו׳ ר״ל בעבור זה ראויים אנו להיות זויות חדרי התבואה מלאים מתבואה עד אשר יוציאו מהם לפרנסה משעת האסיף מזון שנה זו עד שעת האסיף מזון שנה שאחריה ולא יחסר כל ימות השנה: צאננו מאליפות. הצאן יתרבו בחוצותינו לאלפים ולרבבות:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מְזָוֵינוּ מְלֵאִים. זָוִיּוֹת אוֹצְרוֹתֵינוּ מְלֵאִים טוֹב:

    מְפִיקִים מִזַּן אֶל זָן. מַסְפִּיקִים מָזוֹן מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, מִזַּן אֶל זָן מִשְּׁעַת אָסִיף מָזוֹן לְשָׁנָה זוֹ עַד זְמַן אָסִיף לְשָׁנָה אַחֶרֶת, זָן גוֹבִירְנִיי״ל בְּלַעַ״ז:

    מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת. לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת עוֹשׂוֹת פְּרִי:

    אבן עזרא

    מזוינו זויות בתינו מלאים.

    מפיקים רמז למשרתים.

    מזן אל זן מין כתרגום למינו לזנוהי. וכן וזנים מרוקחים והטעם: מיני חטה ואורז ודוחן והדומה להם. ויש אומרים מגזרת מזון וזה המפרש אמר כי מלת מפיקים שבה אל מזוינו ופירושה כפי צורך המקום בלי חבר.

    צאננו מאליפות עושות אלף.

    מרובבות מגזרת רבבה בכח עליון. והטעם צאננו שהיו מאליפות שבו מרובבות.

    רד"ק

    מזוינו. זויות הבית כלומר בכל פיאה מן הבית מין תבואה מרוב תבואה מכל מין ומין הם מתערבים זה עם זה ופי' מפיקים יוצאים כמו ויפק רצון מה', שפירושו ויוציא ואפשר לפרש בני הבית מוציאים מין זה אל מין זה מרוב כל מין ומין לא יכילם הבית שיהיה זה לבדו וזה לבדו, זן פירושו מין מתרגמין למינו לזנוהי:

    מאליפות מרובבות. יולדות לאלפים ולרבבות עד שממלאים מהם חוצותינו:

    מצודת ציון

    מזוינו. מל׳ זויות:

    מפיקים. מוציאם כמו ויפק רצון (משלי ח׳:ל״ה):

    מזן. מלשון הזנה ומזון:

14. (יד)אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין־פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ:

    מצודת דוד:אלופינו מסובלים. השוורים שלנו יהיו בעלי סבל טעונות משא כבד ר״ל יהיו שמנים ובעלי בשר כאילו יחשב עליהם למשא: אין פרץ. לא יבא פרצה לא בנו ולא בבהמתנו: ואין יוצאת. לא יהא נפש מהם יוצאת בשבי: ואין צוחה. לא יהיה נשמע ברחובותינו קול צוחה בעבור בהלה ופחד מה כי לא תהיה בנו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים. אַלּוּפִים גְּדוֹלִים שֶׁבָּנוּ נִסְבָּלִים עַל קְטַנֵּיהֶם, שֶׁהַקְּטַנִּים נִשְׁמָעִים לַגְּדוֹלִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵין פֶּרֶץ בָּנוּ:

    וְאֵין יוֹצֵאת. אֵין שְׁמוּעָה רָעָה יוֹצֵאת לְמֵרָחוֹק:

    וְאֵין צְוָחָה. וְאֵין קוֹל מְהוּמוֹת מִלְחָמָה:

    אבן עזרא

    אלופינו כמו שגר אלפיך וכמוהו ככבש אלוף.

    מסובלים כי הם סובלים העגלות המלאות.

    אין פרץ בחומות העיר.

    ואין יוצאת מהשערים הגדולים הידועים.

    ואין צוחה ברחובותינו כי כן היה מנהגם בבוא שמועה רעה כי נגף ישראל לפני אויביו.

    רד"ק

    אלופינו. שורינו, וכן שגר אלפיך כבש אלוף:

    מסובלים. רוצה לומר שורינו חזקים ומלאים ויכולים לסבול משא עבודתם בחרישה ובמשוך העגלות או פירושו ויש מסובלים בבשר:

    אין פרץ ואין יוצאת. אין נפש אחת יוצאת לשבי לא מאנשינו ולא מבהמותינו:

    ואין צוחה. לא נשמעה צוחה ברחובותינו שיצווחו ברחובותינו ויאמרו נגף ישראל במלחמה כי כל ימי מלוך דוד לא נגפו ישראל לפני אויביהם:

    מלבי"ם

    אלופינו, השורים המלומדים לחרוש הם מסובלים בעבודת השדה, כי יש לנו עבודה רבה. אין מפרש ע"י שבנינו כנטיעים וכו' אין פרץ, כי הם שומרים אורחות משפט, וע"י שבנותינו כזויות אין יוצאת לזנות ולתרבות רעה, כי כולם צנועות, וע"י שמזוינו מלאים אין צוחה על חוסר לחם ומזון:

    מצודת ציון

    אלופינו. הם השוורים וכן שגר אלפיך (דברים ז):

    מסבלים. ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מ״א ה):

    פרץ. מלשון פרצה:

    צוחה. ענין הצעקה על הצרה וכן וצוחת ירושלים עלתה (ירמיהו י״ד:ב׳):

15. (טו)אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו:

    מצודת דוד:אשרי העם. משובח העם שכך הרבה טובה יש בידו ומשובח העם שה׳ הוא אלהיו אשר בידו להשפיע טובה מרובה בגמול המעשה כי ידו לא תקצר:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    שֶׁכָּכָה לּוֹ. שֶׁכָּל טוֹבָה הַזֹּאת שֶׁלּוֹ:

    אבן עזרא

    אשרי ולמה באה לו כל זאת הטובה בעבור שה' אלהיו.

    רד"ק

    אשרי העם שככה לו. שזאת ההצלחה לו ומפני מה היתה לזה העם הזאת ההצלחה לפי שה' אלהיו, לפיכך אשריו שה' אלקיו:

    מלבי"ם

    אשרי, מוסב למ"ש אשר בנינו, ר"ל ע"י שבנינו כנטיעים וכו' ויש לנו כל המעלות האלה אשרי העם שככה לו, אולם עקר האושר שלנו הוא מה שה' אלהיו, כי כל זה בא לנו ע"י מה שה' מתהלך בתוכנו, והוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו:

    מצודת ציון

    אשרי. ענין שבח כמו אשרי האיש (לעיל א):